אברי גלעד ועינב גלילי, להלן אבנב, עושים את זה ממש טוב ביחד ב"העולם הבוקר", ואקסיותם היא בונוס טעון וחיובי שלא כל יום זוכים לו. איך אמר אתמול א. קיסוס, כשהתארח עם טל ברמן לכמה שניות בתוכנית? הלוואי ולי היו אקסים כאלו (בערך, לא בדיוק). האייטמים הם באמת לא העיקר, אלא רוח הנעורים האוורירית והמיושבת המנשבת בין השניים.
כמה הערות אופרטיביות:
1. ההתפעלות של אברי מהפורום שלכם באינטרנט קצת גדולה מדי.
2. כך גם לגבי סרטוני האינטרנט שאברי מביא מהבית. האיכות האומללה שלהם מתאימה למחשב הביתי, לא לשידור טלוויזיוני.
3. עידן קוולר מבקר הטלוויזיה - מיותר. לא רואה לאן זה יכול להתקדם.
4. יפה שאברי נצמד לחולצות המקושקשות באקט דווקאי, אבל אולי כדאי, אחרי, נניח שבוע, לשנות סגנון?
5. זר הפרחים היומי - מיותר.
6. הדגיגים השוחים בקערת השולחן? טפחו אותם, והוסיפו צמחים וקישוטים למים. מקווה שאחרי השידור מחזירים אותם למקווה מים קצת יותר איכותי. האם יהוו בהמשך תחרות לקוריצה? והאם גידי גוב ושירי ארצי יביאו חמוס לאולפן?
7. יכול להיות שאברי צריך משקפיים? הוא מתקרב יותר מדי לטלפרומפטר.
8. לאברי - לך על פסקל ברקוביץ' מחדשות המגזר. נראה שהיא בעניין.
9. הטיפול באסי אבוטבול היה בכל זאת קצת מורחב מדי.
10. הכניסה של עינב מתחת לשולחן במהלך הנאום הפמיניסטי על גברים ונשים כהורים, היה צעד לא נכון טקטית, אבל משעשע.
11. ככה ללכלך על מקבלי החלטות בערוץ 10, אברי? הגלגל מסתובב, אתה בטח יודע.
12. יגאל שילון עם חולצת "פספוסים" זה יותר פאתטי מפאתטי. אתה לא מתבייש?
אט"ש
גם אבנב עשו אט"ש משלהם, וחיוו את דעתם על שלוש הביקורות שכתבו עליהם השלושה.
א. אשרי (הארץ) - הכי מתלהב, וגם מזכיר שזה היה בכלל רעיון שלו מלפני שנה וחצי. צודק.
יט"ב (ידיעות) - מחבב, אבל מתלונן שהם מתעסקים יותר מדי בעצמם (מכירה עוד מישהי שאומרים לה את זה), ומבקש שיעבירו את התוכנית לערב. תקליט, אתה יודע, ותוכל לצפות אפילו בשתיים בצהריים. יט"ב מוסיף גם ביקורת מעניינת על "כולם שונאים את כריס".
א. שניידר (מעריב) - אתה אחרון רק כי זה מסתדר עם ראשי התבות, מבין, נכון? יוצא בכל כוחו נגד התוכנית, ומסביר שאין לתוכניות הבוקר תקומה אצלנו. לא מסכימה בכלל, תוכנית בוקר זה מוסד ראוי ומכובד והכרחי, ואסור לוותר עליו. ע' הערה ליט"ב, בעניין השעות. שניידר מביא אותה במחווה לגדי שמשון, בעל סימן רשום (חלקית, ע' בתגובות) על הביטוי ערס פואטי.
ובינתיים, נטישות חצי המוניות בתוכניות הבוקר? לא נראה קטסטרופלי, אבל למה לא לחמם את האווירה. בכיף.
למה צריך היה להשעות את העורך ב-One על שתלה את גזיר העיתון על אופירה אסייג? ולאופירה, ככה מתנהגים?
אחרי ליסה גרין בחזיה והשחתת השלט של "רומא" מעל קולנוע גת, חברי ארגון היוצרים תוקפים את המרכזיה של Hot. מעניין וגם עצוב. מה קורה שם ב-Hot, לא מתביישים?
"אחרי הכל עם טל ברמן"
1. מנחה אורח - רעיון מעולה. כדאי שזה יהיה מישהו שיש לך חיבור יותר חזק איתו מאשר עם קובי אריאלי.
2. סצנת הפח אשפה - תיפטר ממנה.
3. ראשו של פרס, ראש לצעירים, מולבש על כל מיני גופות אחרות - ירוד במיוחד. אל תחזור על זה.
4. להדס שטייף - את לא מפחדת? לקרוא לאלפרון בבון?
5. הכתב המשוטט - לגנוז ומיד.
בסמיכות מצמררת בכותרת של ידיעות שתי ידיעות, האחת על התינוקת שננטשה ומתה, והשנייה, על האמהות הלסביות שהוכרו כזוג הורים. יפה הקדמה שהגענו אליה, אבל נורא לקרוא באייטם של דוד רגב (ע' 12), על עובדת משרד הרווחה ששהתה כמה שבועות עם קבוצה של זוגות לסביות ולמדה על אורחותיהן, כאילו מדובר בשבט נידח באפריקה.
