שלטון הסגנים נמשך. בהארץ עדיין יש קרדיט לרוגל אלפר, ב"סופשבוע" עדיין אין קרדיט לאמיר זיו. וב"7 ימים", כרגיל, אין קרדיט לאף אחד. עניינו של ניר בכר נדחה כאמור לאמצע מרץ, ובינתיים ידיעות לא יכול למנות איש לתפקיד.
חומר למחשבה לכבוד יום האישה השבוע: כמה עורכות בתפקידי מפתח אתם מכירים בעיתונות?
9 עמודים ב"סופשבוע" מוקדשים לאולמרט, כמובטח, עם הכותרת הנחרצת, "על קו המטרה" (אבל מה זה בכלל?). ובעמ' המכתבים, 4 מכתבי מרמור על כתבת שבוע שעבר.
במסגרת של שני שליש עמוד באמצע הכתבה, שזוכה לכותרת "נשמה" מתוארת גדלות הרוח של האיש שנהג לפטפט עם המנקה. ובין היתר, איך הכריח את פרופ' אורנשטיין לעלות אליו באמצע הלילה לירושלים, אחרי ישיבה שהתפוצצה, ואז, אחרי שהלה הגיע בעל כורחו, התנפל עליו בחום. כאילו מה זאת הגחמה הזאת? מצפונך מייסר אותך, סע אתה לאיש.
על אולמרט אחר כותב אמיר אורן בהארץ (ב5), בתמלול העדות שלו במשפט של שרון מול טיים ב-84'.
תזכורת: על פי מינה צמח (ידיעות, כותרת), קדימה איבדה בתוך שלושה שבועות חמישה מנדטים.
(חשבתם שתשעה העמודים על אולמרט זה הסוף? לא. בן כספית ב"מוסף שבת" מוסיף עוד כפולה פלוס. בעניין הסיפור של יואב יצחק מאמצע השבוע אומר אולמרט "נמאס לנו להיות באוברדרפט כל הזמן אז מכרנו את הבית. קניתי אותו ב-380 אלף דולר, עם משכנתה, מכרתי אותו בהפסד". גם לי נמאס להיות באוברדפרט אבל אין לי מה למכור, חוץ מאשר את אצבעותי השחורות).
ויש ב"סופשבוע" גם מכתב כנגד חנוך דאום המשתין בקיר, שמסביר השבוע למה הוא לא מצביע לאף אחת מהמפלגות, אבל בסעיף 9, בכשל לוגי לא סביר, מסביר למי כן יצביע.
רון מיברג איננו, אז ורד קלנר צריכה לכתוב את הכתבה העונתית על דיימון ראניון. הכל לכבוד ההפקה המקומית של "ברנשים וחתיכות".
וליאורה? ממחזרת את סיפור פרופ' דן מירון המכה, גם במדור שלה. לטובת מי שקוראים מעריב בסו"ש בלבד. בהארץ (א18) מובאת הידיעה תוך ציון המקור שלה, מעריב. חתומה עליה כתבת הספרות שירי לב ארי, כי אין כתבי רכילות בהארץ. קוראי ידיעות עוד לא יודעים על הסיפור, אבל בסוף הוא יתראיין ל"7 ימים".
באתר שלו, מחלקה ראשונה חושף יואב יצחק שב-nrg קיבלו הנחיה לא להשתמש בסופי שבוע בחומרים של כוכבי מעריב, כדי לא לפגוע עוד יותר בתפוצת העיתון, שירדה בשנה האחרונה ב-7.5% באמצע השבוע, וב-2% בסופו.
נסו להיכנס למלבן "כוכבי מעריב" וחפשו למשל את שניצר, או את משה גורלי. נכונה לכם הפתעה, ואני לא רוצה לקלקל אותה.
האני אבו-אסעד מתראיין ל"7 ימים", ומככב על השער. מה שבטוח: בשבוע הבא תכינו כפולה לקראת מבול המכתבים שייפול עליכם על החוצפה.
נתחיל מההפניה בשער: למה שמו לא מופיע עליה?
