מדי פעם, וויקטוריה מלמלה כמה מילים ברוגז, האחרים שתקו.

"אה.." אמר וויל בקול צרוד, "מה נעשה איתה?"

היא לא ענתה.

וויל עיוות את פניו ברוגז.

לאחר מספר דקות, קצה היער נגלה לפניהם. הם עברו.

מולם ניצב הר גבוה ואפל. עליו, הוצבה האחוזה.

"קדימה.." אמרה וויקטוריה, מסמנת להם להמשיך ללכת.

היא ניגשה לבאר שהייתה ממוקמת בקצוות ההר, בעודה מביטה פנימה, מושיטה את ידה באיטיות במטרה למצוא את דרך המעבר למעלה.

נשמעו זעקות מלמטה. וויקטוריה נרתעה לאחור מיד.

צעקותיה של הדמות הדהדו למטה. הן נעשו חזקות יותר מרגע לרגע.

"שמישהו יוציא אותי!, היי, מה זה? חעח" צעקותיו נשמעו ברורות יותר.

קיר הבאר החל לרעוד. אבנים ניתקו ממנו, נפלו למטה.

וויקטוריה הביטה פנימה, מבחינה כי הבן-אדם שהיה בבאר החל לנגוח בעוצמה בעזרת ראשו.

היא הושיטה את ידה לכיוון דלי שהיה תלוי על הבאר והורידה אותו למטה.

 נשמע קול חבטה חזק. הדלי פגע בראשו.

"היי!! זה לא נחמד!" הוא צעק.

"תעלה.." היא אמרה ברצינות.

הוא אחז בדלי, מנסה לטפס על הקיר.

וויקטוריה צעדה צעד לאחור באיטיות, מאפשרת לו לעבור.

הוא תפס בקצה הבאר, מעלה את עצמו למעלה, נשען על ידיו.

הוא זינק על  האדמה, רגלו נתפסת באבן שבצבצה מקיר הבאר. הוא נחבט באדמה הלחה.

"אני הוא זארבון המהולל.." הוא אמר בקול חלוש, מנסה לקום.

צ'ארלי, שנראה מאוד משועשע מהעניין, הביט בזארבון באישונים אדומים כדם.

על פניו עלה חיוך רחב.

צ'ארלי עשה את דרכו במהירות לעבר זארבון. "אז.. אתה הוא זארבון?" הוא שאל, משועשע.

"כן! חעחעחעחע!!" הוא צווח בקול צרוד.

"תהיה בשקט.." אמר ווין מאחוריהם.

זארבון פלט נחירת צחוק.

"לשתוק?!?!?!?!?!!" הוא צחק.

"תסתום את הלוע שלך.." מלמלה וויקטוריה.

"היי! את בת!!" הוא צעק, מופתע לחלוטין, "איזו כוסית!!"

הוא זינק לעברה, מתכופף על ברכיו, "התנשאי לי?"

וויקטוריה הביטה בו בקול אדיש, מרימה את רגלה באיטיות.

לפתע, זארבון הוטח לאחור בעוצמה.

"אני אקבל את זה ככן.." הוא אמר באושר.

צ'ארלי ניגש אליו בדממה.

"כן?!" צעק זארבון, כחירש.

צ'ארלי תפס בעורפו כ"כ חזק, עד שההוא השתתק מיד, מעלה אותו למעלה, מעל הבאר, וזרק אותו לתוך הבאר.

צ'ארלי הושיט את ידיו לכיוון  שרשרת האבנים הבולטות שנמצאו בבאר עצמה, מתכופף ומגשש אחריהן.

"את בטוחה שזה כאן?"

"משוכנעת."

הוא סובב את ראשו חזרה, לעבר הבאר, ממשיך לגשש בחושך.

באצבעותיו, הרגיש אבן יותר בולטת מהשאר.

"אני מניח כי מצאתי את זה.." הוא לחש, בעודו לוחץ על מה שהיה נדמה כאבן.

לאחר כמה רגעים, הבאר החלה להבהב.

וויקטוריה וווין, האוחז בצווארה של ריקי כבבובה, תפסו את מקומם משני צדדיו של צ'ארלי, נוגעים בבאר.

שלושתם עצמו את עיניהם בבת אחת ברגע שהרגישו כי נותקו מהקרקע.

הם החלו להסתחרר במערבולת חול ואבק, מסוחררים ומתנודדים מצד לצד.

