Velvet Underground - לא רוצה להתעטף בקטיפה כג'ורג', וכבר לא במחתרת [email protected]

אחד נקודה אפס ילדים בממוצע, זה כל מה שהייתי מוכנה לעשות בשביל מדינה. והחיים עם הקיד בימים אלו קשים מנשוא. הוא כבר בגיל שבו הוא מבין שהמוות אינו מחוסר עבודה, ולא מקבל דמי אבטלה, ושלא רק שאמא שלו תאסף אל אבותיה, אלא גם הוא ייאלץ להיפרד ולשיר ביי ביי בלו סקיי מתישהו. כמובן שרק בתחילת המאה ה-22, כך הסברתי לו, לפי חישובים סבוכים שערכתי, והצפי המדעי של תוחלת החיים אז. הוא בגיל שמודעים ומפחדים, אמרה הפסיכולוגית. גם אני בגיל שמודעים ומפחדים, וזה לא עבר לי מאז שהייתי בגילו, אז איך אני יכולה לעודד אותו?

אבל מה עושים עם הדיווחים על רוה"מ? מאלתרים. וריקי כהן, האמא הכי לא שקרנית בעולם (נכון, גם גפי אמיר), שלא צובעת את השלכת בוורוד כבר הקדישה לזה כמה מאות מילים.

פרופ' טיאנו מסביר בידיעות (עמ' 11) שהאירועים שעברו על רוה"מ מייצגים את הפריכות האנושית. וצריך רק להוסיף, שמנהיג מסמל דמות מיתית, כל יכולה, שיש לה חיי נצח, כמו האלים. ובטח ובטח אצל ילדים. לא, אין לי פתרונות גורפים, רק פיתולים נקודתיים. על כל פנים, אני לא חושבת שאשבר ואסע אתו להדסה עין כרם כדי להביא לרוה"מ ציור.

נ.ב לא לשכוח: היום ב-21:00, המסיבה הנוצצת של השנה, לרגל השקת ה-DVD הראשון של צביקה פיק בגן אורנים. אל תחמיצו את המאסטרו בהופעה חיה. אני אהיה שם. כדאי לכם.

אוי. בוטלה :(