לפני שלושה ימים בדיוק אמר דיוויד לנדאו ל-nrg על רוגל אלפר: "אנו בוחנים במשותף את האפשרויות לשילובו בתפקידים אחרים במסגרת עיתון הארץ". והיום מדווחים האתרים שאלפר, שהודח מתפקידו (או בלשונם הנאה של מדורי הברנז'ה, "הועבר מתפקידו") כעורך "מוסף הארץ" עובר למעריב, כדי לכתוב מדור ב"סופשבוע". באמת רציתי לומר לאמיר זיו שחסרים מדורים במוסף, וללא ספק עוד טור אישי יתרום לו וירומם אותו.
על פי משחק הכיסאות המוזיקליים המתנהל בין עורכי המוספים, ובכלל, אין להוציא מכלל אפשרות שבעוד שנה וחצי, אולי אפילו פחות, ימאס הפופוליטיקאי לשעבר בעורך החדש, ובמקומו יוכל להביא, למשל, את אלפר. עוד רעיון מה לעשות עם אלפר: הוא יוכל להשתלב בביקורות הטלוויזיה בימים ששניידר לא יוכל לכתוב, או אפילו להחליף אותו, אם יום אחד, נניח, יקודם.
מתברר שמבקרי טלוויזיה די אוהבים את התפקיד שלהם, ולא פעם הם חוזרים אליו במתכונת זו או אחרת. לדוגמא, רע"ש, שעזב את ביקורת הטלוויזיה היומית (השוחקת והמתישה) ועבר לבקר באופן שבועי ב"7 לילות".
ובינתיים, מהפץ גרפי וכותבי מתוכנן ב"סופשבוע", ולפי האמור, זיו יקרודט רק בתום השלמתו. העורך הגרפי, טל לזר הועבר מתפקידו (אופס, נדבקתי), אך יקבל תפקיד אחר במעריב, וציפי שמילוביץ', הסגנית, אף היא תתפנה מחר (התפנתה) מבוקסת הקרדיטים, ותעזוב את העיתון. התצטרף לאביב הברון באתר?
נכון, יום קשה היה אתמול במערכות העיתונים, היה צריך לחכות לתוצאות המדגם בעשר כדי לסגור את כל הקצוות, ובלבלה גדולה שררה בכל, אבל לפחות על המאמר הפותח של בן כספית במעריב צריך היה להקפיד, ולפחות על השורה הראשונה שבו, לבל תזקוף בה ראש "הממלשה" את ראשה. כן, כן, כולם טועים, אבל לפחות בחלון הראווה עוד קצת פוליש לא היה מזיק.
וחיימוביץ כה התבלבל מהבלודינית רוחמה אברהם (6), ששכח את הנון שלה.
גם בידיעות רבתה ההתרגשות, שבזכותה זכינו לכותרת (5) "אין קואליציה בלי קדימה".
רפי איתן חייב להחליף את המשקפיים ולהיזהר מכל מיני חוקרות שיבואו לראיין אותו במסווה כזה או אחר.
אמנם החמצתי את הטרנד הגימלאי, אבל הנה, הם הסתדרו בלעדי. לעומת זאת, רגשי האשמה שלי כלפי הירוקים וגם כלפי מרצ רק גואים.
קטמ"ש
מעריב חילק את עוגת הערוצים בין שניידר, נעה ידלין ונוריאל, ופרמט את הטקסטים שלהם. יצא בסדר, אבל בלי המראות ויציאות מרשימות.
יט"ב ואריאנה מלמד חלשו על כל שלושה הערוצים, וחבטו בהם ובכל ההתנהלות התקשורתית בששון.
ואורי קליין נטפל לאודטה ולתעמולת הבחירות שלה, אחרי שהתוודה שאין לו מה לומר על תוכניות החדשות. משונה מאוד.
הסופרת האמריקאית איילת ולדמן, בראיון לרותה קופפר:
"מצחיק אותי שנהייתי מין דוקטור רות החדשה, אבל אני אומרת לכל מיני נשים 'זה עשר דקות. גברים צריכים רק אורגזמה מהירה. זה ישתלם לכן'... אחרי שהמאמר התפרסם, את לא תאמיני כמה גברים שלחו לי אי-מייל והודו לי על כך שהנשים שלהם החליטו לשכב אתם, אחרי חצי שנה שהן לא עשו את זה".
No comment.
רק 16 נשים יהיו בכנסת ה-17, לעומת 21, 19, ו-16 בכנסות הקודמות. טוב שאנחנו מתקדמים אחורה.
עליזה אולמרט, הגברת הראשונה המשיכה בשלה, ולאחר שהצביעה הלכה לצלם במאה שערים מודעות בחירות וסטיקרים. היום היא מופיעה על שער "24", לא כי התראיינה חלילה, אלא בזכות סרט שחברה שלה, עפרה ביקל צילמה לערוץ הטלוויזיה הציבורי באמריקה.
יש מצב שמי מהגופים המשדרים פה קונה או קנה אותו?
חוץ מהזוג הזה, ש"הסכים שלא להסכים", ידוע לי על עוד זוג תקשורתי אחד שפער אידיאולוגי עמוק שורר ביניהם, אמנון לורד עורך "מקור ראשון", שמאלני קיצוני בעברו, שחזר בשאלה והיימין ואשתו, הסופרת גיל הראבן. מכירים עוד שכאלו?
רק לפני כמה ימים בילה יגאל סרנה ליד מיטתו של שרון. בשביל מה צריך היה היום עוד כפולה ("24") בהדסה, ועוד של שלושה כתבים?
מעצבת "המגזין" מתבקשת לטפל בקרדיט של אורית הראל. הוא נבלע בלוגו המדור.
לפני פיזור
עייפו אותי הבחירות האלו, ולטפס על עמודי חשמל וכל זה. אפילו שמפניה לא היה לי איפה או בשביל מה לפתוח.
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
