הבחירות הקודמות, בהן נבחר אולמרט היו כשהייתי בן 17.

אני זוכר לאיזו תמיכה אדירה וסימפטיה חסרת תקדים זכתה מפלגת קדימה ואולמרט בראשה.

אני זוכר על אילו כנפי אהבה ותמיכה נישא אולמרט כאשר הכריז על המבצע הצבאי שלאחר מכן קיבל את השם מלחמת לבנון (הכושלת) השניה.

אני זוכר איך נפל אמון הציבור במנהיגות אחרי המלחמה-ובצדק.

אני זוכר איך הממשל הנוכחי,שעומד להסתיים, איבד את אמון ואהבת הציבור.

אני זוכר איך פיללתי,ביחד עם כל אלו שמספיק מעניין אותם מצבה ועתידה של המדינה, שהממשלה של אולמרט תיפול ותתרסק לאלף רסיסים...שיהיו בחירות,שמישהו יחליף אותו

לא איכפת לי איך...רק שיורידו את הפושע,השקרן,המניפולטור,הספינר חסר האחריות וחסר יכולת הראיה קדימה בכל מה שקשור לעתיד המדינה הזה, מהכיסא שהוא נאחז בו

כל כך בחוזקה.

והנה המשאלה שלי עומדת להתגשם, בקרוב יהיו בחירות, בינתיים אולמרט יישאר ראש ממשלה, אבל ר"מ מעבר שאין לו סמכות לעשות צעדים מרחיקי לכת בלתי הפיכים.

המקסימום שהוא יכול לעשות זה לדבר על כמה שצריך לוותר ולתת ולמכור את הערכים והעקרונות וכל מה שחשוב לנו בתור לאום ומדינה וכמה קטני נפש וכנועים בפני דרישות חמאס

וסוריה אנחנו צריכים להיות...שיידבר,הוא כבר מזמן לא מרטיט לאף אחד את הביצה השמאלית.

אבל...

אז באה הדילמה, למי אני אצביע בבחירות?

ללבני?

מדינאית מהוססת חסרת עמוד שדרה כשזה מגיע להחלטות מדיניות גורליות...שמעדיפה לראות איך כולם רצים קדימה

בפול ספיד כדי לראות מי מהם נופל בגלל שהרצפה חלקה ורק אז בצעד מדוד להתחיל ללכת קדימה לאט לאט כדי לא להסתכן בהחלקה.

חסרת ניסיון ממשי ומוכח בהנהגה מוצלחת...

נכון שמבין שאר המועמדים הריאליים היא נקיית הכפיים ביותר, ואני לא מתעלם מזה-להיפך,זה גרם לי לא מעט להתנדנד בינה לבין מועמדים אחרים.

אבל זה לא מספיק להיות נקי כפיים,זה חשוב...ומאוד קשה לי להגיד שזה לא הדבר הראשון שקובע בשבילי,אבל זה בהחלט עדיין בין הגורמים המובילים מבחינתי.

אהוד ברק?

מבחינה בטחונית הוא גאון טקטי, אבל לא אסטרטגי.

ומטקטיקה שבענו-אני רוצה אסטרטג...אני רוצה מישהו שיוכל לתכנן מערכה שלמה כאשר יידרש (ואין לי ספק שהוא אכן יידרש בקרוב,מול חמאס,מול חזבאללה ומול איראן),

אני רוצה שיהיה מוכן למערכה מבעוד מועד ויוכל לחזות אותה מראש ולדעת להביא את מערכת הביטחון אליה במצב הכי טוב שאפשר.

מעבר לזה-בעיות בטחוניות הן לא הבעיות היחידות של ישראל כרגע, ואני לא רואה את אהוד ברק מתמודד

עם המשבר בחינוך,משבר חברתי ואפילו לא משבר כלכלי...זה פשוט לא התחום שלו.

בראשותו מפלגת העבודה איבדה מזמן את התואר שלה כמפלגה עם אוריינטציה סוציאליסטית שמובילה מדיניות רווחה לעניים ולשכבות החלשות.

מעבר לזה-הוא נאד נפוח אגואיסט וחמדן בכל מה שקשור לפוליטיקה-והדרישה שלו במסגרת המו"מ הכושל עם לבני על הקמת הקואליציה מסגירה את זה: למה שדווקא הוא

יוביל את המו"מ מול הסורים? את המו"מ הכושל (בינתיים) מול חמאס על שחרור גלעד שליט אתם זוכרים? ה"שליח" הישראלי למו"מ הוא איש משרד הביטחון, "פקוד" של אהוד ברק אם תרצו...

