זמן תל-אביב
נפלה לי הלסת, כמו שאמרה גברת-סוס-טרויאני, מהכתבה של רועי בהריר, "נגיעה אחת רכה" (ע' 38), על האורגיה בבסיס בדרום (כל הטרגדיות הצבאיות קורות רק בדרום?). ככל שיש לי הבנה באורגיות, אורגיה זה לא 13 חיילים הבועלים, לפי התור, חיילת אחת מסכנה, שסובלת מהפרעות נפשיות וחברתיות קשות (אפילו שההגדרה המילונית היא משתה זימה של הוללות פרועה). חבל מאוד שהכתב והעורך שלו חוזרים ומשתמשים במונח לאורך הכתבה. דבר שני, מיהם אותם 13 חיילים, בני אדם ממין זכר, שמוכנים להיות חלק מהמעשה הנורא הזה? איך זה יכול להיות? מדובר בבסיס לפגועי מוח? אחד מהם הוא "נגד מצטיין", רס"ב אלי, ששנתיים אחרי האירוע שוחרר מצה"ל על ידי הרמטכ"ל, ועתר לבג"ץ. מה שיותר נורא, חוץ מהמקרה גופו הוא, שהמקומון מתאר את האירוע במין התלהבות משונה, בלי שום אמירה שיפוטית, בלי שום מרחק, בעליצות מתלהבת על ההישג הגדול שבחשיפת העדויות. וזה מה שהופך את הכתבה לבלתי נסלחת. ולקינוח הכותרת התפלצתית, "נגיעה אחת רכה". הלו??
וגם הכתבה של אותו בהריר על "מעין" של צ'יקי ארד ויהושע סימון? (ולא סיימון, כבכתבה) "אגביות מכוונת פואנטה"? "רחוק מלהיות שירה אמיתית"? אם לא הייתי מתביישת הייתי מוסיפה עוד שלוש שורות של סימני שאלה.
סופשבוע
שאלת מיליון הדולר היא: איפה ליאורה? לאן נעלם מדור הרכילות של המוסף?
עדכון, 21:14: ליאורה בתאילנד. נחמד שמרגישים בחסרונך, אה?
ומה קורה עם העורך החדש? יבוא אמיר זיו או לא? מה, יש מצב לגולדן, שזו הייתה בכלל תוכנית האב של הרבנים מקרליבך?
שימו לב לכתבה "פיצה באושוויץ", של בילי מוסקונה-לרמן, על הסרט שעשה משה צימרמן על משפחת חנוך, ניצולי השואה. הגילוי הנאות מובא ומובלע בפסקה השנייה: "מאחורי המצלמה עומד הגבר שחי איתי בבית, הבמאי משה צימרמן". מממ, בעייתי, לא? לא ראוי היה שאם כבר, מישהו אחר יעשה את הכתבה? ואני כבר לא מדברת על הקטע המטורף בו הניצול, דני חנוך לוקח את ילדיו, מירי (בעלת טור האוכל במוסף "הארץ", יחד עם בן זוגה אייל שני) ושגי, לבלות לילה על הדרגש בבירקנאו. אין קץ להתעללות?
ושבוע אחרי "7 ימים", הכתבה המתבקשת על מוצרט. ואם הכותרת שם הייתה "בייבי, מוצרט", כאן היא "הילד בן 250".
"הדוגמניות" מפוזרת כל שבוע בין כל העיתונים: פה יש את ניראל הערבייה הייצוגית, ב"7 ימים" ספי שקד השופט, וב"עיתון תל אביב" בטי רוקאווי. סחה על היח"צ.
פרומו
סופשבוע ראשון עם הקרדיט של עדי פולק כעורכת. ואיך? מצבו קריטי אך יציב.
העורכת הלשונית מתבקשת 1. ליישר קו עם שאר העולם והעיתונות המקומית, כולל סופשבוע: ספילברג. לא שפילברג.
2. מותג הלאנז'רי המפורסם הוא: ויקטוריה'ס סיקרט, הסוד של ויקטוריה, ולא ויקטוריה סיקרטס.
למתקשים, באותו מקום, אצל טל"ש: דאבל ספרד = כפולת עמודים.
עמודי החדשות
בעיה קשה למצוא מאבטחים לראש הממשלה. על פי החוק הם צריכים להיות בגובה שלו. זאת לא הייתה בעיה עם ה-170 של שרון, אבל עם ה-1.87 מ' של אולמרט - פרובלמה.
כותרת לכותבי "ארץ נהדרת": "התצפיתניות: אנחנו התאילנדיות של צה"ל". שווה מערכון (לא מרשים להן לקום לעשות פיפי, וגו').
לשלומי שטיין: תעלעל שוב ברזומה של טנדי ניוטון, נערת בונד החדשה. גם בלונדון בטח יש פרטים מדויקים.
חוצמזה מומלץ לתת בונוס רכז כתבים לכתב החרוץ פליקס פריש, על הידיעות המשעשעות על צה"ל והגרורות שלו (ועל יום השקשוקה שמעתם?)
ידיעות, החדשות
בירושלים נדחתה עוד הצעה לקרוא רחוב על שם ישעיהו לייבוביץ. כמה טוב להיות קרתנים.
"7 ימים"
מחווה לרענן שקד, העורך, בעמ' התוכן, ההפנייה לראיון עם ספי שקד "שקר רענן".
