7 ימים
ראו ראו מה קורה בתוכן של "7 ימים", פלאפי עדיין בחיים/ אבל אולי לא לאורך ימים/ בהפנייה ל"צמד העופרים"/ חוששים התוכנאים:/ "...תכף יבוא מישהו שיעשה פה סדר ופלאפי תישלח לחלקת יער קטנה שממנה לא תשוב".
זותומרת שגם בממלכה ה7עית חוששים מחפצים מעופפים שמאיימים להגיח?
חוצמזה, פלאפי, מזכירים שם, זה עם 2 פ' רפויות. למה, מישהו חשב אחרת?
וגם, שימו לב לתוכן, שתחילתו מהוגנת, אבל עד סופו הופך לבקכנליה אחת גדולה.
עמוד המכתבים, ת.ד 9499, מארח את אורי דותן, חיפה, שמשומה חושב שהעמלצית קוראת להשמדת דלי האיבר. אלא ש"בקרוב אגיע רחוק" גרס ההפך, וכך גם מצייניים העורכים בהפנייה למכתבו. לא יכול להיות שקוראי ידיעות לוקים בהבנת הנקרא, נכון? מזל שהם לא מגיעים הנה.
איזה מצחיק זה שיאיר לפיד בע' 15, ובע' 28 אמא שלו מתראיינת על המחזה החדש שלה? ומה, לא הפריע לכם שהיא התראיינה השבוע ב"גלריה"? אמירה לם טוענת שהיא לא נוהגת להתאפר, אבל בצילומים שלה פה היא מאופרת יותר ממיקי בוגנים.
עוד למדתי שטומי לא עושה כלום בבית, חוץ מלהוריד את הזבל. נקווה שעכשיו יהיה לו יותר זמן. אמא של יאיר נורא מופתעת מזה שהבן שלה מרוויח כסף ומפרנס את עצמו, ומספרת שהיה ילד חולמני ושקוע בספרים. לו הייתי שקד במרק בארוחת השבת שלהם היום.
"יוצרץ' ומשוררץ'", היא הכותרת לכתבה של גפי אמיר, על מיטל דוהן וקרן גילרמן-הראל, על ספר השירים וצילומי העירום של דוהן. א. ץ' כתחליף לת' מוצו כבר מוזמן, והשימוש בהברקה נאסר. ב. למרות זאת, כמה מקוראי "7" בכלל יבינו את העניין?
כשדוהן אומרת "אני בטוחה שעם לארס פון טרייר לא ידברו על עירום" זה אומר 1. שהיא משווה את עצמה אליו? 2. שהוא התפשט מתישהו כמוה, ולא דיברו איתו על זה?
אבל הכי מעצבנות הבובותיים בסוף הכתבה:
"גילרמן-הראל: "טוב, אני לא מגדירה את עצמי כפמיניסטית. אני אישה של בית, עם קריירה".
דוהן: "גם אני. אין אצלי הגדרות".
למה, מתוקות, לא להגדיר את עצמכן כפמיניסטיות? כי יחשבו שאתן שורפות חזיות? לא מורידות שיער בכל מיני מקומות? מכוערות? שמנות? מה הסיפור? תסבירו לי פעם אחת, שאבין?
ראיון עומק עם ז. רוזנשטיין? למה לא. ב"שליחות קטלנית" מראיינת אותו יסמין לוי, שכבר התיידדה עם המשפחה בעבר. כפולה שלמה נוספת עליו בעמ' 6, בחדשות.
מח' הגהה: מרב מיכאלי. לא מירב. היא תהרוג אתכם.
הבך את בנך הסלב:
אמא של עידו תדמור: "כילד הוא היה יוסי שלי מוצלח כזה, חוזר מביה"ס כל פעם עם חיה שונה – שפנים, אוגרים, ציפורים – פעם אפילו רצה חמור".
ואם כבר אוגרים, ברור לאן הגענו.
העמלצית על גברים שאסור לצאת איתם. את הסעיפים צריך היה לסמן באות מודגשת. אולי אפילו בוורוד, כמו הספרות. משהו.
מח' הגהה: גברים נועלים מוקסינים, לא לובשים.
סעיף 13: "איך אני שונאת את הכלבה הזאת מהעבודה... היא כל הזמן גונבת לי רעיונות..." זה מהתת מודע? מהעבר? מהטוקבקים של פלוס פנאי?