את המו"מ האמיתי ניהלו אולמרט וברק...את דעתי על אולמרט לא קשה לנחש-דעתי על אהוד ברק בתחום הזה זהה בדיוק לדעתי על אולמרט:כישלון מהמחפירים

והמביישים ביותר שאפשר לדמיין-ביזיון במלוא מובן המילה...על גבול השקרנות.

אלי ישי?

מעבר לזה שאני בחיים לא אזדהה עם מפלגת חרדית (אם כבר אז דתית לאומית...וגם זה עם סייגים לא פשוטים),

אני לא חושב שישראל צריכה את הקיצוניות הזאת...

מהבחינה הכלכלית אני לא יכול שלא להעריך את השאיפות של מפלגת ש"ס בתחום החברתי-כלכלי,אבל הלוואי שהמציאות הייתה מאפשרת לתת את מה שש"ס דורשת.

לישראל פשוט אין מספיק כסף לקצבאות הענקיות שש"ס דורשת - ואולי דורשת בצדק -  אבל לא בהיגיון...זה פשוט ימוטט את הכלכלה ויחזיר אותה עשר שנים אחורה.

אני לא רואה את מפלגת ש"ס מנהיגה את המדינה בזמן משבר כלכלכי ממשמש ובא בהצלחה מספקת, אני לא רואה את ש"ס מנהיגה את ישראל

בצורה אחראית מול האיומים הבטחוניים...אני לא רואה את ש"ס מקדמת את ישראל בתחום המדיני למקום בו עוד לא היינו.

אביגדור ליברמן?

עם לא מעט מההתבטאויות שלו אני מסכים,לפחות חלקית.

אבל הוא קיצוני מידי בדעותיו,הוא פועל ומדבר יותר מידי מתוך אינסטינקט, מגיב מהבטן במקום מהראש,או מהלב מתי שצריך.

אם המדיניות הבטחונית של אולמרט וברק הייתה הססנית מידי-ליברמן נמצא בקצה השני של הסקאלה:קיצון, מתלהם, פזיז, חסר חשיבה מקדימה וטאקט

לוקה בשיקול דעת ובשיפוט.

אני מסכים עם חלק מהדעות שלו,וחלק מהאג'נדות שמרכיבות את המצע שלו אבל הוא פשוט קיצוני מידי בשבילי.

מעבר לזה-אני לא רואה גם אותו מתמודד בהצלחה עם המשבר הכלכלי וגם לא עם המשבר בחינוך.

שאול מופז?

מעבר לזה שהוא לא יכול להיות מועמד כי הוא לא ראש מפלגה,אני חושב שהוא בדיחה מהלכת בתוך בועה שמגינה עליו מפני המציאות שהוא

פוליטיקאי כושל, שר כושל, רמטכ"ל ואיש ביטחון כושל, ואישיות חלשה וכושלת.

בתור שר התחבורה(ואני מזכיר לכם שהוא עדיין שר התחבורה)-הוא לא מצליח אפילו להאט את הצמיחה של הקטל בכבישים,בכהונתו המצב בכבישי ישראל רק הלך ונהיה מזוויע יותר ויותר

ולא רואים את הסוף,ובטח שלא את האור בקצה המנהרה...ומעבר לזה-רק רמטכ"ל לשעבר שלא מכבד את עצמו יסכים להיות שר תחבורה בממשלה כושלת כמו של אולמרט.

אבל אולי זה המזל שלנו שהוא לא הגיע לתפקיד שר הבטחון ונתקע בתור שר תחבורה.

לאלו מכם שהזיכרון שלהם אינו סלקטיבי ובעל טווח טיפה ארוך מהממוצע יזכור את טווח השנים שבהן הוא כיהן כרמטכ"ל צמחו הנסיבות לכשלון מלחמת לבנון השניה

(למרות שהוא אינו האחראי היחיד,אבל הוא בין הבולטים שבהם).

בכהונתו כשר בטחון נסיבות הכשלון רק צמחו עוד יותר,מדיניות הסיכולים הממוקדים הכושלת (למרות הצלחותיה הספורות) לא הביאה לתוצאות

חיוביות במאבק מול הטרור הפלסטיני

ואף יותר מכך-חיזקה את תופעת הסרבנות בצבא בעקבות מקרים כדוגמת חיסולו של סלאח שחאדה שגרם להרג חפים מפשע רבים כאשר

פצצה במשקל טון (!!!) נורתה ממסוק לעבר בניין בו שהה שחאדה,הפיצוץ גרם ל11 אזרחים הרוגים-רובם ילדים.