לאחר מספר שניות, רגליהם פגרו בקרקע בקול חבטה.

"באמת הגיע הזמן שתגיעו.." אמר מישהו מולם, מוסתר בצללים ומשחק באצבעותיו באיטיות,"כבר שאלתי את עצמי איפה התעכבתם כ"כ הרבה זמן.." הוא לחש.

"נתקלנו בכמה בעיות, ריימוס.." מלמלה וויקטוריה, פוקחת את עיניה באיטיות.

"אני לא רוצה לראות אתכם חוזרים אחרי כ"כ הרבה זמן.." קולו השתנה בהדרגה,"זה ברור?!", קולו השתנה שוב,"אתם הרי יודעים מה אורב לנו בחוץ.. נכון?"

"כן.."

"יופי, ובכן.. מה הבאתם הפעם?" הוא שאל ברוגע.

"מה שביקשת.." אמר ווין, אוחז בצווארה של ריקי ומושיט אותה לריימוס, "זו היא.."

"היא?"

"כן.."

"נפלא.." הוא אמר, החיבה בקולו הייתה מעוותת ומזוייפת במקצת.

הוא הושיט את ידיו לכיוונה של ריקי, תופס בגרונה.

הוא החל לסקור אותה בעיניו, "כן.. אכן, זו היא.." הוא מלמל לעצמו. "יפה מאוד.."

הוא הסתובב בבת אחת לאחור, מתחיל להתקדם על שטיח בצבע אדום-דם, ארוך ומאובק.

הם נמצאו באולם גדול שהואר רק על ידי מספר נרות עמומים.

קירות אבן הקיפו אותם. הם היו חסרים צבע, מוכתמים דם ובוץ.

באמצע האולם, הוצב שולחן ארוך, הקרוב לאח הצמוד לקיר.

באח בערה אש.

באולם עצמו, היו פזורות מספר ספות אדומות, שולחנות עגולים הקיפו את מרכז האולם, לידם עמדו כיסאות מרופדים.

"קדימה," אמר ריימוס, מושיט לוויקטוריה גרזן מוכתם כולו בדם, "את יודעת מה עלייך לעשות, אני צודק?"

היא הנהנה לעברו בהסכמה, מתקדמת לעברו של השולחן, עליו שכבה גופתה של ריקי.

הדלת מאחוריהם נפתחה בבעיטה.

דמות גבוהה מאוד, בלתי ניתנת לזיהוי, ניצבה בפתח.

ריימוס שלח בה מבט אדיש.

"איפה היא?!" הוא נהם, בעודו צולע באיטיות לעבר וויקטוריה שהסתובבה לכיוונו.

"את!!" הוא שאג, תופס בכתפיה, ומנער אותה בחוזקה.

"את!!"

ריימוס ניגש לאחד הארונות שהוצבו בפינת החדר, ופתח אותם בחריקה.

הוא הוציא משם כדור עגול וגדול, מניח אותו בגלימתו בחושך.

הוא ניגש לדמות, התייצב מאחוריה.

שלף את טרפיו, מניף אותם לאוויר, ומחית אותם בעורפו של האויב.

לא קרה דבר.

"יוסי.." השתנק צ'ארלי מאחוריו.

"העשט הקטן.." גיחך ווין.

"אבל.. איך?"

פניו של יוסי היו מלאים צלקות בדיוק כמו שאר גופו.

מתחת לגלימתו היה מגן ברזל שכיסה את רוב גופו. הוא היה מלא אבק ועשן שריפה, חייך חיוך מטורף.

הוא פנה ללכת לעבר ריקי, ששכבה על השולחן ההוא, עדיין.

"הו, הוד מאלתך.."הוא אמר בהערצה, מנשק את רגליה המטונפות [והזונתיות..(:] של הפקאצה.

ריקי התעוררה מיד.

"לייק, איוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!@#$!@%@%^$" היא צווחה, לוקחת שיפוד מהאח לידה.

היא החלה לנופף בשיפוד הלוהט באיום מול פניו של יוסי.

לאחר כמה רגעים, תקעה את השיפוד הלוהט ליוסי בין הרגלים.

יוסי נפל על הרצפה הקרה בקול חבטה מחריש אוזניים, מדמם כולו.

"נראה לי שזה הרג אותו.." פלט ווין בגיחוך.

"גם לי.." לחש צ'ארלי.

 מוהאהאהאה.