הכל מוכן כבר,עשיתי את כל הסידורים.

יש לי את כל מה שאני צריך ולא יחסר לי כלום.

אני עומד על המפתן עם הידיים מונחות על המשקוף,משתהה...

מחכה...אבל לא יודע בשביל מה.

מחכה...אבל לא יודע בשביל מי.

הכל מוכן כבר,התיק הכבד על הגב

המח אומר לצעוד,הלב מסרב להחלטה.

ההיגיון אומר לעזוב,הרגש אומר להישאר.

אני פותח את הדלת,אוויר נעים נושב עלי...אני לוקח שאיפה עמוקה.

לא...זה לא אני שעומד לעזוב את הבית.

זה לא אני שמוותר ונכנע,זה לא אני שנכנע לחיים ומסכים להתבגר לפני הזמן,לא שוב.

זה לא אני שמשאיר את הכל מאחור.

זה לא אני שעוד מעט יקח צעד קדימה,יסגור את הדלת מאחוריו וינסע רחוק מכאן...שלא על מנת לחזור.

אז אם זה לא אני,מי אני כן?

אמרו לי להשלים עם זה,אמרו לי לצחוק על זה.

אמרו לי לתת לזה לחלוף על פני ולתת לזמן לעשות את שלו...

אבל זה לא אני שישלים עם זה,זה לא אני שיצחק על זה.

זה לא אני שייתן לזה לחלוף על פני וייתן לזמן לעשות את שלו...

אז אם זה לא אני,מי אני כן?

אני זה שבוחר,אני זה שמחליט,אני זה שלוקח את חיי בידיים.

אני זה שיישאר למרות הכל,ואולי גם בגלל הכל.

אני זה שמחליט להישאר כאן ולנסות להחזיר את מה שאבד

אני זה שבוחר למלא מחדש את החלל שהתרוקן,אם אני אצליח אז באותם דברים שמילאו אותו

בעבר,ואם לא אז בדברים חדשים.

פעם הייתי זה שמחייך גם מול קשיים,ופותר כל בעיה שניצבת בפניי.

הייתה לי תשובה לכל שאלה,הצלחתי להתמצא גם במקומות שהיו לי זרים.

חברים היו באים לדבר איתי על הקשיים שלהם,באים לבקש את עזרתי

באים לקבל את עצתי ומילתי בכל פעם שהיו אובדי עצות וחסרי מילים

וכל פעם שאני נתקלתי במשהו-מהר מאוד התגברתי עליו,בחיוך ובחן שהיה רק לי.

אז כן,אני מודה...ירדתי מגדולתי לאורך הזמן.

אני לא מתבייש בזה,עשיתי טעויות...נתקלתי בקשיים שלא הצלחתי להגבר עליהם

אבל מטעויות לומדים,ועל קשיים מתגברים,ובעיות פותרים.

חסרים מושלמים,חללים מתמלאים,פערים מכוסים,שאלות מקבלות תשובה...

אלה דרכי החיים,וכמו שהגלגל הסתובב פעם אחת לרעתי

אני אסובב אותו חזרה,לטובתי.

אני אחזור,במלוא כוחי,במלוא גדולתי,עם החיוך והחן שפעם היו מנת חלקי

ועוד יחזרו להיות מנת חלקי.

אני שואף לעוד,לא מתפשר על פחות.

אני מייחל ליותר,לא מסתפק במעט.

אני חותר קדימה,לא נשאב חזרה למערבולת.

לא...עדיין לא הגיע הזמן לעזוב.

ואני אחזור על הכותרת

אין חפים מפשע

מי שבחר בחמאס לפני שנתיים בדרך דמוקרטית להנהיג אותו ברוח לחימה

למען השמדת ישראל-אינו חף מפשע.

מי שקיבל בשתיקה ובכניעה את השתלטות הדיקטטורה שהצהירה שמטרתה להשמיד את

ישראל -בכל מחיר- (גם במחיר מוות נתיני הדיקטטורה)-אינו חף מפשע.

מי שנותן מחסה למחבלים שיוצאים מביתו לירות טילים על ריכוזי אוכלוסיה

חפה מפשע של מדינה שכנה-אינו חף מפשע.