השינויים המבנים אותם הוביל מופז הפכו את צה"ל מצבא יבשתי חזק,מצוייד,מקצועי,מיומן ומאומן הכולל מערך מילואים אימתני

שמתאמן בקביעות ושומר על כושרו ועל כושר הרתעתו(כשמדינות ערב שמעו שצה"ל מגייס מילואים בצו 8 האימתני הברכיים שלהן רעדו בעבר),

לצבא שמסתמך על הכח הסדיר הקטן בהרבה שאינו יכול להתאמן בתדירות בה מערך המילואים יכול להתאמן, לוקה בחוסר לוגיסטי,

לא מיומן ולא מאומן עם מחסורים א-ד-י-ר-י-ם בתקציבים הולמים. (וזה רק עוד נדבך בסיבות לכשלון מלחמת לבנון השניה).

מופז נטול אג'נדה חברתית-כלכלית הנדרשת כדי להנהיג את המדינה בשעת משבר כלכלי קרב...הוא נטול כל איכות של מנהיג אמיתי.

מועמדי מפלגות השמאל?

חבורה של יפי נפש צבועים, שקרנים, חלקם על גבול הבוגדים, שימכרו את נשמתם ומוכנים לוותר על כל מה שמקודש בדעת ציבור הבוחרים (ירושלים, רמת הגולן וכו),

למען שלום-שווא מזוייף שיפגע בבטחון ישראל וביכולתה לשמור על המעט שיישאר ממנו, שמוכנים להפקיר את בטחון המדינה רק כדי לומר "We've brought peace in out time"

(ציטוט של נוויל צ'מברליין, רה"מ בריטניה בתקופה של לפני מלחה"ע השניה ובתחילתה של המלחמה...כחצי שנה לאחר ההצהרה נפתחה מלחמת העולם השניה,

כי היטלר ראה כמה העולם מוכן להתקפל בפניו והבין שהדרך פתוחה בפני כל תוקפנות יזומה מצידו).

שקמים בזעקות שבר על כל  קליע שנורה בשוגג ושורט פלסטיני – אבל פיותיהם נודמים כאשר קסאמים נופלים, מחבלים דורסים/דוקרים/חוטפים...

כאשר תושבי ישראל הערבים (ואני מודע לכך שאלו לא כולם) זורקים אבנים על מכוניות בכביש 6, קוראים בקריאות מוות לישראל, תומכים ברצח יהודים,

כשחברי הכנסת הערבים נוסעים למדינות אוייב להצהיר על תמיכתם במאבק מזויין נגד ישראל...אם אחד מהם עולה לשלטון אני הולך ברגל לג'נין במדי צה"ל

וצועק "אני יהודי, תעשו בי לינץ' ",אני מעדיף למות ככה מאשר שיזרקו אותי לים בגלל העיוורים האלו.

אז אם מי נשארתי?

לא הרבה, וגם המעט שנשארתי איתו הוא אינו בחירה טובה בעיניי, אבל לצערי זה מה שיש...ה"רע במיעוטו".

בנימין נתניהו

מגדולי הכלכלנים של ישראל, שהצעדים שעשה בזמן כהונתו כשר אוצר הביאו לכח אינרציה כלכלית חזקה מספיק כדי שהשפעותיהם החיוביות הורגשו גם כמה שנים אחרי שכהונתו נגמרה.

מילא את הקופה הציבורית בעתודות כסף מספיקות כדי שלמדינה יהיה מספיק כסף כדי להתאושש מהמלחמה הכושלת של אולמרט, לכלכלה לגדול ולצמוח

 ואפילו לעמוד בצורה לא רעה בכלל עד עתה במשבר הכלכלי העולמי של ימינו, לאבטלה להצטמק מ12% ל5.5% בטווח של שלוש שנים, לכח השקל לגדול משמעותית 

אל מול הדולר/ליש"ט/יורו (ולאלו שחושבים שדולר נמוך פוגע בכלכלה – אתם צודקים אך רק חלקית מאוד...דולר ברמה סבירה של 3.5 שקל לדולר זה מעולה,

הפגיעה ביצוא היא מינימלית בעוד הרווח בייבוא הוא אדיר...אם הדולר יירד לרמה של 3 דולר לשקל ומטה אז יתחילו נזקים משמעותיים יותר שגם מהם אפשר להתאושש).