חוצמזה הכל נכון, רק שאני לא מכירה גברים, או אנשים בכלל, שאומרים "ספורט אלגנט".
כתבת השבוע: "אנה גומרת" של גלית עדות, על הבלוגריות האנורקטיות. מייאש. כנסו כנסו. אין לי מה להוסיף.
לילות
למה ההתעקשות על שער שנראה כמו אחד כזה של מוסף כלכלי? ועוד של אמצע השבוע? לעומת השער, הכתבה של נעמה לנסקי ורז שכניק ראויה, ובטוח לא תגרום למטס חיבה לסלבז באשר הם, ובעיקר לא למורן אייזנשטיין, שהקריירה שלה היא פשוט להסתלבז וזהו. למה אין כיתובים?
רע"ש (רענן שקד):
"אלה דיאלוגים כל כך אלימים ובלתי סבירים – גם בקרב שבטי הפולנים הפראיים של מרכז תל אביב".
או, סינגלובסקי
1. התזה התמוהה, על שבמסיבה כל קוץ הוא פרח הולכת לשני הכיוונים: ההתלהבות ממך היא מאותה סיבה בדיוק. 2. אם אתה הולך למסיבה כדי למצוא שם משהו, סימן שבחוץ לא האירו לך פנים באותו יום או שבוע, אז למה אתה חושב שכשתצא בחוץ יחול שינוי?
מח' הגהה: שדוחק לא מדוחק (פסקה לפני הסוף)
"בואו נחזור אחורה לסיקסטיז, לימים שבהם עור הפנים של יוקו אונו לא נראה כמו משהו שנשאר על הרצפה במפעל לייצור נעלי עור" כותב רביב גולן (16). נו מה? לא נראה לך שעורה אינו כשל נערה בת 20? מה עשתה לך רע? פירקה את הביטלס? בסדר, אז תדבר על זה, אבל לא על עור פניה. זו אמירה שוביניסטית, סקסיסטית ודוחה באופן כללי. עיין בהערה דומה לעמיתך מ"זמן" בהמשך.
"פרומו"
בחמישיה הפותחת שלו, רוגז מנחם בן על שפרופ' בנימין הרושובסקי (הרשב) זכה בפרס א.מ.ת על מפעל חייו, הקמת החוג לספרות באונ' ת"א. בן טוען שהמושג מדע הספרות הוא "מטומטם" ושהוא השפיע לרעה על חקר הספרות ועל לימודי הספרות. הייתי שמחה להתווכח עם בן, אלא שאינני יודעת מהן אותן רעות חולות בלימודי הספרות שהוא מדבר עליהן, ולמה החוג הזה מאיים על שלוותו ועל תפיסתו האקדמית. אולי, אם יסביר, יהיה לי מה לומר, בינתיים אני יכולה רק להתפלא עמוקות ולא להסכים איתו.
האם התעוב שחש בן כלפי הרשב הוא הסיבה לכך שתמונת הזוכה לא מפורסמת, וכך החמישיה שלו היא בעצם רביעיה, ויזואלית?
שמישהו ייקח לידיים את "המצעד". זה מביך. אסתי גינצבורג – זה מלפני שבועיים. ארקדי, תעשה לי ילד – אפילו אחרונת הטוקבקיסטים שכחה מה זה.
י. נוריאל (8) כותב תסריט על מחלקת הפרומו של קשת. נראה כמה יאהבו אותו שם אחרי שיקראו, אבל זה מצחיק מאוד. וחד. חבל רק על העימוד הנורא והנואש, ועל הקולאז' האומלל שהצמידו לו.
כותרת לסילוק מסל המחזור: "החלום האמריקאי" (10).
ראיון, לא ריאיון (12)
עדי פולק, העורכת החדשה טסה למסיבת עיתונאים עם סטיב מרטין על הסרט החדש, "הפנתר הוורוד" (14). כנראה כדי להצניע את העובדה שטסה לחו"ל, לא כתוב בקרדיט, כמקובל, המקום בו התרחש הראיון. גם בגוף הכתבה אין לכך זכר. ההצהרה "נשאל במסיבת עיתונאים בתחילת החודש" לא מספקת ומעוררת תמיהות: למה מוסתר העניין? מה נראה לכם, שלא נבין שהייתה בחו"ל?
