באיחור קל של שבוע,בגלל שהמפקד שלי הוא פשוט לא אנושי,הגיע הזמן להשיב
ולהגיב על דבריהם של המגיבים בשני הפוסטים האחרונים,בעיקר למגיב המתקרא "חומר למחשבה".
זה יעבוד ככה:אני אצטט כאן את מה שנאמר ע"י המגיבים,ואז אענה לכל ציטוט בנפרד.
הנה אני מתחיל
הכריש אמר
ואתה חושב שבבית יהיה טוב יותר ??????
הרי ברחת משם.... שכחת ?????
תשובה:
אז ככה,החיים שלי קיבלו תפנית עצומה בגודלה והיקפה בחודשיים האחרונים.
ובכל מקרה,לא ברחתי מהבית.
דיברתי על לעזוב,רציתי לעזוב...אכן כך היה.
במבט לאחור רציתי לעזוב כדי שאני לא אצטרך להתמודד עם איך שחיי נראו,ועם החרטה
על בחירות והחלטות שקיבלתי,שהרסו אותי מבפנים בסופו של דבר.
אבל לא עזבתי את הבית,התמודדתי,חיפשתי תשובות לשאלות ולא נכנעתי למערבולת
שכמעט והצליחה להטביע אותי.
אני יודע שבבית יהיה לי טוב,התבטאתי אחרת בזמנו כי הייתי עיוור למציאות ולרגשות האישיים שלי
חשבתי שלהיות בבית עושה לי רע כי הכל כאן ריק מתוכן,ולהיות בצבא עושה לי טוב כי שם יש לי הכל.
ובכן,טעיתי...הצבא לקח ממני הכל,והשאיר אותי רק אם מה שיש בצבא,לכן חשבתי שבצבא יש לי את כל מה
שאני צריך ורוצה בחיים.
התפכחתי מאז,ואני רואה את המציאות כפי שהיא באמת-החיים שלי הם כאן בבית
ויש לי כאן המון שמשאיר אותי מחובר...
אז כתשובה ישירה לשאלה:בבית הכי טוב!
הכריש אמר
אני יכול להזדהות עם משאלות הלב שלך.
מה שמסקרן פה זה .... "מדוע לא שירתת בת"א מלכתחילה ?... בשביל מה נדדת עד אילת הרחוקה ???
הרי רצית להיות מחובר..... אז מדוע התרחקת כל כך ???
תשובה:
מדוע לא שירתתי בת"א?
נכנעתי לתכתיבי המערכת.
עם סיום הקורס שלי ביקשתי לשרת בת"א,הבקשה נדחתה ונשלחתי לכרם-שלום.
בכרם שלום השלמתי עם רוע הגזירה,ואמרתי לעצמי "טוב,לפחות ננסה להוציא את המיטב".
בכרם-שלום החליטו לשבץ אותי באילת.
בהתחלה הזדעזעתי,התנגדתי בחירוף נפש,סירבתי בכל תוקף...אפילו קמתי וצעקתי על קצין בדרגת רב סרן
ודפקתי עם האגרוף על השולחן ואמרתי שאני לעולם לא אסכים מרצוני.
התשובה שלו הייתה "אם לא תסכים מרצונך ייצא שבסופו של דבר תישלח לאילת בכל זאת-בניגוד לרצונך"
והבהיר לי שזה לא פתוח למשא ומתן.
נכנעתי בלית ברירה,נשלחתי לאילת.
באותה תקופה סינדרום זיקים' כבר התחיל לאכול אותי מבפנים,החיים האישיים שלי כאן בבית
התחילו להתמוגג ולהתרוקן מתוכן.השהות הארוכה באילת מנעה ממני את הצורך להתמודד עם הכל
זה מה שבסופו של דבר הוביל אותי להתאהבות באילת והשתקעות בצבא.
זה מה שהוביל אותי לאילת
וכתשובה ישירה,שמהווה גם המשך לתשובה הקודמת:רציתי להיות מחובר,בגלל המצב שבו הייתי בזמנו
לא הרגשתי שיש לי למה להמשיך להישאר מחובר כאן בבית.הייתי עיוור,כבר אמרתי.
חומר למחשבה אמר:
כל הזמן אתה כאילו מגיע למסקנות
והבנות על החיים..