בזמן שידיעות הרחיב בענק את הידיעה, במעריב היא לוהקה לטור צד בעמ' 10. מה זה אומר, שידיעות עיתון מתקדם יותר?
גאידמק רוצה לבלוע גם את ערוץ 10 (מעריב, 12), ומהרהר ברכישת 25 אחוזים ממנו, תוך כוונה לתגבר את האלמנט הרוסי בערוץ. זה בדיוק מה שהיה חסר לערוץ. תקשיבו, זה לא ייגמר טוב. אבל למעשה, אנחנו אומרים את זה כבר כל כך הרבה שנים, והצמח הזה עדיין מונשם, ולפעמים נושם גם בכוחות עצמו לכמה דקות, כך שמי יודע.
צחי כהן מראיין את לובה אליאב ("24", 8) וניכר שמישהו עבד קשה כדי לנכש את הטקסט, אבל נותרו עוד שלוש ירידות קשות על גילו של האיש:
נשלף מהבוידעם
נשלף מהנפטלין (פעמיים נשלף, אה?)
שריד פרה-היסטורי
אם לא הספיק הסיפור הנורא על מאמן השחייה ב"7 ימים" בסופשבוע, מגיע היום מאמן הכדורגל הפדופיל. לא מבינה איך הורים יכולים לשלוח את הילד לאנשהו. אני את הקיד מפקידה מהיום בכספת, חוץ מליווי צמוד שלי לשיעורי ג'ודו, שם ילמד להתמודד עם סוטים.
מה משותף לאסף אמדורסקי ולנעמי שמר? שניהם לא רוצים (אחת בלשון עבר) שכתביהם יתפרסמו בשירונט. מוזר, אבל גם זאת דרך כשרה להפוך לאייקון.
סמדר שיר מראיינת את רוול אלימלך ("24", 2), התינוקת שננטשה בקפה רוול זצ"ל בדיזנגוף בדיוק בפברואר לפני 34 שנים. מן צירוף מקרים מקאברי שמתחבר לנטישת המוות של התינוקת באור יהודה (אגב, למה צריך היה להראות את סימני הדם בחצר?). מכירים אנחנו את ציפור השיר, אבל זאת לא סיבה להשאיר על כנו את משפט הפתיחה הבנאלי שלה "כמו בכל יום, הגיעה אתמול בבוקר רוול אלימלך למשרד בו היא עובדת כפקידה. היא חשבה שמצפה לה עוד יום ראשון שגרתי, עד ש.." וגו'.
שרון Vs שושנק'ה
זאת שערוריה לא קטנה ששושנה דמארי לוקה פתאום בדלקת ראות קשה, ומעמידה את עצמה בסכנה חיים. קודם היה זה הרבכד שגזל מאריק את תשומת הלב, ועכשיו זמרת כל האמהות, או אם כל הזמרות. הרב כבר הלך ומונח בהר המנוחות, אחרי שהותיר אחריו את עמישראל ללא קמיעות, שושנק'ה מאיימת להתאושש, ושרון הולך מדחי לדחי, מעיו הנמקים מתקצרים והולכים, ואנשים בעלי מקדם טרלול לא קטן מוכרים באי-ביי צילומים מפוברקים שלו (לא סיבה לא לערוך את הידיעה בידיעות, 11). מילא המטורללים, אבל מי רוצה לרכוש צילום שכזה? אבל עולם המכירות הפומביות הוא משהו שאין סיכוי שאבין.
ועד ששושנק'ה תתאושש הביאו אבנב את אבאניבי (יזהר כהן), חבר ותיק לאולפן, שסיפר כמה הוא אוהב להכין לה מרק רגל. ובדיחה מטעמו:
מהו איבר הפרה היחיד שהתימנים לא אוכלים? הפעמון.
צחוקים גדולים היו שם.
התיקון המרתק של היום, מעריב 18 "בניגוד לפרסום (7 בפברואר), לבצלאל מזרחי אין עבר פלילי והגדרתו כעבריין בטעות יסודה". סיי נו מור.
עדכון: התיקון המרתק של הערב
לעודד בן-עמי: הפה והטלפיים. ולא הטלפים.
(או שיש תחדיש שלא שמעתי עליו? עידוק?)
תאכלו את הלב
אילנית לוי לגלי - כ-30,000 דולר
אגם ר. לסקצ'רס - כ-80,000 דולר
הראל מויאל ל-013 - 350,000 שקל
(שטויות במיץ? אנשי הפרסום נקראים לתקן)
לחם, עבודה
דה מארקר - כתב שיווק
גלובס - כתב הייטק + שלושה משכתבים (מתברר שהוטעתי. לא צריך משכתבים. סורי)
וואלה! סלבס - כתב רכילות לחצי משרה
ארד תקשורת - מנהל למחלקה הפיננסית (הנוכחית התמנתה לדוברת בתי המשפט)
לפני פיזור
לא כל טוקבק שמתפרסם תחת איזשהו אייטם אינטרנטי בשם "ולווט" אכן נכתב על ידה. וכדי להדגיש: אף טוקבק
(לא כולל הבלוג)
הצפע
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
