וואו. זה היה מטלטל. בבוקר המאוחר עניתי למייל מגל מור מ-ynet, בצהריים התפרסם האייטם, ומבול שטף את מחתרת הקטיפה. נתקעתי כארנבת באור הזרקורים, לא יודעת מה לעשות, צריכה לתמרן בין הג'מעה מסביב, והטלפונים של כל מיני אנשים שקראו ושאלו אותי אם אני יודעת במי מדובר. כאילו, מה אני בדיוק? דוברת התעשייה? מזל שעשיתי פעם איזה סדנת משחק, אז יכולתי לאלתר. פששש. קשה. וחוץ מזה לקיתי בשיתוק-מקלדת. לא יכולתי לגעת בה, זה ממש צרב לי באצבעות. ובזמן שהמבול נמשך, מגיע הערב ואתו הוורוד ההוא, גלובס - מזל שצ'יקי ארד התריע - עם עוד אייטם זעיר, בו מכנה אותי מורן שריר "אובסס". יופי! לא, אני לא מקטרת, רק מספרת, ומותר לכנות אותי איך שרוצים. זה מחיר התהילה, לא?
הטוקבקים בנושא התחלקו לשלוש קבוצות עיקריות:
תושבי הביצה הידידותיים - וואלה, תמשיכי וכאלה, אולי תמנפי את העניין, אבל דיר בלאק אם לא תעבדי קשה.
תושבי הביצה החטטנים - מי זאת מי זאת מי זאת.
עם ישראל - למה מי זאתי בכלל, מה היא מבינה מהחיים שלה, חושבת תצמה עיתונאית? כולה משעממת אחת, הייתה מתה להיות מישהי, יאללה יאללה, לכי הבית. ובכלל כל הברנז'ה האלו חושבים תצמם, אפסים כולם.
ועכשיו מה? אחרי שנרגעתי, נשמתי, שתיתי, אכלתי, עישנתי ושלחתי את הקיד למולידו אטנף קצת את הסביבה, ואלך לישון, מרוטה במיוחד, אבל לא בלתי מסופקת, ואחלום על מינופים, עגורנים וכל זה.
הערב הטלוויזיוני לרענון הנשמה התחיל עם רפי גינת והעוף המחוידק שלו ב"כלבו טק", שחזרה לעונה השמונים אלף, עם אותו טון מרעים ואמירות הרות גורל, על האסונות המשחרים לפתחנו. לא ממש יכולה לראות דברים כאלו יותר, אבל אני כבר מדמיינת את הרייטינג, 25 לפחות, לא? (עדכון: טעיתי בגדול. 31.9) הרי אתם אוהבים את השטויות האלו. מעניין אם המבקרים יכתבו עליו מחר. בידיעות? לא להגזים.
מזל שהתחיל גלובוס הזהב. מרי לואיז פרקר, זוכת "העשב של השכן" אמרה שהייתה רוצה להתמזמז עם כולם בסדרה, בעיקר עם אליזבת פרקינס. ברור שיכתבו לה פרק מתאים. בינתיים נגמר רפי והתחילה העונה החדשה של "קצרים", נחמדה כזאת, אבל מרוב שהכל קצרים, אי אפשר לזכור כלום אחרי חצי דקה. מה בכל זאת זוכרת? את קרן מור כיועצת בבית ספר, עם תאוננו, תאוננו, תאוננו. תיזזתי בין הגלובוס לזה, מנסה לתפוס משפטי מפתח. הכי בלטו הנאומים המשפחתיים האלו, תודה לאשתי, ותודה לאשתי ותודה לאשתי. נראה שגם הוליווד אימצה את טרנד האנטי גירושין.
והפרסומת עם השוקולד פרה בהודו? די. לגנוז. נכון, הפקה יקרה וזה, אבל מיצינו. נקסט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