מי שמאחסן בביתו,מחסניו ומקום עבודתו אמצעי לחימה ותחמושת בידיעה שאלו מופנים

כלפי אזרחים חפים מפשע-אינו חף מפשע.

מי ששולח את ילדיו לחינוך שמטיף לשנאה ורצח חפים מפשע גם במחיר התאבדות,

כשמטרתם השמדת מדינת ישראל-אינו חף מפשע.

מי ששולח את פרי חלציו לעסוק בפעילות טרור ורצח חפים מפשע-אינו חף מפשע.

מי שמצהיר שהוא מוכן למות כדי לרצוח יהודים ואף מטיף ומעודד אחרים

לעשות כמוהו-אינו חף מפשע.

אך לא פחות מכל אלו הנ"ל:מי שיושב בתוך כל האנשים האלו בחיבוק ידיים ולא מנסה

לעצור בעדם,לשנות את דעתם ודרכם ולא נוקט עמדה

(אי נקיטת עמדה היא בעצם בכל זאת נקיטת עמדה)-אינו חף מפשע.

אין אזרחים חפים מפשע בעזה.

והם הוכיחו את זה בגלוי בבחירות,והם הוכיחו את זה בשתיקתם בזמן השתלטות חמאס

על רצועת עזה ולאחר הצהרות חמאס שמטרותיו הן להשמיד את ישראל ולפגוע בכמה שיותר

ישראלים גם במחיר מוות בניהם.

אני לא קורא להתחיל להשמיד בשיטתיות ולרצוח את כל אזרחי עזה.

אני לא קורא "להפגיז לפוצץ ולהשמיד" כל בניין בעזה.

אני לא קורא "מוות לערבים".

אני לא קורא לרצח מכוון של תינוקות וזקנים בהפצצות שטיח ונפאל"ם.

אבל אני כן קורא לכל יפי הנפש שזועקים ומוחים על מותם של האנשים שבחרו במציאות

שאליה נגררנו,גם אם הם לא אחזו פיזית בנשק כלשהו.

אני קורא להם להפסיק לבכות את מותם של אלו שתומכים מורלית וכלכלית באלו שיורים

על עוטף עזה ואשקלון.

אני לא אומר שתינוק בן חצי שנה אשמה ואחראית לנפילת הטילים בישראל

אבל ההורים שלה כן,וכשחמאס הצהירו שהם מוכנים לפגוע בישראל בכל דרך אפשרית

גם במחיר מוות בניהם ההורים שלה לא התקוממו,אלא צעקו "אללה הוא אכבר".

אז נכון,התינוקת נהרגה מאש צה"ל-אבל הוריה אחראים לכך.

הם הביאו על עצמם את מותם של אזרחים "חפים מפשע".

וכל יפי הנפש שמתקוממים על כך,תלכו לשדרות,נתיב העשרה,אשקלון,כרם שלום,סופה,חולית

ועוד ישובים רבים באזור עוטף עזה שחיים שבע שנים בחיים-לא-חיים,עליהם מעולם לא בכיתם

בהם מעולם לא תמכתם.

פיותיכם נודמים כשנהרגו אזרחים ישראלים מהטילים ששולחים האנשים שעליהם אתם בוכים.

אבל בעוטף עזה ובאשקלון עוד לא הייתם...

אני חייל צה"ל,את הטירונות שלי עשיתי בפלוגה ו' בבסיס זיקים ואני ראיתי מה קסאם מסוגל לעשות

גם לאנשים שלא נפגעו פיזית ממנו,תושב קרית חיים שלייד חיפה שבתחומה נפלו טילי קטיושה,פאג'ר וגראד

בזמן מלחמת לבנון השניה.

במהלך שהייה קצרה שלי בבסיס צבאי לייד מעבר גבול כרם-שלום נפלה פצצת מרגמה בקרבת הבסיס.

אני טעמתי רק מעט מאוד מאיך שתושבי שדרות ועוטף עזה חיים במשך שבע שנים,ועכשיו גם אשקלון סובלת

ומעל במה זו אני רוצה להביע את תמיכתי,הצנועה אומנם,את הערכתי לאורך רוחם וגבורתם,ואת הזדהותי

עם חייהם.

אתם מלח הארץ

כולנו צבע אדום