גם עירית לינור יכולה כבר להתחיל לכתוב את התגובה לתגובה ("לכי תעשי סרט משלך", הוא מציע לה).
לקראת אמצע הכתבה מופיע צילום ארכיון שלו, מאת ווואאאזי, כסרסור, כשמאחוריו זונה מציצה למכונית. יש להניח שהיום הוא לא היה מסכים להצטלם כך.
מה זאת כתבת יהודית יחזקאלי של העמלצית על הצילומים ההזויים? מאסט שכזה?
בינתיים בעמוד המכתבים שניים עליה – אחד בעד, אחד נגד. כמו שצריך.
ע' אומרת ב"בקרוב אגיע רחוק" שצריך לערבב רק מין במינו, אפרופו נישואי הליטאי ובת הרב. גם על כך תקבל בראש.
ובשער של הארץ, עמיר פרץ, בצילום משפיל ודוחה. דומה שמישהו כפה על רוגל אלפר את הכתבה, אחרת אין להסביר את ההתייחסות המזלזלת כלפיו לאורכה, מהשער ועד בכלל. נכון שארי שביט הוא חבר של עמרי שרון, אבל זה לא אומר שאי אפשר להתייחס יפה גם למועמד האחר.
כפי שציין עמיר פרץ (אחי התאום) עצמו בטוקבק מאתמול, למרות שבכותרת המשנה כתוב "הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי", זה לא נכון. יש רק שני מקומות כאלו, וגם הם, רק משום ששביט פונה אליו כך בשאלה.
הטון הכללי של הכתבה לגלגני, ושביט מנסה להוכיח אותו פעם אחר פעם, כאילו היה ילד סורר, שמה פתאום הוא חושב שהוא יכול, ואין לו ניסיון, ומה זה הביטחון העצמי הזה, ופתע הוא פונה אליו במילה "שמע", כאילו מדובר בחבר ותיק. ושאלה קנטרנית אחרונה לפני הסוף: "אתה באמת ראוי להיות ראש ממשלה"? לבי נחמץ.
אורי קליין כותב ב"גלריה" על "לילה טוב ובהצלחה", ומזכיר את הסרט גם במדור שלו (ב11), "הטלוויזיה של השבוע". אז למה לא להפנות משם לביקורת? ולמה, אם זה מדור טלוויזיה, יש רק צילום אחד, מהסרט, ולא מתוכניות הטלוויזיה עליהן הוא מדבר?
את השער של TheMarker מקשטים הבורוביצ'ים, לקראת 15 במרץ, שאז יתכנסו נושי קלאבמרקט כדי להצביע על הצעת פיצוי מצד המשפחה, כך שזאת הזדמנות לגלול שוב את הסיפור של הקיץ, בלי לחדש הרבה.
גם "מארקרוויק" וגם גלובס מראיינים את בעלי אינקרדימייל, יוצרי תוכנת האימייל המעצבנת עם כל הקשקושים החמדודיים. אבל הם יצאו להנפקה בנאסד"ק, כך שמה אכפת מדעתי.
מעניין אם שני העיתונים ידעו שאין להם בלעדיות על הראיון. עדכון: ידעו. ולא אכפת לאיש?
ואם לא מספיק חמידות ליום אחד, הנה בא יואב לורך (מארקר, 20) ומציע ס.מ.סים לצעירים, שמבוססים על אייקונים בלבד. מעולה, כך לא יצטרכו יותר הילדים ללמוד לקרוא ולכתוב. רעיון דגול.
לילך סיגן נדרשת לדה ניר בכר/אורי שנער שואו (גלובס, 3), ומדבריה עולה שלמעשה, גם אם אתה לוחם למען עקרונות נעלים, וגם אם למען כסף, תחשב כטראבל מייקר בעתיד, ולא ירצו להעסיק אותך.
אז מה? להמשיך להרכין ראש לעד?
כפולת 4-5 +6 בגלובס מוקדשת לפיוטרקובסקי-זאבי-בזק אבל למה בטור בע' 4 לא כתוב מפורשות מי הדובר? סתם ככה למען הסדר הטוב.
