"מוסף הארץ" התאייש* על ידי ניר בכר. מה זה אומר, שבכר התייאש מלחזור ל"7 ימים" (לא, לא שחשבתי לרגע שזה יקרה. לא שהוא חשב שזה יקרה), ושעכשיו הכל יהיה עניין של כמה פיצויים יקבל?
מה זה אומר, משפטית, שרפול יכול כבר למנות עורך חדש ל"7"?
והאם יגיעו להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט?
ומה יהיה עם רמי רוטהולץ, שדובר עליו כמועמד מוביל?
בכר הפסיק לדבר עם אתרי הברנז'ה, ולא הגיב לפניותיהם היום, אבל דיוויד לנדאו נותן את ברכתו המצוטטת. נו, שחר חדש, ולא אלתרמן, מפציע על "מוסף הארץ", ובכר יתחרה כעת בסגניו הנאמנים שנותרו במוזס.
מה הסיכויים שמי מהם יעבור אליו לשוקן?
וכמה מהם יישארו אחרי שימונה עורך חדש ל"7"?
והאם החודשים האחרונים לא הוכיחו למישהו ממקבלי ההחלטות בבית ידיעות שהעורך הבא צריך להיות אחד מהסגנים, שנושאים בעול בגבורה, ולבד כבר כל כך הרבה זמן?
ושאלה אחרונה לסיום בינתיים: יש מצב לקבל כתבת פרופיל של רפי גינת אצלך, ניר?
"לאאאא, אל תגזימי. אני לא אוכל לצאת מזה טוב", הוא בטח היה עונה לי.
(*אני יודעת שלא אומרים התאייש. אבל הנה, עכשיו אומרים)
אמרו פעם שכשכלב נושך אדם, זה לא ניוז. כשאדם נושך כלב – כן. ומה זה כשאדם נושך אדם? כנראה שסופר-ניוז, מאחר שמפגיני בילעין התלוננו עד כה שהפגנות שישי שלהם לא מסוקרות, והנה היום, בידיעות, 9, קיבלו יותר מרבע עמוד, כשאחד המפגינים נשך את אצבעו של שוטר מג"ב. הצילום המדויק של רויטרס נעשה בדיוק ברגע הנשיכה, לא שנייה אחרי. ממש פפראצי פוליטי-אקטיביסטי. שיניו של השוטר נראות מושלמות, בלי סתימות, ועל האצבע הנשוכה טבעת, כנראה טבעת נישואין. נראה לי שהצילום הזה עוד יככב באיזושהי תערוכה.
לא נעים לדבר סרה במת, אבל ליעד גולן, שטיפס על עמוד חשמל ומת? למה? לא חבל? כלומר, זה מה שהיה מייעץ לחיילים שלו כששימש מ"מ בגבעתי? לא מלמדים בבית ספר לקצינים לא לטפס על עמודי חשמל? והוא לא קורבן של מלחמת השלטים כמו שהעיתונים טרחו לכתוב, אלא של גאווה ותחושת חוסר אחריות די מזעזעת. עמיר פרץ כינה אותו חלוץ עברי חדש, וסמל לאחריות ולמנהיגות לאומית. באמת, במקום להזהיר אנשים צעירים אחרים עם דם חם מלעשות מעשי איוולת, זה מה שיש לו להגיד? ומי שאמרו לאמו "איזה מזל חרא היה לו" – מה עניין מזל חרא לפה? איזה סיכוי היה לו להיחלץ מהמשימה בעורף העמוד הזה בחיים? יותר ראוי היה להפוך את המוות הכל כך מיותר הזה למסע צלב נגד מעשי איוולת, במקום לפאר ולהלל אותו.
ציפי לבני התראיינה לווידיאו צ'ט של nrg ובסוף המשנה, מובא ציטוט שלה, "אל תישארו בבית". הציטוט כנראה לקוח מהצ'ט, אך אינו מופיע בטקסט הכתוב. לא תקין.
אורנה דץ תומכת בגימלאים, ואייל מגד בעוזי דיין, אבל מה חדש בטרנד הזה בדיוק? הוא עתיק כמו מקצועה של רחב (ידיעות, 7).
סעיף ב' חזר לאתר הליכוד. נסו ותיהנו.