פאק תתבגר קצת
אם רע לך תעבור ואל תתחלי לחפור מה היה פעם ומה קורה בעתיד
לכולם יש בעיות וכולם פותרים אותם
באמת עברו עלייך סדרת אירועים קשים אבל זה לא אומר שהדברים שעשית לפני אותם אירועים לא היו גרועים, ככה שלא רק הקסאם אשם במי שאתה.
תשובה:
אני אדם חושב ומדטטיבי(הכוונה במובן המילוני,אינני עוסק במדיטציה),זה רק טבעי
שאדם כמוני שיישאב למצב בו הייתי יהרהר ויעשה חשבונות נפש עם עצמו על חייו
ולכן זה רק טבעי שיגיע בסופו של דבר עם עצמו להבנות מדוע חייו נראים כמו שהם נראים
ומה עליו לעשות כדי לתקן את מה שנהרס.
אז כן,אני כל הזמן מגיע להבנות ומסקנות על החיים,כי כשהדברים לא הולכים בנתיב בו הם צריכים ללכת
סימן שאיפשהו נעשתה טעות,וצריך לחשוב מה הטעות ואיך מתקנים אותה...אם החיים שלך לא נראים כמו
שאתה רוצה שהם ייראו אני ממליץ לך לנסות את זה גם,שב עם עצמך ותעשה לך חשבון נפש
אולי תמצא גם אתה את התשובות שאתה מחפש עמוק בפנים.
בניגוד לקביעה שלך שזה מה שמצביע על אדם ילדותי,זה מה שמבדיל אדם בוגר מאדם ילדותי-להכיר בטעויות לקחת עליהן אחריות ולתקן אותן כדי שיהיה אפשר להמשיך הלאה.
זו התשובה שלי לשלושת השורות הראשונות שכתבת.
אכן כבר התחלתי את תהליך המעבר לת"א,ובכל מקרה,זה הבלוג שלי וזכותי לעשות בו שימוש כאוות נפשי
כל עוד איני פוגע באחרים,לכן אני רואה עצמי זכאי לחלוטין לחפור כאן כמה שארצה על איזה נושא שיתחשק לי.
במיוחד לאור העובדה שהבלוג שלי,מידי פעם,משמש אותי ככלי להבנה שלי את עצמי,אני אצחק על עצמי לרגע ואומר
שזה סוג של סכיצופרניה,לשאול את עצמי את השאלות שאדם הלוקה בנפשו שואל את הפסיכולוג ואז לענות לעצמי
כאילו הייתי הפסיכולוג.קאפיש?
עכשיו אני אתמקד במשפט האחרון שלך:
"באמת עברו עלייך סדרת אירועים קשים אבל זה לא אומר שהדברים שעשית לפני אותם אירועים לא היו גרועים, ככה שלא רק הקסאם אשם במי שאתה."
דיברת אמת,אבל הניסוח שלך מצביע על זה שאתה אפילו לא מתקרב להבין את עומק המצב בו הייתי.
אני אתוודה כאן שלפני חודש וקצת פניתי לעזרה מקצועית-פסיכיאטר.
לא,אני לא מטורף וגם לא נזקק לטיפול תרופתי,גם לא לטיפול פסיכולוגי...הלכתי לייעוץ,מפגש חד פעמי.
מעבר למה שהוא אמר עלה מהדברים שלו דבר חשוב-המצב בו הייתי מרגע נפילת הקסאם בזיקים
עד לא מזמן הוא מצב מנטלי מוכר לרופאי הנפש בשם "פוסט טראומה".
מכיוון שאני ממילא מדבר כאן באריכות-אני אחסוך קצת במילים ואגיד לך כך:בדוק בויקיפדיה את הערך "Post Trauma".
אני לא מתרץ את הדברים שעשיתי מאז זיקים ואומר "לא אשמתי...הייתי פוסט טראומטי"
ממש לא,כשישבתי עם הפסיכאטר אמרתי "אוקי,פוסט טראומה,אבל למה אני מכל האנשים?
למה אני הייתי פגיע לזה?הרי לא מספיק טריגר לפיצוץ-צריך גם חומר נפץ,זה לא התחיל בזיקים...השורשים לכל
המצב המנטלי נעוצים עוד לפני..."
אמרתי לעצמי את אותם דברים שאתה אמרת ואף חריפים וחמורים מזה.
אכן,הקסאם אינו אשם יחיד במי שהייתי,ואינני כבר,אני האשם בזה,אני האשם בדברים שעשיתי ואמרתי לפני זה...