עוד תובנות על נפלאות הג'נקטים ב-http://cinemascope.co.il/ של יאיר רוה.
גיל ירושלמי (18) כותב על שני סרטים בהם הילדים זועפים על אימם המתרועעת עם גברים. אבל מתחת לקטע, בקטגורייה "הרע" הוא מתרעם על ליסה מארי פרסלי המתחתנת ברביעית. מה אכפת לך? מה, היא אמא שלך?
"סופשבוע"+הארץ
שניהם בתאווה על אהוד אולמרט. האחד מתנפל, השני די מהלל. הארץ 11 עמודים, בהערכה גסה עשרתלפים מילה (מי יעמוד בכל זה?), "ראש ממשלה מחוסר ראיות", הכותרת, ובכתבה, אולמרט והעבריינים, והפרקליטים, והחקירות וירושלים. בכל הצילומים עיניו עצומות, או עצומות ומכוסות. אין דבר נורא יותר מבחינת הקשר איתו, עם כל אדם, כשאין לו עיניים. לסלק מאדם את עיניו, זה לסלק את נשמתו, את ראי הנפש. בצילום שלו בכתבה גם אין פוקוס. יכולות להיות אמירות בוטות ומפורשות יותר?
גם השער של "סופשבוע" הוא אולמרט, והפעם איור. רק 8 עמודים. אבל לא לשמוח, זה חלק ראשון. בשבוע הבא ההמשך: ההאשמות, החקירות, המלחמות וההמראה הגדולה. זותומרת שיש סופטוב. גם הכותרת, "איש המרתון", חיובית פלוס. הצילום שלו בפתיחת הכתבה, בניגוד לזה, נורא. אי אפשר לחשוב על צילום שהיה מייצג אותו באופן גרוע יותר. וגם כאן, הוא לא בפוקוס. משונה. אין קורלציה בין החלק המילולי והוויזואלי. ולא לשכוח שכבר הייתה כתבה על אולמרט בצבא החודש ב"המגזין".
בילי מוסקונה-לרמן כותבת על מאמצים של אנשים טובים לעזור לזונות. הכוונות טובות, הכל בסדר, כמעט. סיום כ. המשנה, "כי גם זונות הן בני אדם", מתנשא. כן. ברור שזונות הן בני אדם, הרבה יותר מבני אדם אחרים. לרגע לא חשבתי אחרת. משפט מיותר, שכוונתו הייתה טובה, אבל.
"כולנו מבינות שהעולם מנוהל על ידי גברים וצריך למצוא חן בעיניהם, והחיים זה דבר מורכב", אומרת אורנה בן-דור (ע' 56), יוצרת הסדרה "בלונד", שצובעת מגיל 17. לא יכולה לקרוא את זה. כואב לי בעיניים.
בכתבה על חיי המין של ברנדו (ע' 62) יש התייחסות למידת החזייה של מרילין מונרו – 35, 37, 38. מה זה המידות האלו?
הרקדן של סלין דיון (ע' 66) מדבר על החושך והדיכאון באיסלנד, שהשפעתם דומה ללקיחת אקסטזי מדי יום. למה? מה? איך?
מה מניע את חנוך דאום לכתוב על הטלת מימיו לאורך מדור שלם? (8, המדור הפותח).
בהארץ, תום שגב מראיין את אורי אבנרי, המספר שהוא עכשיו כותב באינטרנט ושמעולם לא זכה לקוראים רבים כל כך. אבל למה לא לכתוב איפה באינטרנט? (msn)
הבמאי טרי גיליאם (ע' 46), שמגיע לארץ, למופע קרקס, מספר לאסף גברון שהוא קורא הארץ באינטרנט. כמו שקובי אריאלי קורא nrg כל בוקר?
נמצאה הבת האובדת דנה קסלר. היא כתבה על ארקטיק מאנקיז.
גלריה
תסבירו: "הרכבת – צרה צרורה בגרב וברכה גדולה בדרך – מסיעה 23 מיליון ישראלים בשנה" (ד2).
