מקלדות לוהטות/ ביקורת התקשורת
חרדים לפרטיותם. אין גוף תקשורת שלא היה מתלהב לארח ראיון זוגי עם סיון רהב וידידיה מאיר, וחודשים הם זכו למשלחות תחנונים מכל מי שרק אפשר. והנה מתפרסם סוף סוף הראיון המיוחל עם השניים ב"24 שעות" פלאס שער. והסיבה? הספר המשותף שלהם, "ימים כתומים, ההתנתקות חשבון נפש" (בהוצאת ידיעות) יוצא היום לחנויות. קד"מ ויח"צ פשוטים. אבל למה ביום חול, ב"24 שעות"? מה עם כתבת שער ב"7 ימים"? לא שווה?
היי גיא. מה העניין הזה, שפינס לא רוצה לעבור לפארק יקום?
"תאר לעצמך צוותים שצריכים לקפוץ ואז נתקעים בפקקים או אנשים שצריכים לקפוץ בלילה למערכת או בשבת וזה נהיה טיול מחוץ לעיר", מתבכיינת המפיקה. אויש, ממש נורא. ובינתיים "הוחלט באופן יזום מראש לא לשדר את שתי התוכניות האחרונות ובמקומן להעלות לקטים". יאק! מבין השורות אפשר להבין שפינס נקט בסנקציות, בנוסח, לא זז מז'בוטינסקי, ואם תתעקשו, לא תהיה תוכנית? מממ. יפה לו, והשריר ישתלם, כנראה.
שיט, מגיע לי. לא רק לבני ציפר יש בלוג ב"הארץ" (השער הכי מכוער) אלא גם לאיש הספורט, יואב בורוביץ', ו"חוקים משלו" קוראים לו. זה עונשה של מי שמתעלמת מעמודי הספורט.
יומן מחלה
הצנתור של שרון, זה ניתוח או הליך רפואי, לייק procedure, כמו שלמדנו בעבר ב-ER. ב"הארץ" מתלבטים במהלך הידיעה בטירוף.
בכותרת: "שרון יתאושש תוך יממה". בטקסט: "החולה מתעורר וחוזר לאיתנו תוך כמחצית היממה".
בכותרת: "הניתוח פשוט". בטקסט: "לא מדובר בניתוח אלא בהליך רפואי". ההליך, כך כאן, נעשה בטשטוש ולא בהרדמה.
"ידיעות" הקדיש לנושא את עמ' 2-3 הבוערים, ומשם עולה ששאלת הטשטוש או ההרדמה היא סלע מחלוקת בקרב הרופאים, ולפי היומון, רוה"מ יורדם, בניגוד לגרסה הקודמה, לפיה יטושטש. סיבה לחרדה, אבל הלוגו, המסביר שאולמרט יחליף את המצונתר בעת ההליך, משועשע בעליל, "בזמן שישנת". אני בעד, אין כמו הומור להפגת חרדות, לאומיות ובכלל.
האם תפרוץ עכשיו מגפת צנתורים (ע"ר), וכל מי שלבם נשבר יזדרזו לבקש צנתור?
הדלקת של צה"ל. חדר המצב של הדסה עין כרם עובד פול טיים ג'וב עכשיו, בנוסף להיערכות לצנתור של רוה"מ, מאושפזים בו גם חלק מהחיילים מבסיס צוקי עובדה שחלו בדלקת ראות. אכן צוק העתים.
הסוף של אסימוב. סופר המד"ב שהמציא את 4 חוקי הרובוטיקה (3+1) נולד היום, 2 בינואר, לפני 86 שנים. הוא יכול היה לחיות עדיין, אלמלא מת ב-92'. מאיידס. תודו שלא ידעתם.
החיים בבועה
העולם הוא כפר גלובאלי, ובאמריקה עוד מדברים על six degrees of separation אבל ישראל היא שלולית, ותל אביב היא כוס מים אחת רותחת, בה מתפלשים כולם, ואין לאן לברוח. כך שגם אם אתם גדולי המתבודדים בעולם, את הילדים שלכם תצטרכו בסופו של דבר לקחת לבית הספר או לגן, או לשניהם, ושם תצטרכו לפגוש את כל מי שלא התכוונתם לפגוש אף פעם, כי כתבתם עליהם, או כי תכתבו עליהם, או תצלמו אותם, או תיחצנו אותם, או תבנו להם בית, או תציעו להם פורמט לתוכנית טלוויזיה, או תבקשו מהם לייצג אתכם, ובסוף גם תריבו אתם, אבל למרות הכל, תצטרכו להיות אתם בוועד ההורים, ואז, אנה אתם באים? ומה עם אתיקה שמתיקה? לא בבית ספרנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
