ביקורת התקשורת
השער הכי מכוער של הסו"ש:
בלי מתחרים, "7 לילות", גיליון סיכום שנה. חום אדמוני, ועליו בוורוד מעומעם, שמות התופעות/ סרטים/ להקות/ זמרים שעשו את השנה, ובאמצע, בלבן "2005". מי המעצב שהגה? מי העורך שהתלהב? איפה משטרת הטעם הטוב?
מה קורה אתו
רק נגמרה העונה של "היכל התרבות", ואסף גפן מזדרז לעלעל בז'ורנלים ולהתרעם באותו "7 לילות" על שבונו זכה בתואר איש השנה של "טיים". לא, יותר טוב לכתוב מערכונים לאדיר מילר.
ח"ח ל"הארץ"
דווקא העיתון הכי מאובן במדינה, שמתחבט כבר שנים עם שינוי הפורמט, ומנסה להיפטר ללא הצלחה מסדיני הנייר העצומים שלו, הוא העיתון הראשון שהעניק לכותב שלו, בני ציפר, בלוג בתוך אתר העיתון, "לא בבית ציפרנו". סוף העולם שמאלה.
אז נכון, גם אני לא הייתי רוצה להזמין אותו לבלות אתי את הסילבסטר, אבל את הבלוג שלו אני מוכנה לקרוא.
איפה דנה ספקטור?
להגיש יום אחד בשבוע תוכנית רדיו קטנה לא נותן לך פטור מלכתוב מדור, ועוד בגיליון סופהשנה. לא יפה, אחות שלנו.
אפליה מתקנת
האם תפוצת עיראק בפריחה שלא ידעתי עליה? שתי כתבות ב"7 ימים" על יקירי העדה, האחת, על הפורץ יצחק דרורי ("הייתי עיראקי פרימיטיבי שרוצה בן זכר") והשנייה על קובי פשה, שהרים מופע דאחקות פרוע והורס בשם "עיראקי בפיג'מה".
איפה ניר בכר?
עורך "7 ימים" פוטר, והמוסף, שנערך על ידי סגניו המחוננים, משלח רסן. אם יש לכם אותו בבית, קראו (שוב) את עמוד התוכן (5) ותראו את הג'מעה משתוללים.
מה הקטע עם NRG
עורך חדש יש לאתר של "מעריב", אבל עדיין, יש הדבר המטופש הזה "למאמר זה לא ניתן להשאיר תגובות". למה, מה הסיפור שלכם? ולפי מה אתם מחליטים את ההחלטה הזאתי?
"ימים של אהבה"
אף אחד לא כותב ביקורת על "ימים של אהבה", הסרט החדש של מנחם גולן עם מאיה בוסקילה וזה, רק סמדר שילוני ב-ynet, שמתפננת עליו. ובתוך ynet מופיע האתר של "פנאי פלוס", שנתנו לסרט שער לפני שבוע, והשבוע מציעים לקוראים "הקרנה פרטית של 'ימים של אהבה'". ככה זה עובד באמת, ילדים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
