שיהיה ברור, כל אנשי הטלוויזיה, מהמעורבים ביצירה, דרך מקבלי ההחלטות ועד היחצ"נים, כולם קוראים את מה שכותבים עליהם בעיון רב, והם לוקחים ללב, ועוד איך. כל מילה, כל הערת שוליים, כל פסיק, הכל מטריד אותם, והם מגיבים ופונים בכל דרך שהיא לכותבים, לרוב כדי להביע תרעומת. לעתים רחוקות כדי להגיד תודה. ואני אומרת את זה בוודאות של 300 אחוז. לא פחות. כך שבכל פעם שאיש טלוויזיה זוקף את ראשו פה במין התנשאות לא ברורה, בלוויית השמצות ועלבונות בנוסח מי סופר אתכם בכלל, ובטלוויזיה מרוויחים פי 10 מכם, דעו כי אדם פגוע מסתתר מאחור. וחוץ מלקרוא כדי לדעת מה כתבו עליהם, קוראים אנשי הטלוויזיה עיתונים כדי להשתמש בחומרים - הפרינט, או הרשת, או הרדיו, הכל חומרים עבורם. כמו עבור כולנו. ההזנה הדדית, מכל כיוון שרק אפשר להסתכל, כך שכל התנשאות מיותרת.
אז אתמול ב"ארץ נהדרת" – כמה גרוע, אגב עיצבתם את מיקי, לא יכול היה להיות יותר נורא – היו שלוש בדיחות משומשות, האחת, הקרנת התוצאות על הכותל, של רע"ש, השנייה, שקיות הניילונים של רונה קופרבוים, והשלישית, טוביה צפיר וחנן גולדבלט – שלי. מי קרא מה ומתי? אין לי תשובה, ואולי באמת מוחות גדולים וכו', אבל עובדה, ואת התוצאה ראיתם.
ראיתם "תיק תקשורת"? מי התראיין? רע"ש, רינה מצליח ואראל סג"ל (מה אמר לו נודניק שפגש בבר? שסג"ל זה ראשי תיבות של סוף גנב לתלייה, אכן גיחי). לא, לא התקיימה שיחה ביניהם, אלא רק מין סשן שאלות תשובות שזיסו התקיל אותם בהן, על הבחירות, והקרבה של הזה להוא וכל זה. מצליח התגאתה בכך שאיש אינו יודע מהן דעותיה הפוליטיות עד היום, וששתי מפלגות משני הקצוות ביקשו את שירותיה אחרי ששלי יחימוביץ' חצתה את הקווים, סג"ל נאלץ לעמוד בפני מתקפות המנחה כנגד הצנזור של דנקנר את הכתבה של עמרי אסנהיים על אולמרט, כאילו הוא הסנגור של דנקנר, ורע"ש ייחצן את כתבת השער של "7 ימים".
לקינוח הייתה תגובה מדנקנר על הכתבה ההיא, אף שהנושא כבר נדוש ממושכות בעבר, ומה היה הנוסח שלו היום? שבכתבה הוכנסו "שינויים מינוריים".
בטיים אאוט מתפרסם ראיון עם ארנה קזין, שהוציאה ספר שני, "פיקניק", ובו נחשפת אישיותה הפגיעה והרגישה. המראיינת המעריצה מספרת, בין היתר, את סיפורו של הפוסט הנעלם מהבלוג שלה, לו הקדשתי את נעלמה גאוות היחידה, שעובד מפוסט של יובל דרור, אבל לא עולה בדעתה לכתוב איפה זה פורסם קודם. שטויות, הכל מותר, למה לא, ניקח מאחרים, ננכס, מי יזכור.
קזין, אגב, קובלת כנגד שלטון הבלוגים הפושה, בטענה שאנא יבואו הכותבים באין יד עורך לטפל בהם. לא מבינה אותה. בחיי.
