קודם כל הייתי צריכה לטפל במבול המיילים, ולענות להצעות עבודה מוזרות כמו לנצח על כל מיני פורומים בחינם. מה יש? למה לא? הרי את רוצה פרסום, נכון? אהה. ב-רור.
אחר כך הייתי צריכה לצאת למבצע בילוש ברחבי ממלכת התקשורת, לשאול אם כבר הגיע רייטינג, ולרדוף אחרי מי שלקח את העותקים הספורים, מבלי לעורר חשד, ולראות ששם כתבו עלי "רצה לעדכן ולהגג, לא תמיד באופן מבריק". תודה. אבל אני באמת רצה. זה טוב לסבולת לב-ריאה. זה וספינינג.
ותיקון: לא הצעתי ליאיר לפיד לפרוש, אלא לאבא שלו טומי (זה קשור לפוליטיקה, כן?), ביום שזה היה רלוונטי. מצדי שיאיר יישאר עם שריריו וחולצתו על הכיסא, עד סוף הדורות.
אחר כך הייתי צריכה לשמוע בפינת הקפה המזוהמת עוד שיחה על עצמי. וויי וויי איך לכלכו עלי. "בטח כוניפת-על דפוקה, מסכנה כזאת", אמרו. חייכתי בהסכמה.
ולעשות קצת סדר.
גדי שמשון, שועל הקרבות הכי ותיק באינטרטנט היה ראשון השבוע. ביום ראשון. notes.co.il
סליחה על חוסר הרגישות שלי.
קדם לו כמובן עידוק מחדר 404, הגבר הראשון, ובטוח האחרון, שסירב לי פה, שהיה הראשון-ראשון שהזכיר את קיומי.
ואז בא הרומן הזעיר עם פוליטינט. נפרדנו בדמעות. אני דמעתי. עמיחי יעקבי נעלם אל האופק. הגבר הראשון שזרק אותי. פה.
ואז באו ynet וגלובס, והשאר היסטוריה. בקרוב הסרט. אל תגידו שלא אמרתי.
איפה שרון?
בידיעות ובמעריב נדחק לעמ' 9.
150 מילה. "קשה אבל יציב" במעריב.
שלושה רבעי עמוד בידיעות, אבל שם הוא כבר ממש הופך לגוף שיש לטפל בו משפטית. אפוטרופסות וכל זה.
שם מופיעה גם כותרת גרועה במיוחד, שמקורה בדוחק במקום: "עמרי: לא לדחות משפטי בגלל מחלת אבי"
בהארץ און ליין, הידיעה עליו אי שם באמצע, קצת אחרי, כ-300 מילה. "אין סיכוי שיחזור לתפקד".
וכמו אבו-מאזן, גם אני בדיכאון מזה.
ב"24 שעות" יש כתבה על רופאים שהם גם עו"דים, כדי שיוכלו לכסת"ח את עצמם בעת הצורך, ואילו האסטרולוג של "סגנון" הוא גם כירולוג, כך עולה מהמייל שלו, המצורף למדור. על אלו וגם על זה אני לא מתכוונת לסמוך. מקצוע אחד זה מספיק. תתמקצעו בו וזהו.
ב"זמנים מודרניים" התהפכה האנגלית במדור של קארין ארד. ווין ווין סיטואיישן, ולא להפך. ככה זה בתוכנות ההן בפרינט. אחחח, היו ימים.
"גן עדן עכשיו"
הסרט הפלסטיני זוכה הגלובוס לסרט הזר נמצא בידיעות בכפולת האמצע של "24", ואילו בעמודי הדעות כותב סבר פלוצקר על החוצפה שבהקמת מדינת פלשתינאית במחי טקס. למה לא להעביר את סבר לתוך הכפולה ההיא? לא הגיוני? וגם, בגלל שב"24" יש עורך לכל עמוד כמעט, השם של האני אבו אסד, הבמאי, נכתב בכמה צורות, מה שהיה צפוי לגמרי.
יותר מפתיע זה שבמעריב נכתב השם באותו אופן כמה פעמים בכפולת עמודי החדשות שהוקדשה לאירוע.
אבל הכותרת "הזוכים הגדולים: סרטי ההומואים"? לא בטיב טעם.
ברכילות ב-Nrg.co.il (וגם בוואלה!) גורסים שהסלבריטאית הבלונדינית המסתורית מהטור ב"פנאי פלוס" היא יובל אברמוביץ'. אני לא בעד אאוטינג, ויושבת בבית זכוכית, אבל - קריאה רטרואקטיבית בטורים קודמים רק מחזקת את העניין בהיזכורים - כך כתוב, ואני אומרת, בבקשה, אזכורים.
גיל רונן, ב-Nrg תרבות מבקר את כלבוטק, וגם הוא טועה: אני אישית מעדיף את הנוכלים שלי מטובלים בקצת צליעה הכוונה, מתובלים, מתבלין.
די כבר עם
"עם כל הכבוד, ויש כבוד" (סיקור הגלובוס בידיעות)
בדרך החוצה, אם לא למעלה מזה
"הזוי".
והוויכוח בעניין מנוי ומינוי?
גם חגי חיטרון בהארץ, בביקורת הטלוויזיה, טוען שבירר עם הרשות, לפני שהוא קופץ, ושאומרים מינוי. אבן שושן מתהפך.
"לפני עשרים שנה לערך מוני מושונוב היה חלק מתופעה שהייתה אז בשיאה" כותב פיני אסקל בוואלה! תרבות בביקורת שלו על "קצרים". נעמיד דברים על דיוקם: "זהו זה" הייתה כאן בין 78-98.
נראה לי שבזכות רפי אהפוך לצמחונית, אבל יש חשש שזה לא יסתדר עם הרומן העתידי עם ד"ר חוסה הארגנטינאי. אוי, הדילמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
