הרבה קצף יצא פה, בין קורי הרשת, על מאיר ברנד, מנכ"ל גוגל ישראל. כל העיתונאים שסיקרו את האירוע או את מסיבת העיתונאים שערך, או אלו שראיינו אותו אחד על אחד קבלו על שהוא דובר אמריקאית-יחצ"נית שוטפת, מדקלם קומוניקטים ולא אומר כלום. הגיוני, הרי בטח חלק ניכר מההכשרה שלו לקראת התפקיד היה תדרוך לקראת ראיון. למה שחברה בסדר גודל כזה תיקח צ'אנס עם הנייטיבס מהמזרח התיכון?
הראיון הראשון היה ראיון וידיאו, שעלה ביום שני בדה מארקר. עובדה שלא הפריעה למעריב "עסקים" להצהיר ביום שלישי בשער ובכתבה של דרור גלוברמן בעמ' 10, "ראיון ראשון". אבל זה עוד כלום.
תומר ליכטש מדווח ב-nrg על המסיבה, בתוספת גילוי נאות "הכותב בחר שלא להשתתף במסיבה". ובכן, העניין הזה הוא חד משמעי: לא היית שם, ולא משנה מה הסיבה (מהפכנות, התרסה, מרד הנפילים, ווטאבר) אל תנתח את האירוע. איבדת את הזכות לכך.
בידיעות (שלישי, "כלכלה", 7) חתום על ידיעת גוגל דודי גולדמן, שגם הוא לא היה במסיבת העיתונאים. הוא לפחות לא מנתח את האירוע, אלא רק זורק כמה פרטים על ההשקה הישראלית.
עדכון והבהרה
התגובות מ-19:12 ו-20:48 החתומות בשמי, אינן שלי. לא הכפשתי ולא אכפיש איש.
ועם תומר ליכטש הסליחה
דבריהם של יובל דרור ורועי שלומי, שהיו במסיבה, לא פורסמו. "שיקולי עריכה", יגידו בידיעות. יודעים.
בבלוג שלו מתייחס יובל דרור לעניין, מנתח את המסיבה וזועם על הטור של ליכטש.
גם גל מור ב-ynet לא מתלהב מברנד, ואף הוא נוזף בליכטש הפורש מהציבור. מחזקת את ידיהם.
בגוגל, מכל מקום, יכולים להיות מרוצים: חוץ מהמהומה שעורר בביצה, אבל למה שזה יפריע להם, ברנד התנהג יפה, לא קילל ולא אמר שום מילה גסה, לא לכלך על הסינים ולא שחרר מספרים. רק שיבח את הישראלים כעם של חפשנים. מחמאה גדולה מזאת לא יכולנו לבקש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