גל אוחובסקי מספר שם על דילמה שלו עם העורך אמיר בן-דוד. זה האחרון לא רצה שגל ימליץ על החברים היוצרים שלו השבוע - שרי גוטמן, אמיר רותם, נילי לנדסמן ועמית שהם (ספר, כתב עת, ספר ומדור חדש, בהתאמה). ואני אומרת שבמקרה הזה אין לי בעיה, מאחר שגל מתאר את הדברים כהווייתם, את הדיון, ואת העובדה שכולם חברים שלו ושהוא אוהב את העבודה שלהם. מאחר שבערך רבע מהמדור, והרבע הראשון דווקא, מוקדש לעניין הדילמה ושתי העמדות, והדברים לגמרי על השולחן - אני חיה עם זה בשלום.
מתברר שגל הפיק לקחים מהפעם הקודמת, מהדיון על "גן עדן עכשיו", שאז קבלתי על שנמנע מהגילוי הנאות על יחסיו עם מפיק הסרט, ולהבדיל, עם עירית לינור.
באופו כללי, אני מבקשת בכל לשון של בקשה לחדול מהכותרות מבצע סבתא, מבצע סבא, שמחת זקנתי, לא חשוב הגיל העיקר התרגיל, הגידו כן לזקן וכל זה. די, מספיק, הבנו, מצחיק נורא שבני 79 יכהנו בכנסת או בממשלה, ואפשר ליהנות מהחוכמעס שלהם כאילו היו תינוקות של בית רבן, אבל זה באמת נמאס. ואני לא מתכוונת למנות פה את כל האזכורים, זה מעייף נורא.
מתוך כל הקילוגרמים של העיתונים נשר בדיאטה מהירה לפחות קילו נייר של חוברות פרסומיות. לא יודעת מה אתכם, אבל אצלי הן מושלכות היישר לפח.
"7 ימים" (160 עמוד!)
כתבת השער, "ריאליטי פוליטיק" הכותרת,7 עמודים, אכן מצוינת – אמירה לם מתארת את הקמת קדימה כמיזם מותגי או מותג מיזמי או מה שלא תרצו. סיום הכתבה, ככולה, מתאר את שאט הנפש ואת הרוח הכללית שלה: "מי רוצה להמר, לקראת העונה הבאה, איזו מפלגה תמציא לעצמה החבורה הזו, או חבורה אחרת?"
אבל השער, אוי, השער. ברור שהוא צריך היה להיות שער קונספטואלי, אמנותי, אבל התוצאה הקשה לעיכול היא שער "ממון" עלוב בנוסח, במה תקרצפו החג הזה את הפאנלים?
שימו לב להפניה הראשונה בתוכן - מחווה לא מכוונת לדבורה עומר, שזכתה בפרס ישראל: "צוללים קדימה", כשם אחד מספריה. ויש גם פעמיים פלאפי, ובלונדי (נו, הכלבה של היטלר) אחת.
ולעמוד המכתבים המטופח – מכתב בעד לפיד, מכתב נגד ומכתב גם וגם. אחח, איזון קדוש.
שימו לב לבוקסת הרופאים על הדרכים להתמודד עם גרון סדוק בכתבת החזנים הכוכבים (שאליה התייחס רע"ש בקטע שלו על קלי ב"7 לילות", ולדמיון בינו לבין 50 גר' פיצוחים). לידיעת שוקי וייס, רונית ארבל ורופאיה של קלי. ועוד עצה, לפעם הבאה: פנו לרופא של ע. פרץ.
מאוד התעניינתי בראיון עם בתו של לאקאן, ג'ודית מילר, אבל כה מעט היה ממנה, וכה הרבה מסביב, שהתאכזבתי קשות.
העמלצת הצטיינה גם השבוע, אבל היא לא סומכת על קוראיה, שמיעוטם, ממש פסיק שבפסיק אולי אינו מוולווט, ומציינת בסוף הטור: "הכותבת אינה יועצת בקו להורה". יפה.
"סופשבוע" (120 עמוד!)
גם פה, כתבת אולמרט וקדימה, "פרויקט קדימה, הסיפור המלא", 11 עמודים (עם כפולת גד בירון המלבלבת באמצע) מוגזמים, ועם סוף ממלכתי במיוחד ... "וקדימה יצאה לדרך חדשה".