כן, ביבי גם פגע בשכבות חלשות...אבל אין דבר כזה להבריא כלכלה מבלי לגרום לפגיעה בחלשים, וגם פגיעה זו הייתה זמנית

 אי אפשר לשפץ את הבית מבלי לשבור כמה קירות, אי אפשר לשבור קיר מבלי להעלות אבק, אבל גם האבק שוקע והבית נראה הרבה יותר יפה אחרי השיפוץ,

לטווח הארוך ביבי הוא גאון כלכלי, לטווח הקצר הוא אליה וקוץ בה – אך המחיר שווה.

בתחום המדיני והבטחוני אני סומך עליו שכאשר יהיה צורך במדיניות מתפשרת הוא יידע לעשות את הסוויץ',

אבל כרגע הוא דוגל – ובצדק – במדיניות בלתי מתפשרת,חזקה ויציבה.

מי שחושב שאהוד ברק הוא "מר ביטחון" היחיד בזירה כרגע-אני מזכיר לכם שבנימין נתניהו היה מפקד סיירת מטכ"ל בתקופת מבצע אנטבה

(בו שכל את אחיו, גם כן לוחם הסיירת, יוני נתניהו ז"ל) ויותר מכך – גם הוביל את כח הלוחמים במבצע.

הוא בין היחידים שחזו שההתנתקות תביא ל"חמאסטאן" בעזה ולהתגברות הקסאמים והתוקפנות הפלסטינית

והיה בין הראשונים להבין ולדעת שמלחמת לבנון השניה לא הולכת בכיוון הנכון וגם ניסה לעשות מעשה בנידון(שירד לטמיון בגלל טיפשותו ועוורונו של אולמרט).

הוא רטוריקן מלוטש ורהוט ובעל כריזמה בניגוד לאולמרט ושרון – שהיו נואמים אפרוריים – ויכול לעורר סימפטיה גדולה הרבה יותר

כלפי ישראל בדעת הקהל העולמית.

נכון שיש לו מוניטין גרוע כרה"מ כושל לפני 13 שנים, ואני מסכים עם הדעה הזאת שכהונתו באמצע שנות התשעים לא הייתה מבריקה במיוחד,

אבל התעמקתי בנושא וראיתי שינוי אדיר באופי, בשיטה, ברטוריקה, בשיקול הדעת...בהכל – אני מאמין היום שבנימין נתניהו על אף חסרונותיו (ואיני מתכחש להם)

 הוא בין היחידים שיש להם את התכונות הדרושות ממנהיג ומראש ממשלה בישראל,במיוחד בימינו הקשים, וגם בין היחידים עם מספיק ביצים

לא להתפשר על עמדותיו – ואם כבר כן להתפשר, אז רק כאשר זה ראוי ומועיל.

אני מאמין שהוא אחראי לא פחות מציפי לבני (שנתפסת גם בעיניי כמדינאית אחראית ושקולה) ומחושב אולי אף יותר ממנה – אך לא הססן כמוה (ובטח שלא כמו אהוד ברק).

אינני שלם עם ההחלטה לגמרי, כי לנתניהו כן יש מגרעות, ואף משמעותיות, אבל אני יודע ומאמין שכרגע

הוא עונה על הצרכים של מדינת ישראל, או לפחות על חלקם הגדול והמכריע.

לכן, בתחילת פברואר, כשיגיע יום הבוחר המשמעותי הראשון שלי, בו אני אזכה לממש את זכותי הדמוקרטית

המעטפה שאני אשלשל לקלפי תכיל את הקול שלי – לבנימין נתניהו.

אבל מעבר לכך, גם אם נתניהו לא ייבחר לראשות הממשלה אלא מועמד/ת אחר/ת, אני מקווה שהוא/היא ת/ינהיג ות/יוביל את ישראל לעתיד בו הכלכלה תשגשג, בעיותיה החברתיות של ישראל ינועו לעבר פתרון (לפחות חלקי,כי אני לא מאמין שאפשר לפתור אותן בכהונה אחת בת 4 שנים), שבעיותיה הבטחוניות של ישראל ייפתרו או לפחות יצטמקו משמעותית,

שגלעד שליט ישוחרר חי בריא ושלם במחיר הגיוני וסביר, שמימדי השחיתות השלטונית יצטמקו,

שהמשטרה תשקם את כוחה ויכולותיה, שמערכות החינוך וההשכלה הגבוהה יקבלו את התקציבים הנחוצים להן להתאושש, שמערכת הבריאות על כל בתי החולים תשודרש ותשופר לאין-ערוך.

שנתקדם במו"מ מול הפלסטינים בהיגיון,בנחישות,בחכמה ושיקול דעת ובמחיר מקובל על הדעת,

שהקטל בכבישים יצטמק למימדים המינמליים האפשריים...

