מה שנורא בסיפור של פרופ' ארם סמולנסקי (או סמולינסקי, הארץ) זה שאין בכך שום דבר חדש, ושהעובדה ששלשל לכיסיו כספים בעבור טיפול אקסטרה, כך על פי כתב האישום, היא בעצם נורמה בכל בית חולים, והשגרה הרווחת בחיי חלק גדול מהרופאים (כדי לא לחטוא ולהגיד "כל"). רפואה שחורה, אפורה, צהובה – זה הנוהל המקובל, ונראה את הבנאדם שמסוגל לצאת נגד השיטה ברגע שעליו להחליט מה יותר חשוב, להיות צודק או להציל, לפחות בתיאוריה, את חיי היקר לו. ומחר מה, יהיו עשרה מאמרי מערכת עם הכותרת שבועת היפוקרטס? או אולי אחרים, שיצדיקו את הרופאים האומללים שעובדים מסביב לשעון ולא מרוויחים מספיק?
בוקי נאה מסביר (ידיעות, 15) שבתי החולים מוצפים בגברים שהשתמשו בויאגרה מזויפת. מה בדיוק קורה למי שלוקחים אותה? מה עושה ויאגרה שכזו? מזייפת אורגזמות? הכי שמחתי לקרוא שחוקרי היחידה לקניין רוחני מטפלים בעניין. קניין רוחני! שיבואו אלי אחר כך, יש לי כמה מילים להחליף איתם, אבל רק בתמורה לקרדיט. גם במעריב מופיעה הידיעה (17), בלי שום זכר לאיזושהי הצפה בבתי חולים או בשום מקום אחר.
יום האישה הלאומי חל היום
ביבי ושרה בתנוחה אינטימית בצילום קטנטן ושחור לבן במעריב, 6, וכמעט על פני חצי עמוד, ובצבע, בידיעות, 5. אז מה אנחנו רואים? ביבי משרבב את שפתיו במאמץ יתר לקראת שפתיה של בואי שרהל'ה, שאומנם רוכנת לעברו, אבל שומרת על שפתיים חשוקות לגמרי. יד ימינה מגוננת על בטנה, משום מה. כאב בטן? הריון? סתם לא נאה לה להניח את היד על זרועו של המועמד? ולמה הוא מצדו לא מחבק אותה? למה הצילום הזה, הבעייתי מבחינת תיאור מערכת היחסים בין השניים הופץ בכזאת חדווה על ידי יועציהם, יחצניהם ושאר ה-הם שלהם?
אבל שימו לב לבקגראונד, עם "והדרת פני זקן" וכתבה גזורה עם הכותרת "קשה להיות קשיש בישראל". הבנו. ביבי דואג לשכבות החלשות. רחום וחנון הוא.
ואחר כך, הבלאגן עם נשות השופטים. אלישבע ברק, אשת האהרן אוחזת בציפורניה תיק כבר 17 שנה. השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור (שכבר הודיעה על פרישתה), אשת השופט בדימוס תיאודור אור, גם היא התמחתה בעיכוב פסקי דין . איזה בושות הן עושות לנו. מה שאני לא מבינה, אם שמותיהם של השופטים שסרחו צריכים להישאר חסויים, איך זה שתוך שנייה שמותיהם נישאים בפי כל? המדליפים האלו, נורא.
אביגדור ליברמן? יקבל 9-12 מנדטים? חכו, ברנע מזדרז להסביר שהוא רע ליהודים, ובכלל, אז אולי הוא יעצור את הסחף.
ובזמן הזה, מנחם בן מוצא לנכון להסביר בעמוד ה"דעות" של מעריב שהוא החליט להעדיף את, שלושה ניחושים, נכון, אולמרט, "שפשוט עובד נכון". הוא גם קרא את הפרופיל שלו ב"סופשבוע" ונורא התפעל. בחיי אלוהים. באלו המילים.
אבל כל זה לא מתיישב באופן בוטה עם "המוסף הפרסומי המיוחד של עיתון 'בשבע', ישראל שלי", המצורף לעיתון, שעושה דמוניזציה לאולמרט. שימו לב להפנייה בשער: "אולמרט ומועמדיו... מצטיירים כחבורה ענקית של מושחתים שלא בוחלים בהפרה גסה של כללי החוק והאתיקה. הם מעורבים בקבלת טובות הנאה, בחשדות לשוחד ובמעשים פליליים רבים ומגוונים".