מתי גולן מוולווט ב"דוקומדיה" (או שמא אני מגלנת), וכמולי שפירא בשבוע שעבר, קובל על שסרבן הגיוס יונתן בן-ארצי זוכה לכותרות. תנוח ותתקשר למולי. הוא יסביר לך כמה דברים שלמד במהלך השבוע.
ב"נתח שוק" (8) מובאים הסכומים שקיבלו היוצרים הנאבקים מהוט השנה:
סיגל אבין – 845 אלף שקל על "מיכאלה", 686 אלף שקל על "משחק החיים"
אמיר בן סירה – 650 אלף על "יצפאן", 66 אלף על "שרמן בחורף"
אסף ציפור – 189 אלף על "בטיפול".
זה לא אומר שהסכומים האלו עומדים בסתירה לתביעה על סך 1.73 מיליון שקל שהיוצרים הגישו לפני שבועיים.
ובעניין ההפגנה שקיימו היוצרים במהלך ההקרנה של "למראית עין", כך בידיעה – ההקרנה לא התקיימה. היוצרים מנעו אותה.
פרשת אלי ארוך זוכה לסיקור נוסף (18). תקנו אותי, לא קראנו כבר הכל? או, לא מדובר באיחור קל?
מח' הגהה: בכיתוב – יצחקיא (צ"ל יצחקניא).
עדכון: עו"ד בן-צור לא ייצג את ארוך בעניין בטוחה, כמדווח בכתבה, אלא בפרשה אחרת.
אחרי שנרגענו מהכמעט מלחמת עולם שפרצה בעקבות האירוע בכנסיית הבשורה בנצרת, לו הוקדשו רוב מהדורות החדשות (אהר'לה התמהמה, אבל היו לו קלוז אפס, מיקיח ידעה לפניו מה קורה), הגיעה "ארץ נהדרת", אחרי חופשה ללא תשלום, עם ג'יהאדייט, עם טעות בשלט "גפילטע" (ולא גיפלטע), עם צליל מתיכון בליך ואור כחלון המדומה והמצחיק ואירוע חילופי הזוגות השנון, וגם קוריצה כ"אמאל'ה" שהייתה ככה ככה.
העונה השנייה של "השגריר" מתחילה הערב, וכמה נוראים היו מבזקי הפרומו הרצים ששתלה קשת בתוככי תוכניות שישי בערב שלה. ואם לא מספיק הפרומו העצמי, גם מוסף "פרומו" התגייס לתת כפולה שלמה לתוכנית - תעודות זהות של כל המשתתפים, שבנקודה זו בזמן (ולטעמי גם בעוד חודש), לא מעניינים איש. מבחינת קשת מדובר בדיל מעולה - הרבה יותר זול מכפולת פרסומת. אבל טלי גורן ומאיה קרבט מתבקשות לנזוף מחר בעורכת (אולי אפילו היום, מה יש), על ששכחה לציין במשנה את מועד עליית התוכנית ומקום שידורה. מה זה צריך להיות?
שניצר מהמר על הזוכים באוסקר מחר, ולמה לא לפרט בכותרות הביניים לכל קטגוריה את הבחירה שלו כדי להקל על הקריאה? או במסגרת קטנה, כמו ההימורים ב"7 לילות" למשל?
בראיון עם פליסיטי הופמן (או האפמן? מה נסגר?) על "טראנס אמריקה", הפנימה עדי פולק במקצת את לקחי שבוע שעבר - הראיון הקלוקל עם סטיב מרטין, שמקורו לא ברור עדיין, ושהשאלה אם נכחה בו או לא נותרה פתוחה.
היום היא מוסיפה לראיון של ג'ודי סלומון את המשפט המוזר "מפגש הראיונות לקראת עליית הסרט, שממנו לקוח הראיון, נערך לפני שהופמן ידעה על המועמדות לאוסקר או לפני שזכתה בגלובוס".