ושבאופן כללי

שמדינת ישראל תהפוך למדינה שראוייה לגאווה שאני ורבים אחרים (עדיין) מרגישים כלפיה.

"ותדע כל אם עבריה כי מסרה את גורל בניה לידי מפקדים הראויים לכך..."

דוד בן גוריון ז"ל

The first time I saw you

 You were Chasin' down

A cyclone

All alone in the field

With railyards and clovers I kept rollin' on

And never thought you'd wind up chasin' Me

 Well, settle down I won't hesitate

To hit the highway

Before you lay me to waste, no

Settle up and I'll help you find something to drive

Before you drive me insane

'You're tired of walkin

And you loathe the ground

The sidewalk would barely touch your feet 

And life moves too slowly to hold you down

With ringing hands you take it out on me

Well, settle down I won't hesitate to hit the highway

Before you lay me to waste

Settle up and I'll help you find something to drive

Before you drive me insane

So get yourself a car

And drive it all alone

Get ourself a car

And ride it on the wind

Get yourself a car

And drive it all alone

Get yourself a car

And ride it on the wind

Well, settle down I won't hesitate to hit the highway

Before you lay me to waste, no

Settle up and I'll help you find something to drive

Before you drive me insane

So get yourself a car

And drive it all alone

Get yourself a car

And ride it on the wind

Get yourself a car

And drive it all alone

Get yourself a car

And ride it on the wind

מה שנועד לקרות-יקרה,בזמן שבו הוא נועד לקרות.

מה שלא נועד לקרות-לעולם לא יקרה.

 כולנו ממשיכים עם החיים שלנו, וכולנו נהיה בסדר גמור.

אני בן עשרים,החיים לפניי והעתיד קורא לי-ואני הולך להיענות לקריאתו

אני הולך קדימה ואני מקווה שהיא תהיה שם לצידי לאורך כל הדרך, בתור מה שהיא נועדה להיות,

ושהיא תישאר לצידי גם כשאני אגיע לשם.

לפני שש שנים,נער בן 14 עמד להתאבד בקפיצה מגג ביתו.

את מרבית זמנו בחיים הוא בילה לבד בביתו. אמא עבדה קשה במשך שעות ארוכות וחזרה בשעות הערב המאוחרות הבייתה.

אחיו הגדול לא יכל לסבול להיות בין ארבע קירות ותמיד יצא לבלות עם החברים.

אבל הילד הזה,שספג את מלוא עצמת המכה מפירוק והריסת המשפחה ע"י אבא שלו נשאר לבד בבית.

כשהוא לא היה לבד בבית הוא היה בחוץ,מסתובב עם אנשים שמעולם לא קרא להם "חברים",מלבד אחד מהם,התחיל לעשן והתדרדר בלימודים...הפך לשבר כלי.

הוא ראה את אמא שלו נמקה מהפחד להיכשל במאמץ להשאיר את הראשים שלה ושל שני בניה מעל המים הסוערים שאליהם אב המשפחה זרק אותם ברוע לב כעשה כל

שביכולתו להרוס את מעט החיים שעוד נותרו להם.

הוא ראה איך למרות מאמצים על-אנושיים היא נהרסת מבפנים,ועומדת להפסיד את הקרב המשפטי שאב המשפחה כפה עליה כשתבע את הבית לעצמו,ובכך היה מאלץ אותם להיזרק למגורים ברחוב חסרי כל.

אמא שלו לא סיפרה לו על הכל,כי היא רצתה שהוא לא יידע כדי שאיכשהו יוכל להמשיך לחיות את חייו ולהתרכז בלימודים בזמן שהיא מנסה להסוות את העובדה שהם עומדים להפסיד את הכל.

אבל הוא ידע מספיק,וראה מספיק והבין מספיק...והוא לא יכל לסבול את זה.

אכול שנאה חריפה כלפי אביו, שמעולם לא ידע כמותה עד אותו יום ולא ידע כמותה עד היום הוא החליט לסיים את הסבל.

הוא התיישב על קצה הגג עם הרגליים מעבר לקצה,באוויר,מתפלל לאלוהים שלא ימנע ממנו את בקשתו האחרונה, שהגוף לא ינסה וגם לא יצליח לשרוד והוא יאלץ להמשיך לחיות, שזה לא יכאב...

אבל הוא פחד...ברגע של בהירות מבעד לדמעות ולסבל הוא חשב לעצמו מה הידיעה על התאבדותו תעולל לאימו המסכנה ולאחיו שלמרות שהיו לו חברים היה בודד בדיוק כמוהו,וסבל את אותם ימים לא פחות ממנו.

