"האם אדם הולך לבקר טלוויזיה בגלל שהוא ציני או שהוא חייב להיות ציני כי הוא מבקר טלוויזיה" (דודו טופז, "7 ימים", 3.2)
ב"הכל זז עם דודו טופז" הערב המשיך טופז את הרעיון, והשתלח ברענן שקד, שכתב ב"7 לילות" ביום שישי, שתוכניתו היא "שריד מאובן מערוץ 2 הקדום, הנכחד". דופז כינה את שקד איש רע שסבל מילדות קשה. מפתיע ולא מפתיע. הרי בעבר הוא כבר שבר את משקפיו של שניצר, כך שיש לו עניין לא פתור עם מבקרים, ליתר דיוק עם מוסד ומושג הביקורת. וליתר-יתר דיוק, עם כל מי שלא אוהב אותו.
פסיכולוגית, אפשר להבין את מבנה האישיות של הטאלנט הספציפי הזה, הזקוק לאישור אינסופי, לידיעה שכולם אוהבים אותו ואת כל מה שהוא עושה, ותמיד, ובכל מצב, לשליטה המוחלטת על כל מה שזז, ורק באישורו שלו, של דופז. דומה שזה המניע המרכזי לקיום הטלוויזיוני שלו, ואולי בכלל. אני אהוב, משמע אני קיים. ההבדל הגדול בין דופז ומבקריו הוא, שהם מנסים לנמק את דבריהם ולבסס אותם על טיעונים כאלו ואחרים, ואילו הטאלנט הרגיש מגיב מהבטן, ובלי לחשוב פעמיים.
וכל מהלך כזה שלו משמח את הביצה, והופך אותה לגבה גלית. מחר כבר יטרטרו על כך המבקרים ובעלי הדעה, ויתנהלו דיונים, וינזפו בו, ויצדדו בו, ויהיה כיף גדול.
הצפע: רוצים לספר משהו שאנחנו לא יודעים? ללכלך? להשמיץ? לכתוב קטע? להתלונן עלי? שלחו את החומר הנפיץ (באנונימיות - הדדיות בקשר) ל-[email protected]