יש מצב לתביעת דיבה.
ושאלה אחרונה: דנקנר ראה את זה?
מזל שלגלעד חסקין, שנמצא במעצר בית בהודו יש מה לעשות בינתיים, והוא אפילו לא מכפיש את הודו (בשביל זה הייתה לו את הכתבה ההיא, שכתב ל"7 ימים").
אוי, איזו אכזבה לכל משתוקקי אברם גרנט. כנראה שאשתו נטלה את כל קבין הדיבור בבית.
ח"כ אלדד שלח ליאיר אלוני, מנכ"ל רשות השידור, תלונה על שגבי גזית כינה את האיחוד הלאומי-המפד"ל "רשימה גזענית". גזית התנצל, אבל מוכן לקבל בהכנעה נזיפה. רק ראוי לזכור את הציטוט של אלוני, מאתמול, עם הביצים וכל זה.
אט"ש
אני בתדהמה מוחלטת. אין היום ביקורת טלוויזיה במעריב. מה זה, עונש על שאתמול שודרה תחרות מלכת היופי, המזוהה עם ידיעות? לאאאא, לא נראה לי בכלל. אני בשוק טוטאלי.
גם בהארץ און ליין אין ביקורת טלווויזיה? לא יכול להיות. היא מסתתרת איפשהו? אנא, ג'קי, עזור לי למצוא אותה!
אבל יט"ב ומעסיקיו מפתיעים: גם טור הביקורת הקבוע, ממנו למדתי ש"בסלון עם האווירון" הוא אירוע מוחי שאני חייבת לעצמי, וגם קביעה ש"האנטומיה של גריי" היא לא "אי.אר", הדור הבא. וזה עוד כלום: בע' 13, המוקדש לתחרות הנצחית, שתישאר פה הרבה אחרי שכולנו נהיה מאכל לתולעי הסביבה, הוא משמיץ את הטקס (מלכת היופי, מה איזה)! (note: להרגיע עם הסימני קריאה) כן כן, "מדובר עדיין בטלוויזיה נורא בשיממונה הריקני", באלו המילים, ויש עוד.
אם כבר "מלך הביצה" (היי, היום יש הרבה יותר אייטמים! נו, לפעמים צריך להצליף קצת) מדווח על הסרט "שמועות" של יגאל גלאי, בהשתתפות האויב לשעבר יובל נתן, לא כדאי לציין שהוא ישודר כנראה הערב בעשר? (למה כנראה? כי אין לדעת אילו נפלאות יתרחשו בלוח השידורים היום)
ומשהו משעשע לקינוח
"אסור לנסוע עם הקלנועית על הכביש" (מעריב, 18)
"מותר לנסוע בסגוויי על מדרכות" (ידיעות, 14) מדוברת באותה ידיעה, ושני הנושאים מופיעים בשני העיתונים, אבל כל אחד בחר להעלות לכותרת את מה שנראה לו חשוב. מצחיק.
מאחר שסגוויי הרבה יותר קול מקלנועית, אין ספק מי לוקח.
יגיעו ביוני
ריקי מרטין/ סטינג/ 50 סנט. נחשו למי אני מחכה.
לחם עבודה
גבע קרא-עוז עוזב את ynet אחרי 6 שנים. קרא-עוז ערך את ערוץ התרבות במשך 3 שנים. הוא החליף בשעתו את רע"ש, שעבר משם ל"7 ימים". הוא יהיה עורך ומנהל לוגיה.
גם אביב הברון, שפוטר מעריכת "סופשבוע" מצא מחסה - באתר האינטרנט של ערוץ הספורט.
אפילו ב-nrg מדווחים בחדווה יחסית על האירוע.
זאת אומרת שהכל נגמר שם ברוח טובה? הפיצויים הגיעו?
שמועות מ-TheMarker- טוענות שאדם שוב לא מנוצל שם כהלכה, ועסוק בשכתוב גרידא, בעוד כישוריו מופלגים הרבה יותר. למה ככה באמת?
* דרושים עורכי מדורים (אתרים ורטיקליים) לאתר הממשמש של עכבר העיר.
לפני פיזור
רויטל מבקשת להזכיר את ההפגנה מחר.
אם אני אהיה שם? אמממ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