הוא שאל את עצמו האם הוא באמת מסוגל לעשות את זה לאלו שעוד אוהבים אותו והוא אוהב אותם.

ואז הוא הבין את הכל. יש אנשים שהוא אוהב,ויש אנשים שאוהבים אותו, והוא לעולם לא יפסיק לחיות כל עוד יש אהבה בחייו.

והוא צריך להמשיך להחזיק מעמד למען אלו שאוהבים אותו ולמען אהבתו אליהם.

הוא התגלגל חזרה מהקצה והתיישב בגבו אל הקיר,בוכה דמעות של הקלה.

יושב שם לבד על הגג ולא מסוגל להפסיק לבכות,ולאהוב...

באותו ערב הוא נשבע לחיות ולאהוב.

הוא נשבע לעצמו לעולם לא להיות כמו אבא שלו,שמאותו רגע הוא מכנה אותו "אבא" רק כדי שאנשים יבינו אל מי הוא מתכוון,אבל בינו לבין עצמו הפסיק לקרוא לו "אבא",מאותו ערב הוא החליט להיות אבא לעצמו.

הוא נשבע לא לחזור על אף טעות שעשו הוריו,כאשר התחתנו בגיל צעיר עוד לפני סיום שירותם הצבאי והקימו את המשפחה ללא כל בסיס כלכלי לקיים חיי משפחה נורמליים,שגרמו בסופו של דבר לפירוק המשפחה על רקע כלכלי והצתת השנאה בין הצדדים.

הוא נשבע שכבעל וכאבא הוא ידאג שלעולם לא יצטרך לגרד את דפנות כיסיו כדי למצוא מספיק כסף "לסיים את החודש" כמו הוריו,ולא יקים משפחה עד שיידע שיש לו מספיק אמצעים לספק את ילדיו ואשתו-שאיתה יתחתן מאהבה בלבד ולא מתוך תאוות בצע כמו הוריו,שכשילדיו יבקשו ממנו להירשם לחוג,לשלם את אגרת הלימודים,כסף לערב בילוי או לצאת לדייט או כל דבר אחר הוא לא יצטרך להגיד לעולם "אין לי" כמו שאמרו לו הוריו.

הוא נשבע להשיג את כל זאת לפני שיקים את משפחתו שלו-רק כדי שכאשר לבסוף יקים אותה הוא יוכל לדאוג לכל הדברים שבאמת חשובים,אושרה ובריאותה של משפחתו.

הוא נשבע לא לשנוא יותר את מי שקרא לו פעם "אבא" לעולם,ובבוא הימים אפילו גם למד לסלוח לו.

הירח המאיר הזכיר לו שאמא צריכה לחזור בקרוב בעוד שהוא יושב על גג ביתו.

הוא ירד מהגג ונכנס להתקלח,לשטוף את עצמו מכל סימן שהערב השאיר עליו,ואז גם נשבע שאמא לעולם לא תדע על מה שקרה באותו ערב,הוא עומד במילתו עד עצם היום הזה.

עברו מספר חודשים והחיים התחילו לחייך לאט לאט אל הנער בן הארבע עשרה,במסגרת המאבק המשפטי העו"ד של אימו הצליח לכפות הסדר לפיו האמא ושני בניה יוכלו להישאר בביתם,תם המאבק המשפטי ונגמר

הליך הגירושין ההרסני.

אחיו של הנער,שכבר גדל להיות בן 15, התגייס לצבא לשירות קרבי בגדוד קרק"ל של חטיבת הנח"ל,אך לאחר מחצית השירות הבין שהוא לא מסוגל לסבול את השהייה במערכת הצבאית

ומצא את דרכו מחוץ לצבא על פרופיל 21 נפשי. הוא נאבק למצוא את דרכו בחיים האזרחיים בעבודות מזדמנות ובעבודות קבועות אך לא ארוכות טווח בקיבוצים בעיקר בדרום הארץ,אך בסופו של דבר פוטר או התפטר

ונאלץ לחפש לעצמו דרך חיים מוצלחת יותר,כאשר שגיאותיו עולות למשפחה שממילא הייתה על סף התרוששות בעקבות המאבק המשפטי כסף רב (ואכזבה רבה), הנער שצפה באחיו עושה שגיאה אחר שגיאה בחיפוש דרכו בחיים, החליט ללמוד מטעויותיו של אחיו הגדול כשם שהחליט ללמוד מטעויותיהם של הוריו,והחליט למצות את שירותו הצבאי עד תום,גם משום שלמרות הכל אהב (ועדיין אוהב) את ישראל והיה(ונותר) פטריוט לא קטן אבל בעיקר כי ידע שבישראל הצבא יכול לשמש כמפתח לדלתות חשובות בחיים,ובמצבים מסויימים אפילו כמפתח-מאסטר לכל הדלתות בחיים...לפחות לדלתות שחשוב לו לפתוח.