תרבות וספרות
יורם מלצר מתלונן על היידוע בעברית, ומופתע מאמירות כמו הלכנו לטרמינל, עניתי במייל, כעס עליה בטירוף, כשכל היידועים הם בפתח. לא נורא יורם, תתרגל. או שתחזור אלי בפרטי.
מעריב, החדשות
אלי ישי אמנם חושב שהומואים חולים, אבל הוא לפחות בעד קבורה חילונית (ע' 5) .
"המוסף לשבת", ידיעות
נחום ברנע מתקן טעויות. כתב על מכונית שהיא מדגם SRS, אבל העירו לו שזה פשוט כרית אוויר. וגם, שאין וולוו 880 אלא 80S, ואחר כך מקונן על כך שכתב רכב הוא כבר לא יהיה.
מח' הגהה: בכתבת סימה קדמון התהפכו ה-I וה-H ב-with
"מוסף שבת", מעריב
אך בשבוע שעבר כונה אהוד אולמרט האביר בן דמות היגון, והנה כעת זאת הכותרת לכתבה על ביבי (6)
יקירתי של אדם ברוך
"יקירתי, אם הפטמה תהיה ממש מלאה אז הקטן לא יבלע אוויר".
חושבים שהמצאתי? פחחח.
"ממון"+ "עסקים"
ידיעות ומעריב דואגים לחשבונות הבנק האינטרנטיים שלנו, וכתבות המסבירות מי פולש לאן ואיך, ומי אחראי, מופיעות בשניהם.
TheMarker
מנכ"ל הסופרפארם מתראיין, ומתעקש שהוא לא אפרורי ולא מזוכיסט. אבל העיקר, "רייטבלט מנסה להפריך גם את טענות ההסתדרות בדבר העסקה פוגענית של עובדים ברשת (ראו תיבה)" (ע' 13). אבל איפה התיבה? (תיבה=בוקסה, מסגרת( יוק. בטח הייתה וסולקה ונשכח המשפט בכתבה.
מה החידוש בכתבת "נגיסה זולה מהתפוח הגדול"? (ע' 32) המוצא בה פרט טריוויה חדש יזכה בכרטיס טיסה.
עיתון תל-אביב+זמן תל-אביב
עמיר בניון (ע' 42, "זמן") – דמי כתב רש"י בכל כותרות הביניים, שנפתחות במילה "חזק", הח' נראית כמו 2 ז'.
בכתבה על זכי רכיב, שרוצה לרכוש את השליטה על מכבי תל-אביב, לא שווה לכתוב את שמו בכ. המשנה? (ע' 39, "עת"א")
די מבריק האיור של שלמה כהן לאברי ועינב בשג"ש (52), וצריך למלא אותם בדכדוך קשה. העתיד שלהם לא נראה משהו.
הראיון עם ננסי ברנדס (44) נפתח ב"מנגינת הפתיחה מתוכנית הבוקר של הפועלים הרומנים ב'ארץ נהדרת'". אבל מהי?
"צ'איה", זה שם הלהיט, ובשביל זה צריך לקרוא "זמן תל-אביב" שמביאים שיחוקון – ראיון (ולא ריאיון, כך בשער, ויפהפייה, לא יפיפייה) עם לס יו נואר (הכוונה, עיניים שחורות, כך שנדמה לי שאומרים משהו כמו לזי נואר, אבל דוברי הצרפתים מוזמים לתקן אותי לאלתר), צמד אחים יהודים מצרפת, שבכלל לא ידעו שהם להיט רינגטונים ישראלי, ובטח שלא קיבלו על כך תמלוגים.
חץ ליוני סמאש (זמן, 56). קודם קורא לאורחיו של אהרל'ה ברנע "אסופת פלוצים". אחר כך מכנה את ברברה וולטרס "עיתונאית מקומטת" מה הסיפור? זה היה נכתב גם על מגיש בן 60? ומה, העובדה שהיא מקומטת הופכת אותה לעיתונאית פחות טובה? זה אמור להיות עלבון? לשגר אותה לטונדרה הקפואה? (רביב גולן חוטא בדיוק בזה ב"לילות")
מצחיק סמאש (נניח הקטע על הבלונדיניות), אבל חסר רגישות באופן מקומם.
ואיפה העורכים? מי יודע.
