"המפצחים":
מאיפה צצה התוכנית החדשה של קשת עם רונאל פישר ומיקי רוזנטל? מישהו קרא עליה בלוח השידורים? לא. פשפשו בלוחות בעיתונים וראו שכתוב בכולם, שישי, 22:30, "המאסטרו". אם תיכנסו לאתר של קשת, keshet-tv.com
תראו את לוגו התוכנית, עם תאריך השידור הרלוונטי של הערב, אבל כשתקישו, תראו שהדף חסר. מה זה ההצנחה הפתאומית הזאת בלי יח"צ מסיבי, כמו שקשת רגילה? ניסוי כלים? שידורי ניסיון? הפתעה? נשרפו המאסטרים של המאסטרו?
פישר, שמתמהמה קשות יחד עם קשת עם חמשת הדיברות הנותרות שלו, ורוזנטל הבולדוזר, יצאו לראיין את ארקדי גאידמק. לא ברור מה הם קיוו לסחוט ממנו. זה היה תמהיל משונה של עברית ואנגלית, ואם הבנתי נכון, ואולי לא הבנתי, תרגמו לו את השאלות שלהם, ואז הוא ענה, והכל נערך, כשיחה קולחת. אפשר להגיד שהאנגלית של שלושתם די דומה, מבחינת המבטא והשפה, וזאת לא מחמאה לאף אחד כאן. שלושתם לובשים חולצות שחורות, וגאידמק מספר שהיחצ"נים שלו ביקשו ממנו לא ללבוש שחור, כי יש לזה אפיל מאפיונרי, אבל הוא שם זין.
השניים האלו באו בפוזה של אנחנו נפצח אותו ונגרום לו להודות בכל, גם ברצח ארלוזרוב, בטון מתנשא, זחוח, חסר אמפטיה או ניסיון אמיתי להתקרב אליו. אבל הוא חכם יותר ממה שחשבו, והוא מבין את הסבטקסט של כל שאלה שלהם. בכל פעם ששאלה לא נראתה לו, או שהם קטעו את דבריו, איים עליהם: אתם רוצים שאני אקנה את הטלוויזיה שלכם, ואז אני אוכל לדבר לעצמי כל היום, ולכם לא יהיה למי לדבר?.
בתשובה לשאלה למה אשתו ובתו בפריז והוא כאן, אמר שככה טוב לו, ושאנשים מתקשים להיות לבד, כי הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם, אז הם יושבים בבית וצופים בטלוויזיה, "בשטויות שגאידמק אומר". ומודעות עצמית ויכולת לצחוק על עצמך, זה הסימן הכי מובהק לחוכמה.
צמד המראיינים בשחור, המרושעים, המתנשאים וקלי הדעת יכול ללמוד די הרבה ממנו.
"ערב טוב ישראל"
אחרי עיכוב של שבוע עלתה התוכנית של יהורם גאון במתכונת החדשה שלה, עם העורך החדש, אמנון רבי, שהתפקיד האחרון שלו היה עריכת-על של המגזינים מבית רייטינג-מעריב, ביג-טיים ומותק. הגיליון האחרון שרבי ערך בהעיר (לפני שהגיע לעריכת המגזינים) היה גיליון נושא, "אמא", וההסבר הפסיכולוגיסטי הוא, כנראה, הטרגדיה האישית שעבר לפני כמה שנים. גם התוכנית הראשונה של גאון שערך עסקה באמהות, בחולם ובשורוק. מין סגירה ופתיחה של מעגל, מסוג הדברים שרבי אוהב, כמו גם הפקות גרנדיוזיות - להביא מקהלה שלמה ממעלה אדומים לאולפן, או את האורחת הכי צעירה, תינוקת בת 49 וחצי שעות, שבואה קודם במהלך התוכנית כחמישים פעם לפחות.
מבין כל האמהות שבדרך גויסה שרון איילון על שלל גומותיה, אבל החלק היותר מצער הקשור אליה היה שידור חוזר-חוזר-חוזר של סצנת הנשיקה מ"קחי אותי שרון". למה זה מגיע לנו? איינט דה ג'וז סאפרד אינאף?
ואם לא די בכך, גברי התוכנית נאנסו להגיד לה מזל טוב. בלט בהעדרו: גדי איינפלד, זה שכמעט היה יואב שוורד.
החדשות
ליפסוס קשה תקף את רינה מצליח, אבל זו הייתה מגפה, כי גם רביבקל'ה דרוקר ב-10 ליפסס לא מעט. אני מסתכלת עליו בעין עקומה: גברים שמסרקים את שיערם קדימה, הם גברים שאין לבטוח בהם.
למה נכנעה מיקי חיימוביץ' למלבישה שלה, והסכימה לוורוד פוקסיה הזה? מה היא, פנינה רוזנבלום? לא יפה.
גאולה הייתה לבושה הכי יפה, ואפילו הפוני שלה התארך קצת.
בערוץ 10 הביאה מרב סריג את הכתבה המתבקשת, על הפוליטיקות של הרופאים. כתבתי על כך במהלך השבוע, אבל עכשיו חלחלה התובנה לפריים טיים, אז אני יכולה להירגע.
וכמו שאמר דן מרגלית: "אין אדם אוהב את בן אומנותו: רופאים לא אוהבים רופאים, ועיתונאים לא אוהבים עיתונאים". חוץ ממני. אני כן אוהבת אתכם.
מה אמר אברמוביץ'?
ברנע: אז יש בליכוד שכר ועונש?
אברמוביץ': עונש כן, שכר לא.
עמוק.
אפוקליפסה עכשיו:
"מתי ייפסק הגשם, אם בכלל?" (מיקי)
"ארץ נהדרת"
יונית-חוזרת-על-עצמה-ועל-כולם (עלמה) - מצחיק מאוד.
אולמרט (טל פרידמן) - לא רע
ג'ודי (אורנה בנאי) - אני גזורה על מור-יוסף; מור-יוסף, תעשה לי סי.טי - מעולה (מעתה אמור ג'ודי ניר מוזס שלום מור יוסף)
מור-יוסף (אסי כהן) עם הבום בפריים וכל זה - פסדר
גאידמק עם המוח "זה לא דגם" - גדול
עמנואל הלפרין מנתח את "ימים של אהבה" עם מנחם גולן, בומבילה ונירו - מבריק
הדמות האהובה עלי העונה, שהיום יצאה לטיול בחרמון - המדריך חזקי (טל), "דברו ח'לש". למרות שהיא קצת רפטטיבית, אני צוחקת בכל פעם.
אפשר להגיד שהתגברנו בקלות על המצוקה האמיתית של רוה"מ, בלי לחרוג מגבולות הטעם הטוב, גם בעזרת כתבנו דב נבון בכניסה להדסה, שהצליח לגנוב את הספירלה מהצרפתים.
ציון: 8 מינוס
Velvet News
* תודה לג'ון קייל על שהוא מגיע לביקור בישראל החודש, לכבוד השקת הבלוג.
* הפלירט שלי עם politinet.co.il (קבלו אותי) הסתיים. לא רוצה לנתח את ההתרחשויות במרכז הליכוד ואת השבר בשינוי.
* אבל אם תקלידו בגוגל Velvet Underground תמצאו את הבלוג בעמוד ה-20. יש לי עוד לאן לשאוף.