עלה במוחו הרעיון (שלימים הפך לנדר) לצאת לקורס קצינים במהלך שירותו הצבאי,להמשיך לקריירה צבאית בקבע ולצאת ללימודים על חשבון צה"ל במהלכה...ולאחר שיגיע הכי רחוק שיוכל להגיע במסלול הזה,הוא יפרוש לחיים האזרחיים כשבידיו כל הכלים שהוא נשבע להשיג כדי שיוכל להקים את משפחתו בנחת.

כשסיפר על כך לאנשים אמרו לו שהוא צעיר מידי בשביל להחליט החלטות גורליות ומרחיקות לכת שכאלו...בינו לבין עצמו הוא ידע שחוויותיו מגירושי הוריו אילצו אותו להתבגר ולהתחשל,ומצבה של משפחתו לא יאפשר לו להמר על טעויות כמו שאחיו עשה אלא מאלץ אותו לקחת את עתידו בידיו ולדאוג לו כבר עכשיו. הוא לקח את דבריהם של האנשים מסביבו כמחמאה כאילו אמרו "אתה בנאדם בוגר,בוגר מגילך הביולוגי",בסופו של דבר גם האנשים מסביבו הכירו בזה,והודו כי הנער אכן בוגר מגילו הביולוגי.

השנים ממשיכות לעבור והנער בן ה-15 הפך לנער בן 18 (הוא עדיין מתעקש לקרוא לעצמו נער,למרות שבגיל הזה הופכים לגברים...כנראה מפאת הצניעות והענווה שתמיד דגל בהם),הוא מסיים את התיכון

וכחודש וחצי לאחר מכן מתגייס לצה"ל,לאחר שעבר את המיונים ליחידה בה בחר כמעט מהרגע הראשון ששמע עליה,שלמרות שבהתחלה זה לא עניין אותו-היחידה הזאת גם נחשבת ליחידה יוקרתית.

החייל הצעיר מסיים את הטירונות, זמן קצר אחריה הוא מציין את יום הולדתו ה19 מבלי לחגוג אותו,בגלל אסון שפקד אותו חמישה ימים לפני היום הולדת.

עוברת עוד שנה רבת תהפוכות בחייו האישיים של החייל,שעכשיו כבר בן 20.

והנה הוא ניצב לפני תחילת הליכי הקבלה לקורס קצינים,הנה הוא מתחיל ללכת במסלול קיום נדריו ושבועותיו.

לפתע הוא נתקף פחד מפני ההחלטה,על סף החרדה...הוא חושב על הקורס,חושב על העתיד שיבוא אחרי הקורס והוא מפחד כמו שפחד רק פעם אחת בחייו,לפני שש שנים. הוא מפקפק ביכולתו

להשקיע את המשאבים הנפשיים שהקורס ידרוש,משאבים שמעולם לא נדרשו ממנו לפניי כן. זו הפעם הראשונה בה הוא איי פעם פקפק ביכולתיו,ולא הצליח להבין למה.

הוא שוקל להפר את הנדר והשבועה שנתן לעצמו,שוקל לא ללכת לקורס קצינים, בודק אם יש דרכים אחרות,פשוטות יותר,קלות יותר,כאלו שדורשות פחות משאבים נפשיים אך מאפשרות

לו להגיע לאותם מחוזות שאחריהם החליט לצאת לחפש בבוא הזמן.

הוא מספר על כך למשפחתו, אשר מתאכזבת עמוקות מעצם העובדה שהוא שוקל לוותר על מה שהם כבר יודעים כי הוא חלום חייו ושאיפותיו,אך גם שאיפתם למענו.

מתפתח ויכוח,שהולך ומתלהט בינו לבין משפחתו...הוא נפגע מחוסר התמיכה ובאי-האמון שלהם בו ומהמילים שהם מטיחים בו.

הנער (שגם בגיל 20 עדיין קורא לעצמו נער,וחושב שאולי זה ניסיון לא מודע של עצמו בכל זאת להיות כבני גילו ולא בוגר משנותיו) שבדרך כלל היה רגוע ושקול מאבד את עשתונותיו ותוקף בחריפות חזרה,

לאחר מכן הבין כי תקף מתוך עלבון ואכזבה על חוסר התמיכה וההבנה לפחדיו, ואולי כי ציפה שהם,עם נסיון חייהם העשיר אולי יוכלו להבין אותו ולהסביר לו את הכל במקום שיתקפו אותו כך.

