בהנחה לרגע, רק לרגע, שאני לא אבי לן, עורך nrg, הרי שהוא צריך להיות מודאג מעט בגלל הלך רוחות נרגן משהו כלפיו וכלפי יד ימינו מתי קיי (די נחשב פעם, כגבר. הייתי וכו'), הנושב כאן מבחוץ, לתוך מחתרת הקטיפה. ומספר הפעמים שקיבלתי הפנייה לחלקה שלו ב-shox גדול ממספר המילים שמכיל הקטע הצבעוני ("נטייה מגונה") הזה. וזה המייל הסוער מעיתון הכיתה של האתר, שהגיע למאורת הצפע. לא נגעתי, למעט עניינים שהיו מסבכים אותי עם שער החוק:
"עובדי נרג', יצורים ממורמרים ביי דיפולט, פתחו הבוקר את האאוטלוקים וחזו בבשורת איוב שמקורה בתיבתו של העורך הטרי, אבי לן: אז אוף טודיי, אין מעשנים בקומה שש. החלופה המוצעת: הגג או פינת הכניסה ליד המעליות. זאת, בעקבות תלונות מצד מספר נון-מעשנים, מיעוט משמעותי בקומה, אך כזה שלמרבה הצער החוק לצדו. בצער רב וביגון קודר ננטש המטבחון, פינת העישון הלא-פורמלית עד עתה, וטוחני הניקוטין ניחמו זה את זה על הגזירה משך הבוקר כולו. "בהמשך היום התחילו לצאת מיילים נוסח 'מתארגנת קבוצה ליציאה לפינת העישון החדשה על הגג. ההסעה תצא מהסטודיו בעוד 5 דקות', וכל אחד התנדב לתרום דבר מה למסע; מי מאנצ'יז, מי בוּם-בוקס וקלטות של נוער שוליים ומי מצב רוח טוב. טיפין טיפין עלו העובדים, לבושים בשיטת הבצל וחמושים במימיות, אל הגזוזטרה רחבת הידיים. הוסכם על כל כי בשטח הפקר זה תקף רק חוק אחד: אין משיחין בענייני עבודה... (צנזורה) הכל הסכימו כי כיהודים טובים, עלינו לשמור על מוראל גבוה דווקא בצוק העתים, ודומה היה כי העניין דווקא תרם לגיבוש הקבוצתי.
"בישיבת העורכים השבועית היה 'טאבו על עישון בקומה: גזירה מחויבת המציאות או החלטה דרקונית שאין כל היגיון בצדה', הנושא הלוהט של הישיבה. מהלומות ורבאליות למכביר הוחלפו בין עובדי דסק החדשות ובין עובדי המגזין, ועיקרן האשמות על כי יש היוצאים לארוחות צהריים בנות ארבע שעות בעת שעמיתיהם אוכלים סנדביץ' בוגי-בוגי של יואל ומפוררים על המקלדת כעבדים נרצעים. לבסוף, סוכם הדיון על-ידי לן ברזולוציה הגיונית: "אוקיי, אהה, אז הדיון אהה, נסגר. אההה".
(אמרו נא, ילדים חביבים, האם צריכה להיות דריסת רגל לאייטמים כה ביצתיים במחתרת וונס אין א ווייל?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