הפנייה דפוקה: "דפוק וזרבוק", על הקצין היוגוסלבי של אוניית צים שחבטה ביפנים, פולואו בן שבועיים לפחות, לראיון שהיה אתו בחדשות שישי איפשהו.
יאיר לפיד, ב"יקירתי" שלו, מתחרה באדם ברוך? לעומת זאת אשתו, ליהיא לפיד, מזעיפה פנים בכותרת המדור שלה ב"עיתון תל אביב" "דברים שעדיף לעשות בלי הבעל". נייס.
כותרת המשנה בכתבה הסבוכה של אילת נגב, על אסכולת פריז יכולה הייתה להיות ידידותית יותר, לא?
ולדנה ספקטור נערת העמלצים: צחקתי עם דמעות מיחסייך עם נורת הבוילר האדומה, אבל רוצה להבין שני דברים: א. למה אין את המייל שלך במדור (אבל בכתבה על ספי כן) ב. איך תאמת עם שקד (רענן, לא ספי) את הטקסט על "המחווה הרומנטית הגדולה", עליה הוא כתב ב"7 לילות" וגם מצא לה שם, מרג"ו?
"7 לילות"
איילת זורר, מי לא יירא. או יקרא. לאיילת מומלץ להיפטר מהמילה "מטלטלת", ולאסי דיין, שמשלח רמיזה קלה על חיבתו אליה, "הייתי ממש רוצה לטפל בה שוב", תיזהר.
גם "לילות" וגם "העיר" שלחו כתבים להופעה של דפש מוד. מרגש.
הרקע לכתבת שרה שילה? מיותר. נראה כמו "פרומו".
גם אני התחברתי לרומנים ב"ארץ", כמו מבקר הטלוויזיה, אבל רק השבוע (ר' בהמשך).
לבן סינגל לוי: אתה בלופ (שורוק ב-ו', דגש ב-פ'). כבר כתבת על זה.
"הארץ"
כל מדור המכתבים (כולל ד"ר לריסה טרימבובלר) מוקדש להתקוממות העם נגד ראיון ארי שמאי. הייתי צריכה להשתלח בו יותר בשבוע שעבר.
נרי, תחזיקי מעמד. אני כבר שלוש שנים בלי. רק סיגריות בועז וכטל פה ושם.
תום שגב מספר איך הקוראים התנפלו עליו, כי טעה במקום חלוקת הנובל. אני יכולה להבין אותם, את הקוראים.
הכתבה/ראיון פוסט מודרניסטית/ רפלקסיבית/ ספרותית, של דרור משעני עם/על פאני ארדן? לא עוברת. אפילו אני נכשלתי.
החדשות
סחתיין לעורך עמ' 10א על הכותרות העוקבות:
* מצבו של שרון עדיין קשה אך יציב
* מצבו של כדורי קריטי ולא יציב
שנפתח הימור, מי XX קודם?
עדכון, 22:30. שיט. ברוך דיין אמת (רגע, לא סגרנו, 104 או 106?)
העיר
מרוב חישובים, ומרוב שהם לא רוצים אף אחד מידיעות אתם, הגיעה למקומון הלהקה הסוערת ביותר מאז ולווט אנדרגראונד: נאג' חמאדי, אותה מרכיבים דרור פויר, עורך "מסע אחר" (קפטן אינטרנט ופעם בעל טור סקס נוטף ב"זמן") אראל סג"ל הפובליציסט ממעריב (ופעם חבר של ספקטור), דן ויצמן, עורך רצועת הבוקר של רשת (ופעם מפיק בהעיר), טל לזר, מעצב סופשבוע (ופעם מעצב העיר, ולפני כן מעצב סופשבוע) ודרור גלוברמן, עורך מוסף "און ליין" של מעריב. התחכמויות על התחכמויות, אבל מצחיק לקרוא. ויצמן אמנם אומר "גם ליורם גאון אני לא אבוא", אבל אם אמנון רבי ירים אליו ואל לזר טלפון, הם יגיעו, ובזחילה.
"ציפורה" מספרת על מחאה משותפת של מפוטרי "פנאי פלוס", ומדיווחים שונים שקיבל ראש דסק הצפע עולה שהמהומה רבה בפנאי: התגלתה חפרפרת שהדליפה רבות, כולל שערים שהתקלקלו ואת זהות הסלבריטאית. היא אותרה בעזרת אמצעי ביון מתקדמים. לחפרפרת, טייק א הינט, היה לינק לאתר השייך לעיתון מסוים (רמז: שלוש אותיות, מתחיל באות n)
מבזק "ארץ נהדרת" (מהר-מהר, הקיד מורט את שערי)
צל"ש הקטיפה לגילה אלמגור על הרוח הספורטיבית במשכן הרומנים.
מחמאות על הקטע המושקע עם יואב בן-חור המתערב, חוץ מהקטע עם הריח בית ספר לבנות/דגים מלוחים. חברייה, מולי שגב, עצרו או שאני יורה.
וב"תיק תקשורת"
טל"ש חזרה על הקטע שלה ממעריב השבוע, כנגד השמאי. אני איתה. אודי אשרי נגדה.
אמנון דנקנר Vs ירון לונדון בעניין ארי שביט. הלונדון אמר שהוא מונע עצמו מלהתחבר עם השלטון ומסוקריו וכו', ושחבל על ארי שביט שהתאהב ב... והדנקנר אמר שהחיים עגולים, ושחברות מעל הכל, ושכל הכבוד לארי, על שהוא מענטש. אני עם לונדון. מקווה שהוא מחכה לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