הויכוח הפך לריב סוער במיוחד,שהסתיים בכך שהנער נפגע ממשפחתו עד כדי כך שלא יכל לשהות במחיצת משפחתו מרוב עלבון.

והסתגר לבדו בחדר שעות ארוכות...

לאט לאט וללא מילים הסערה שוקטת,מתפתחת בין הצדדים הבנה שבשתיקה כי שני הצדדים חצו את הגבול והגזימו בתגובותיהם.

הם מדברים שוב,בטון שקול,שהופך לטון חם ואוהב שוב,שהופך להבנה הדדית.

הם גורמים לו להבין את החרדה שלו מפני קורס הקצינים סוף סוף,כפי שציפה מהם בהתחלה.

את ההבנה הוא לא יכול לבטא במילים,אבל הוא מבין את זה,את עצמו,את הפחד...בצורה מופשטת אבל בהירה.

הנער הזה,שהסיפור שלו התחיל לפני שש שנים כשהיה בן 14, המשיך כאשר צפה באחיו כשהיה בן 15,התגייס בגיל 18,חגג את יום הולדתו ה20 ובסוף השבוע האחרון נתקל בחרדה,הטיל בעצמו ספק,רב והתפייס עם משפחתו והתגבר על החרדה הרגעית והבלתי מוסברת הוא אני.

בקרוב אני אתחיל את הליכי ההכנה הפנים-יחידתיים לקורס הקצינים,ואתחיל ללכת בדרך אליה החלטתי לצאת לפני שש שנים.

שמעתי פעם את המשפט "אומץ אינו היעדר הפחד,רק טיפשים אינם פוחדים", ואני מאמין בו.

אי אפשר שלא לפחד או לפחות לחשוש מעט כשניצבים מול החלטות כאלו לגבי העתיד הקרב ובא,אך גם העתיד הרחוק יותר.

זו אי שפיות לא לחשוש וזה רק הגיוני לשקול את הדברים ולחשוב עליהם,וטבעי לחשוש מפני ההחלטות האלו.

אני מודה בלב מלא,אני חושש...ליבי אינו חופשי מפחד אך גם אינו משותק מפחד.

אני לא מפחד מכישלון כי אני מאמין בעצמי ואמונתי בעצמי מגובה באמונתם של רבים מסביבי,שמאמינים בי לא פחות מכפי שאני מאמין בעצמי.

אני מפחד רק מדבר אחד,שאני לא יודע איך לבטא במילים, אבל מצאתי את הביטוי שלו בשיר...

Slightly Out Of Reach - James LaBrie

Working so hard
What are you getting out of this commitment

have many nice things
But there's no time to take a rest
And you're spent

In the moment, you never seem to be
That time will come

Taken from those
You should be here, you look on
But you're not part of anything there
The days and the years are passing
Quite the man
With your worldly possessions
The crown upon you in all its glory

Driven around
Down these same ole roads you've known far too long
Turning around is not an option in front of you
You're too far gone

And all the signs are warning him
A dead end street

Taken from those
You should be here, looking on
But you're not part of anything there
The days and the years have passed you
Getting old
With your worldly possessions
The crown upon you in all its glory

Not sure that you know
Any more, what you feel right now
To look back when you dreamed
That you'd have everything you want
It's so hard to just to get through

So much of the time you were not here

You looked on
But were not part of anything there
The days and years have passed you
Now you're old
All your worldly possessions crumbling...
Now all of your time is spent there
They moved on
And they're not part of anything here
The days and the years have passed you
And you're old
With your worldly possessions
All crumbling 'round you
And all it's glory

ולמרות זאת, אני מבין שזהו פחד טבעי מפני אתגר שמעולם לא ניצבתי בפניו, ולא משהו אמיתי שמפניו יש לי סיבה לפחד באמת.

אני מחזיק בנדר שנדרתי קרוב ללב,שיחמם ויחזק אותי,וברגעים הקשים שבוודאי יבואו כשאני אהיה שם רחוק מכל אהוביי ואוהביי בבה"ד 1 במשך שבועות ארוכים,הנדר הזה

יזכיר לי בדיוק למה אני שם,אבל יותר מכל הוא גם יזכיר לי אל מי אני אחזור משם כקצין,ובשביל מי(חוץ מעצמי) יצאתי למסלול החיים הזה.

זה הנדר שלי.