אני לא מגלגל את האחריות הלאה ממני...מה שאני כן אומר זה שאילולא הקסאם החיים שלי לא היו מתהפכים כפי שהתהפכו
ובמקום שבעה חודשים של מערבולת ואובדן דרך ופגיעה בכל מה שמסביבי באופן לא רצוני הדברים היו אחרת,הייתי מוציא מעצמי דברים אחרים לגמרי מאשר מה שיצא ממני באותם שבעה חודשים.
דולב אמר
במקרה עברתי פה והחלטתי להגיב.
אז ככה, בנוגע למה שאמר חומר למחשבה (שיכל לבחור בכינוי נורמלי ולהשתמש בזה ככותרת), פשוט תתעלם, אתה צריך לשפוך את הלב? תעשה את זה, ולא משנה כמה תחפור, אם זה מה שאתה צריך, לך על זה.
כריש, לא תמיד ניתן לבחור לאן תגיע בצבא, למעשה, נדיר שניתנת לך הזכות והפריבילגיה הזאת, אין לך בסיס לבקר את ריישר על שהוצב באילת. (אלא אם כן אני לא יודע משהו והוא בחר זאת בעצמו.)
גיא, ת"א זה סבבה מקום לשרת בו ואני מאחל לך את כל ההצלחה שבעולם בהגעה לשם. שבועיים טובים.
תגובה:
במילה אחת-תודה:)
חומר למחשבה אמר:
סליחה דולב? לא אמרתי שלא זכותו לשפוך את הלב או כל דבר בסגנון, פשוט אמרתי שהוא לא יכול כל תקופה להגיע למסקנות חדשות ובכך הוא פוגע בהמון אנשים שמסביבו...הוא מתוסבך!
זכותו לעבור לכל בסיס ויכול להיות שלא טוב לו...אבל הוא בעצמו בתוך תוכו גם לא הכי בסדר ולא בן אדם הכי טוב.
ואני מדבר מניסיון!
תשובה:
אני לא מתוסבך,אני מסתגל.
החיים שלי לטוב ולרע מאוד דינמיים,אילולא הייתי משתנה ביחד איתם הייתי משתגע וסביר להניח שגם מתאבד בסופו של דבר.
הנה לך דוגמא מעולה-המציאות שלי השתנתה לגמרי ברגע הגיוס לצבא,אני לא עמדתי בקצב שהלך והתגבר והגיע לשיא
ברגע נפילת הקסאם בזיקים,ועדיין לא עמדתי בקצב...לקח לי שבעה חודשים להתאושש מהתוצאה של אי העמידה בקצב.
לגבי שאר דבריך-גם אני כמו כולם בנאדם,ויוצא שאני פוגע באלו מסביבי,מספר בודד של פעמים בעברי הרחוק זה אף נעשה בזדון.
אני מודה.מעולם לא הייתי מושלם כמו שאני שואף להיות-וטוב שכך כי אז לא היה נשאר לי לאן לשאוף.
אינני מתחרט על דבר מהדברים שעשיתי ואמרתי פרט לאלו שנעשו בזדון.
ומכיוון שאתה זה לא אני,ולא עברת וחווית בחייך את הדברים אותם אני עברתי וחוויתי,אלא דברים אחרים לטוב ולרע,לקלות ולקושי,אין לך או לאף אחד אחר את הזכות לשפוט אותי,כי אינך יודע מה אתה היית עושה במקומי,כפי שאני לא יודע
מה אני הייתי עושה אילו הייתי במקומך.
את מה שאני עובר אני עובר עם עצמי,עמוק בפנים-במקום בו אתה לא יכול לראות ולהבין.
לכן אני אומר שוב-אינך יכול לשפוט אותי,אלא רק אני את עצמי.
סמוך עלי ששפטתי את עצמי מעבר לדמיון הכי פרוע שלך,ופעמים רבות ממה שאתה חושב גם מצאתי עצמי אשם.
נכון,אני לא הבנאדם הכי טוב ולא תמיד אני בסדר,אבל אני בנאדם וגם אני טועה.
ולפי הניסיון שלך שאותו הזכרת אני מסיק שלא הייתי בסדר כלפיך איפשהו בעבר ועל כך אני יכול רק להתנצל
מעומק ליבי,ולקוות שתמצא מקום בליבך להבין אותי מבלי לשפוט,ולקוות שתוכל לסלוח לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Rysher