רצוי: במסיבת העיתונאים שנערכה לפני... או בראיון בו השתתפו כך וכך שנערך לפני... לא נורא, בשבוע הבא יהיה עוד ראיון, בסוף הכל יהיה ברור.
"זמן תל-אביב" מתגאה בראיון עם אריק איינשטיין, על אולם אוסישקין האומלל. אכן הישג, אבל לשטוף את הכפולה הראשונה באדום זה קצת יותר מדי. הבנו. אדום. בסדר.
מהראיון עם אווה מדז'יבוז', מנכ"לית רדיו תל-אביב, שנבחרה לאחת מנשות 2006 של תל אביב (הכל לכבוד חגיגות יום האשה הבינלאומי שחל השבוע) מתברר שאת ה-22,650 שקל שחייבים שי ודרור לנועם פדרמן, היא תצטרך לשלם מקופת הרדיו, ולא הם גופם.
יורידו להם את זה מהמשכורת? זה פטור ממס?
ולמה המראיינת שלה, קרן צור, מתעקשת להציק לה על בעל וילד, והאם תעשה לבד? ככה. זה מה שחשוב, לא?
מולי שגב הבטיח להזמין את הצמד הצרפתי, עיניים שחורות, ששר את "צ'איה" (שוקריה) לתוכנית. והם גם יקבלו תמלוגים. יהיה בסדר.
שמעתם על זאת שאיבדה את המצית שלה, ופתחה אתר? אם תיכנסו תיווכחו שלא רק מציתים אפשר לראות שם, ושמצית הוא דימוי לכל מיני דברים. מאחר שגם "זמן" וגם "עיתון תל-אביב" הקדישו לה חצי עמוד, כנראה שזה לא כל כך תמים כמו שזה נראה, ושמצית הוא לא תמיד רק מצית.
יקירתי/ אדם ברוך
"יקירתי, נכון שאת ישנה בחדר הילדים? נכון שתבואי אליי בבקרים?
הסבר:
קינתו של גבר שזוגתו ילדה זה עתה, ומנעמיה נמנעים ממנו לפרק זמן לא ידוע. נשמע לכם מוכר? אל תהנהנו. אני מבינה לבד.
כפי שוולווטה אתמול גברת עם סלים (גע"ס), שקראה את עמודי החדשות של ידיעות בחמש בבוקר (משהו שאני צריכה לדעת?), הידיעה של איתן עמית (11) על ריס וויתרספון, מדהימה: א. ווית' ולא וית' ב. "לא רק בלונדינית" (ולא "בלונדינית חוקית") ג. "אין כמו אלבמה" (ולא "ביתי המתוק אלבמה") ד. ריאן פיליפה (ולא ראיין פיליפ) 5. טום קרוז (ולא תום. רק אבני הוא תום).
בע' 10 יש שתי ידיעות תמוהות וצמודות של איתן גליקמן: באחת רבו שני גברים על ספר תורה, ובשנייה, שתי נשים על קרם לחות. שני האירועים היו בצפת, שנמצאת לא רחוק מראש פינה, שם מבקשת העלמה מדונה (בראש העמוד) לרכוש פיסת נדל"ן. רשמי לעצמך, אמרתי לעצמי: זה יכול להיות סיפור קצר מופלא, עם הקבלות ומטאפורות, עוד מעט תם מועד משלוח הסיפורים לתחרות של הארץ (12 במרץ)
ב"המוסף לשבת" של ידיעות חשבו שיש להם ראיון בלעדי עם זאב רוזנשטיין, המונח על השער, רגע לפני שהוא ממריא, אבל מעריב ביצעו מחטף, ובע' 3 יש צילום ענק של הזאב, שאפילו מוגדר כך בפסקה האחרונה, כאילו רוח השטות שלי דבקה בדורית גבאי ובעורכיה, ויש כ-100 מילה איתו.
בידיעות, בתשובה לשאלה למה קושרים אותו לעבירות הוא אומר: "כל מה שיש לי השגתי בעשר אצבעות... אני לא ראש של משפחת פשע ואין לי חיילים".