סבר פלוצקר ב"כלכלה" מנסה לנסח את מדיניותו הכלכלית של ביבי על הטוב והרע שבה, ומסכם ב"הוא השאיר אחריו משק צומח, בורסה צומחת, עוני צומח ועושר צומח". נראה הוגן למדי.
רינת ברקוביץ' מתארת את עוללות הפגנת הנשים שהייתה ביום חמישי. ההפגנה לא זכתה לסיקור עיתונאי, לא היו מספיק נשים, כנראה, וויכוח מעניין התפתח בין המטקבקים והמטקבקות שלה על דרך המאבק, כשהאירוע המרכזי היה מעין איום ברצח שהשמיע איש צוות השידור של ערוץ 10.
אני מצטרפת לקריאה של אסף שניידר: הניחו לחביתוש, די לחינוכית (יניב זך מספר ב"המגזין" על קרב בין 2 ל-10 על כתבה בעניינה, אבל הותשתי מהפרטים)
וקריאה תמה: שניידר כותב על חוברות "העולם המופלא", ואיש לא מרכא את המילים. איך ידעו מי שצריכים לדעת, ומי שלא היו שם, מהן החוברות המופלאות האלו?
בדיוק כמו עם "האופנוען" ההוא של סיון שביט.
אושרי מתלונן על לוחם השייטת שיצא למבצע יח"צ מוחץ. לא ראיתי את כל מופע האימים בסופשבוע, אבל המדגם של סוקניק במדבריות "ארץ נהדרת" היה מראה קשה מנשוא. ובכלל, כל התוכנית לא התרוממה מעבר לגובה הקלפי.
אושרי מתלונן גם על סידור השיער של ירון דקל. אההמ, מטרוסקסואל עד הסוף.
והרי הפתעה
רוב המנכ"לים הם גברים.
גרים בתל אביב.
בני 50 בערך.
יש להם 3 ילדים.
רק 3.4 אחוז הן נשים.
איזשהו נתון כאן מפתיע?
שאריות מחוממות
לידיעת אלוף בן: יורם טורבוביץ (הרי מכנים אותו גם טורבו) Yoram Turbowicz. ולא טרובוביץ', ככתוב בגג הכותרת הראשית של הארץ ביום שישי (וגם קודם לכן, כשנודע על מינויו), ולאורך כל הכתבה.
עומר שומרוני מבקר המוזיקה הקלאסית של גלובס, מסביר שיאיר לפיד, שכבר זכה כאן אתמול להשמצות ולקיתונות שנאה שמזמן לא נכתבו שכמותם, טעה כשכתב שבאך חיבר את ה"מתיאוס פסיון" כמבחן קבלה למשרת המנהל המוזיקלי של כנסיית סנט תומאס בלייפציג: קודם הוא התחיל לעבוד שם וכמה שנים אחר כך חיבר את "מתיאוס".
(תודה לחנן כהן)
קלי קלארקסון הודיעה שהיא שבורה מכך שלא הגיעה לפה. בסדר.
ב"רק בריאות", מוסף הבריאות של ידיעות יש עוד דנה ספקטור אחת, שמשמשת כיועצת ב"קו להורה", והיא כתבה היום על משחקים מיניים של ילדים. מעניין איך עמלצתי מתמודדת עם הכפילות הזאת.
V ברכילות
ב-TheMarker יש כתב משפטי חדש, ארנון בן-יאיר (שערך את המדור בעבר וחזר), בנו של מיכאל בן-יאיר.
שני דברים מטרידים את מנוחת השכנים בעניינו:
1. העובדה שהוא "שווה עולמי", כך מתארות אותו בנות המערכת המריירות והמתלוננות שאינן יכולות להתרכז יותר בעבודה.
2. איך יכתוב על החברים של אבא בלי שירשפו עליו?
”העלוקה" (במדור חזק במיוחד) מדווח על נתק בין אלון בן-דוד לעירית לינור, אחרי עשור של יחסים סוערים. הזוג סירב להגיב. הלם ותדהמה אחזו בבורגני השכונות הצפוניות של העיר.
גם עברי לידר ויניב ויצמן עשו חלוקת רכוש. יושבי הבראסרי באבל.
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
