אט"ש (אטי"ם)
שחור מרזה, זאת כנראה הסיבה היחידה שרוזנאל לובשים שחורים, ולא בגלל שהם נורא חתרנים נניח. שלושת המבקרים לא יכלו להתאפק, ובצדק (רק אני פספסתי) את הראיון של השניים עם ירון לונדון ואשתו נירה, שלקתה באירוע מוחי לפני כשנה. פחות או יותר, שלושתם אומרים אותם דברים, עם הדגשים שונים.
לנעה ידלין (המחליפה של שניידר בסו"שי מעריב, שהיום לשם שינוי כתבה בשמחה) היה קשה כשלונדון דיבר על שהיה רוצה להתרוצץ באחו עם אישה צעירה ובריאה כמוהו, וגם מכך שתיאר את זוגתו כ"זיון נהדר". מסוג הדברים שרק נשים יכולות לגלות רגישות כלפיהם, וסליחה אם יש גם גברים כאלו.
יט"ב (ידיעות) חושף את רגעי החולשה של המרואיינים, שהתפרצו לדלת פתוחה, למרואיינים בלי קליפה, ואז לא ידעו מה לעשות או מה לשאול, ואיך להפעיל את בלוטות הרגש במקום את קרדומיהם.
אשרי (הארץ) מתלונן על הטו מאץ' אינפורמיישן, אבל מודה שנגרר לצפייה בתאווה, ובכך משלים את מה שהיה חסר אצל השניים האחרים.
גם אריאנה מלמד מתוודה שהיה לה מעניין אך צהוב.
מסקנה, רוצים לראות ולשמוע את השחורים, אבל מבקשים מהם לעבוד על עצמם. אולי כמה פגישות אצל איזה מטפל/ת, שיוציאו מהם את הגבר הרגיש שוודאי מסתתר אצל כל אחד מהם, אי שם מתחת לחולצה השחורה.
מירכאות מטופשות
המנהג שפושה באחרונה בעיתונים, שכבר הזכרתי אותו, הוא שובן של המירכאות בעת שימוש במילות סלנג, או במילים שמורחקות טיפה מהמשמעות המילונית המקורית שלהן. זה כל כך מגוחך ומיותר, ואין לי מושג איך פרצה המגפה התקשורתית הזאת שוב.
כמה דוגמאות מעצבנות מהיום:
"המגזין", 10: יוזמה וקצת "שכונה" ישראלית
ידיעות, "כלכלה", 9: בא לכם "לקרוע" את המדרכות
ידיעות, 4: חוות דעת מיוחדת שבה "ניקה" את מ"מ ראש הממשלה
ידיעות, 17: ערך "ביקור" לא מתוכנן בחנות הלבשה
המירכאות הופכות את האמירה לכבדה ומסורבלת, מטילות ספק ביכולת של הקוראים להבין את הסחבקיה שנכפתה עליהם, ומוציאות את הכותבים/עורכים/מגיהים ירחמיאלים, גולמניים ואנטי קולים באופן קיצוני.
אפילו אני נגררתי לשימוש במילה הנוראית והמתה ירחמיאלי, כדי לתאר את תחושות הסלידה העמוקות שלי ממגיפת המירכאות.
הכלל הוא כזה: או שתחליקו את העלק-סלנג בנון-שלנט לתוך הטקסט, או שתוותרו עליו.
ביי ביי גרנט
ידיעות קצת יותר תומך: "גרנט יכול לעזוב בראש מורם"
מעריב קצת פחות: "גרנט נפרד בתחושת סיפוק ועם טעם מר"
מה אומרים עכשיו, סופה של תקופה?
לאן נעלם המגיב דוד מהטור של
עפר שלח? והאם נכונה השמועה ששלח עצמו היה אותו דוד, איש השגיאות, המתכונים והצחוקים?
דודי בלסר מדווח מברזיל ב"פיוז", ופותח באחת הקלישאות שחשבתי שעברו מהעולם: "העורכת ביקשה ממני לכתוב". לא הוא אשם, אלא העורכת, שהתמוגגה מכך שהוא מזכיר אותה. ציפייתי לקרוא מעט על חיי האהבה שלו שם נגוזה. לא יכול להיות שהמקומיות לא התייחסו אליו, נכון? אז למה לא לספר? מדריכים לאלפים יש לנו בבית.
כפי שניבאתי לפני חודש, אלמנתו של הרבכד נותרה ללא פרוטה לפורטה (ידיעות, 11). נו, מי יראיין אותה? זה בטוח יהיה מעניין יותר מעוד 10 עמודי אולמרט.
ואם כבר, מעריב מקדיש עמוד שלם (4) לניקויו של אולמרט מפרשת ה-2.7 מיליון. כותרת ענק ומשנה צח ודגול מרבבה, ושום תזכורת למעלה, רק בגוף הטקסט, לביקורת שמתח המבקר על התנהלותו בהליך מסירת המידע.
פרס הקטיפה לכותרת בטיב טעם:
"גולדה מתה, וחיה ברמת גן" (ידיעות, 12), על הורים חסרי בינה שנתנו לילדיהם שמות של ראשי ממשלה. ויש אפילו אשכולית אחת, בראש העין. poor thing.
ולכתבה הצהובה עמוסת הקלישאות המביכות:
פרופ' דן מירון, שהיכה את אשתו בפראות (מעריב, 11). מ"בני הזוג... נקלעו בשנה האחרונה לשפל המדרגה" ועד "במערכת היחסים הזוגית הזאת מעורבת צלע שלישית, כמו בכל רומן ספרותי טוב... משוררת ידועה ומקורית". ואם כבר מירכאות, פה הן חסרות, בשמות הספרים שכתב.
לחם עבודה
דן שילון יקבל כנראה תוכנית ברשת ב'. גם מעריב וגם ידיעות מדווחים (19), אבל בידיעות מוסיפים שעלות שכרו תהיה 37 אלף שקל לחודש. מעט מדי, עבור רצועת אקטואליה יומית.
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
