| 2/2006
 באמת?
אחת המטרות המרכזיות שלי במעקב אחר העיתונים וכלי התקשורת המדווחים, היא לגבש תמונת מציאות מסוימת: מה קורה, איפה, איך בדיוק, ולא סימונים "קטנוניים", כפי שנרמז פה מתחתי לא פעם, למחדלים זניחים. אולי יש מי שהשתלטות על הכאוס ובוחן מציאות נראים לו שטותיים, אבל לשיטתי, חשוב לייצר מצבור של עובדות או נתונים שמתקרב, או שואף, לאמת מסוימת. לא תמיד הדברים חד משמעיים, אבל בהרבה מאוד מקרים כן.
זאת לא דרישה מופרזת לבקש עובדות מאומתות או מספרים מדויקים, או להכריע כמה ילדים עניים יש באמת בישראל. ותוך שאני תובעת, ברור לי שאי אפשר לא לטעות בכלל. גם אני טועה - בהיסח דעת, כי לא הצלבתי מקורות, או כי סמכתי על מי שהעביר לי טקסט משלו, או כי מישהו משך לי בחולצה מאחור והפריע לי, וכאלה. וכשאני מגלה טעות, או כשמעירים לי, אני מתקנת. עכשיו, אני כותבת בגפי, ומוציאה לאור לצורך העניין, את הבלוג בעצמי, ולא תמיד יכולה לעשות את העשר קריאות המתבקשות של הטקסטים, ולכן עושה את זה בדיעבד.
אבל בכל מערכת מתוקנת חלקית יש כמה אנשים שעוברים על הטקסטים ומטפלים בהם, ואחת הסיבות לכך היא לצמצם טעויות, ולא רק של ו' וי'. במערכות תקשורת בעולם, גם בעיתונים יומיים שעובדים בלחץ זמן גדול יותר יש בודקי עובדות. בישראל אין. לבדוק עובדות זה צירוף מילים גס רוח, מבזה, שאף אחד לא מעלה על דעתו לעשות. פה כולם יודעים הכל, וזהו. במקרה הטוב, אם יש במערכת איקס מי שההשכלה שלהם רחבה קצת יותר מהממוצע, הם יעלו על משהו פה ושם. אבל זה יקרה במקרה, לא כתהליך קבוע והכרחי. וזאת אחת הרעות החולות של תעשיית המילים כאן, הזלזול במוצקות ובהכרחיות של בסיס מידע וידע.
למשל, בכמה כסף מכרו את המזלף של הלוויתן הלונדוני המנוח במכירה הפומבית, ב-2,050 ליש"ט כך בידיעות, או ב-2,500, כך במעריב? את התשובה הנכונה אפשר למצוא באתר של BBC, והיא 2,050. למה אני כקוראת צריכה לעשות את העבודה? כי אין אף אחד במערכות העיתונים - הכתובות או המרושתות - שעושה אותה בשבילי. או בשביל הקוראים שלו. במקרה של מספרים, זה די מתבקש, מאחר שבמהלך המרות הטקסטים שמעבירים הכתבים לעורכים בין התוכנות, ולאחר מכן לגרפיקאים, הם מתהפכים, ככה זה. באג ידוע או מוכר לכל מי שליטף מקלדת מימיו. ועדיין, אף אחד לא יעלה בדעתו לבדוק.
או, המעבורת המצרית, ששני העיתונים הכתירו אותה בכותרת טיטאניק המצרית (או של מצרים), מתי היא נבנתה, לפני 35 שנה, כך במעריב, או לפני 37 שנה, כמו בידיעות. וכמה בני אדם ניצלו, 356 (מעריב) או 378 (ידיעות) - מה זה 22 בני אדם, לכאן או לכאן.
ואיך נהיה פתאום אמיר מולנר "היעד מספר 1" של המשטרה? מתי זה משתנה, רוזנשטיין, אלפרון, עכשיו מולנר? גם אני רוצה להיות פעם יעד מספר 1.
אחד הדברים המצחיקים היום הוא על התלונה של אנשי הליכוד נגד תמונת הקמפיין של ביבי, שהיא משנת 96'. ראשית, ההפנייה בכותרת של ידיעות היא לע' 6, אבל הידיעה מופיעה בע' 11. איך זה קרה? זה היה התכנון הראשוני, ושכחו לעדכן אחר כך את עורך הכותרת. אבל לא זה מה שמצחיק, אלא ההכרה את מנגנון ארכיון התמונות של המערכות, ממנו נשלפות תמונות בלי שום היגיון, מלפני חמש ועשר ועשרים שנה, ומתפרסמות בלי שום בקרת זמן. ומי שמכיר, יודע על מה אני מדברת.
שרון סטון מגיעה לארץ כאורחת מרכז פרס לשלום ופסטיבל האישה. היא רק לא יודעת שהדבר היחיד שזוכרים לה פה זה שלא לבשה תחתונים ב"אינסטינקט בסיסי" ושכתבי אינטרנט בני 20 מכנים אותה זקנה בלה. מקווה שלפחות פרס יתייחס אליה יפה.
בוואלה! מתפרסמת הכחשת ידיעות לטענותיו של ניר בכר, ואפילו תגובה של בכר, שמגיב בשלישית תוך יומיים (היום פעמיים). הפעם הקודמת הייתה לכתבה של בועז גריילסמר מהארץ שהתפרסמה ביום שישי, אבל לא הוסיפה כלום על כל מה שנכתב עד כה על פיטוריו של עורך "7 ימים". התוספת היחידה בכתבה של ב"ג היא צילום של בכר.
ואלו תגובותיו ההיסטוריות מהיום:
לאייס אמר בכר "אני שמח לגלות שרפי גינת מצליח להפגין עקביות לפחות בדבר אחד - ההגנה הכי טובה היא ההכפשה".
ולוואלה! "אני שמח לגלות שגינת נזכר לגבות בדיעבד את התחקיר שהוא ניסה לקבור בכל דרך אפשרית אני משוכנע שחבריי בידיעות אחרונות קוראים את מסכת הבדותות ומתפוצצים מצחוק".
וטיפ לכל מי שמתכוון לפרסם על בכר משהו בעתיד ויזדקק לצילום שלו - בפליקר (תחת "7ימים") יש בשפע.
הפרסומת עם הכבאים של 102 FM ? מביכה במיוחד. איך הסכימו כל הטאלנטים לחבוש את הקסדות הנוראיות האלו? הקמפיין מזכיר יותר מכל את "אחים, הצילו שריפה, עיירתנו בוערה כולה" מאשר את הלהט והפשן שהוא מתכוון להעביר.
מיליון כניסות ליום לאתר של הרבכד (מעריב, 23)? קם לי מתחרה רציני, ועוד בלי נשמת חיים באפו.
| |
| כינוי:
Velvet Underground
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