הייתי אומרת שנפתח דו-קרב (או שמא נמשך? לא יודעת) בין דורון ברוש לרון קופמן (76), המסכסך בינו לבין אריק הניג, מדרבן אותו לתביעת דיבה, ותוהה ממה הוא מתפרנס.
ידיעות, חדשות
שבוע הבא ב"פיוז": דודי בלסר, שמדורו נדחק השבוע לעמוד האחורי, יחזור בגדול, על סקס עם מקומיות. בברזיל. שכחתם?
וקרין מגריזו תדבר על הפרידה מציון ב"זמנים".
העיר
"בואנה, בואנה הבנות" ("מצב העיר", 32) כותבת רינת ברקוביץ' על כנס סקס, פמיניזם וחברה, ומתמקדת באוננות, ובטרוניה על שחלק מהנשים לא יודעת לבצע את האקט "כהלכה". המירכאות במקור. והמשפט הבא: "הכל, כמובן, עניין של חינוך". את מתכוונת, ללמד אותנו לאונן? לא נראה לי כל כך. אולי, במסגרת חינוך מיני היכרות עם הגוף ותפקודיו, אבל בואי נשאיר משהו לניסוי ותהיה?
והדובדבן - מפעלות צ'יקי צ'יקי בנג בנג, בשער ובפנים (ע' 42) תוך הערצה לא מבוטלת לעסקי התרבות שלו. מה שיפה זה שצ'יק סירב להתראיין (חוץ מכמה מילים), ובחר בפאזת היונית לוי. לא נורא, האמירות עליו מבדחות.
זוכרים ודאי זקני השבט את ההצעה המרתקת שקיבלתי להצטלם לסרט האימה "טבח הדוור של תל אביב" של נמרוד קמר, חבר של צ'יק, והנה, הסרט נהיה, ואני כמעט מתחרטת על סירובי הפזיז.
על הדם
3 עיתונאים עיראקים נרצחו כשבאו לסקר את פיצוץ מסגד הזהב השיעי בסמארה. מאז תחילת המלחמה בעיראק, במרץ 03', נהרגו 82 עיתונאים ואנשי תקשורת (הארץ, 10א).
מסך קטנטן
התברר למה זכינו לאלפי קוב קרח של אולימפיאדת חורף: כל הדיל הזה של השידורים הקפואים (גלובס), עלה לקשת 100 אלף דולר. עלות הפקת תוכנית אחת של "ארץ נהדרת" היא 150 אלף דולר. מתמטיקה פשוטה. באסה.
נהנתי מאלגריה אלמגורי עוד פעם, אבל שבוע הבא חוזרים לעניינים ומאפסנים את יורם ארבל.
אורי שנער תובע מקשת 28.9 מיליון שקל ("ממון"). אז מה זה המיליון של ניר בכר מרפול.
ב-TheMarker הוא דורש רק 28.8.
החוזה של שלום קיטל, מנכ"ל חברת החדשות הוארך בשלוש שנים. מאתמול זה רשמי.
2 פרסומות וחזרנו
פרסומת לבצלאל עם הסלוגן "תתחיל להתפלל". מה, שיקבלו אותך? ולמה תתחיל? זה רק לגברים? מוזר ולא תקין (ע' אחרון, "סופשבוע", אדלר חומסקי& ורשבסקי).
פרסומת להעיר ולעכברה, "ויפרו וישרצו וירבו ויעצימו ותמלא העיר אותם". ולמה? בגלל ה-TGI. ומה הוא אומר? כך מהמודעה, שחשיפת השניים האלו עלתה מ-30.8 ל- שימו לב, 30.9. אהה. עם סטיית תקן 4 (ע' 23, העיר, אדלר חומסקי& ורשבסקי).
יעשו נא אח"ו בדק בית בקריאייטיב.
לפני פיזור
בניגוד לתחזית הקודרת של הערס הפואטי, שעם שם כמו Velvet Underground אי אפשר להגיע רחוק בגוגל, מדווח קורא מהנכר שאיבד את דרכו, שגיגל "ולווט" ומצא מיד.
חנן כהן קורא לי ב"רשימות" להצטרף לבלוגריות שמשנות את העולם, ומתכננות לצאת לרחובות ולמחות. לא חזקה בהפגנות, אבל תומכת בהן בלב. ופה. ובכל. חוץ מזה אולי אני בכלל גבר.
הצפע
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