צילום השבוע: zיפי לבני (כך בכותרת), עושה כושר על שפת הים ומאחוריה המאבטח. בגלל הזווית והפרספקטיבה נראה כאילו הם אוחזים ידיים. נחמד.
ותודה למאפרת של "ארץ נהדרת" ששיפרה את זיפי שלה אתמול.
ב"תקופת המנדט" (15), רע"ש משגר קיסמים קטנים במדינה. שימו לב. וטוב שהוא הזכיר לי את הפירסינג של נינט בגבה (עוד הבלים על פירסינג - גלובס הערב, 3). אחרי שכל עיתוני הבידור תעדו במקהלה את הזוועה, טל ברמן מתבקש לננט איתה בפרטי, ולהסביר לה דבר או שניים בעניין. אביב גפן מספר ב"7 לילות" שהיא לא היתה אף פעם אצל פסיכולוג ושהיא "תקועה נפשית בגיל 5". מה שמסביר.
מאיר שלו הוציא ספר חדש, "יונה ונער", והוא בקלות יכול היה לקבל שער בכל עיתון, אבל הוא מסתפק בראיונון בעמודי הספרות של "המוסף לשבת", שם הוא גם כותב, ועונה בקושי על שאלות ספורות, שעניינן – ספרו.
אורי סלעי הגיח מגני התערוכה להופעת אורח ב"7 לילות", ומראיין את אביב גפן, על הפקת התקליט של נינט. אתה על כדורים? הוא שואל אותו, וגפן טוען שלא. אף מילה על הבנדוד שלו, והדוד שלו, והריב עליו סיפר לרוזנאל, ומאבקיו בפפראצי וכל זה. נקי ומהוגן, כמו שאביב ביקש.
יעקב לויתם הוטס לניו יורק כדי לראיין את פליסיטי האפמן (או הופמן), ומהראיון עולות חרדות קשות שלו בענייני גודל. אפילו פליסיטי התעניינה בחרדה. ומה אכפת היה לו לספר קצת איך נראתה באותו ג'נקט? העיקר שירד על העיתונאית הספרדייה המטומטמת, וגם על טל גורדון והקול שלה, לא ממש לצורך.
את ראיון הסקס השבועי נותנת דניאלה וירצר. מסוג הראיונות שכבר אתמול בטח התחרטה עליהם, ונשבעה שלא תתראיין יותר לעולם.
בעמוד הטלוויזיה של רע"ש (15) קיבלנו את התמונה של וויני צ'ייס במקום של ארי גולד. מר עדי גולד, אתה לא יודע איך נראה בנדודך? אף אחד לא רואה "הפמליה"?
העיר מקדיש את כל הגיליון לנשים, לכבוד יום האישה הבינלאומי. מחווה נחמדה, וכתבות סבירות, ואף עורכת אין שם.
אבל מי כתב את "דיפקי וזירקי"? (מח' הגהה: דפקי וזרקי). לאן נעלם הקרדיט?
בין הזוכות בתואר אשת העיר גם אותה מנכ"לית של רדיו תל-אביב, שהתראיינה למקומון השני, נכון. הקטע עליה ותמונתה מופיעים, הו, לא צירוף מקרים בכלל, בצמוד למודעת עמוד של רדיו תל-אביב. האח. הידד.
לחם עבודה
אורלי וילנאי-פדרבוש ניצחה את רשות השידור (מעריב, 12), אחרי שנתיים של מאבק, וזכתה ב-100 אלף שקל על פיטוריה שהיו שלא כדין. את הכסף היא מבטיחה להעביר למשפחות במצוקה. שאפו.
רון קופמן (גלובס) תובע מוואלה! מיליון שקל בטענה להפרת זכויות יוצרים, על שפרסמו 700 ממאמריו מהארץ בין 2000-2005. לדבריו, בקשותיו מהארץ להפסיק להעביר את כתביו לא נענו, ונאמר לו שאם יפעל נגד וואלה! משרתו בסכנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