אחרי שבועיים בהם הכפישה אודטה את הריטלין, נקראה המערכת לסדר, ואנשי מקצוע מכל מיני סוגים מביאים את הצד השני. מה שאומר, שכנראה צריך לרסן את אודטה לענייני אפייה וכתמים, שהרי ריטלין ודומיו הם נושאים סבוכים ורגישים מכדי להתלהם עליהם ככה.
לעומת זאת, חנוך דאום הופך למעין אודטה. ביזאר.
שלי יחימוביץ' מתעדת את דרכה לקלפי, ואני מודה שמכל המתהפכים של הזמן האחרון, איכשהו סלחתי לה.
לכבוד מה בדיוק מובא היום פרק מהספר של דנקנר מ-97', "הפסטו של השכן ירוק יותר"? למה, ליל הסדר כבר פה? מה הסיפור?
ובמקום לאקאן, 8 עמודים על פרויד, במלאת 150 להולדתו, כתבה מתורגמת מניוזוויק. מסקנה: פסיכותרפיה זה פאסה. ידעתי.
אוי לא, עוד כתבת נוסטלגיה על החינוכית. הפעם ב"עיתון תל-אביב".
אוי לא, עוד כתבה על סאבלימינל ב"7 לילות".
אוי לא, לא יכולה לקרוא יותר אף מילה על חיים הכט (רע"ש).
הצחיק אותי מילון קלישאות התרבות ב"7 לילות".
כידוע, שלומי שטיין הולך להיות מנהל התוכן של "חדשות 10". האם זאת הסיבה לראיון הסתמי שלו עם מנכ"ל CNN ל"פרומו"? הלך לקשור קשרים, ועל הדרך נהיה לו?
מה הסיבה לראיון הטלפוני עם אנדי סרקיס? מה מסתתר שם?
כותרת הקטיפה המנצחת: "פורום החבל" ("מוסף שבת", מעריב).
צילום הקטיפה המושלם: פרץ, בפרופיל, שעון על הקיר בכיכר רבין (אלון רון, הפותח של הארץ), ידיו בכיסי החליפה. עייפות, פגיעות, תום.
סאגת ג'ודי, הגימלאים, הליכוד ושרה נמשכת, ולרזי ברקאי אמרה, כך נטען בחדשות מעריב, שהיא ייעצה רק לשלושה אנשים להצביע לגמלאים, וזה, רק אחרי שאמרו לה שלא יצביעו לליכוד.
ומה אומרים מקורבי שרה? "שרה נמצאת בחדות מחשבה, היא חריפה וממוקדת". אה?
ליוני סמאש ("זמן"), כבר כתבתי, הם החליטו. ערוץ 10. ישראל 10 מת בדמי ימיו.
לא הבנתי את יקירתי:
"זה אני שהחמצתי מ-11 מטר".
"מארקרוויק" בפרויקט מצוין ביותר על השקרים של עולם העסקים לקראת ה-1 באפריל, שחל היום.
(מח' הגהה: נרי ליבנה. עם י'. סתכלו במוסף).
וגם: השוואה שווה בין יאיר לפיד למודי בר-און. על פניו שניהם מקבלים מהבנקים 200 אלף דולר לשנה. אבל ההסכם עם לפיד הוא מ-2003, אז כנראה שעודכן בינתיים.
וגם: הבורסה לפי שלום עליכם (מח' הגהה: לא סופר האידיש אלא הסופר היידי)
ב"גלריה" נשמט הקרדיט לרחל טל-שיר על מדור מזון הבריאות שלה.
קראו את
הנדלזלץ על חתימת סופרים, ממרח כבד ומרגרט אטווד * סייד קשוע החושד באשתו * המדור של שיזף רפאלי ב-G, ובעיקר את הסיפור על ניסוי יוני הדואר והאינטרנט (חפשו גם אצל עמי בן-בסט ב"רשימות").
רות וסטהיימר תבוא להרצות לקצינים בפו"מ? (ידיעות אחורי). עד כדי כך המצב קשה?
לחם עבודה
זוכרים את פליטת מייל היח"צ של קשת על "גברים בשחור" עם פישר וירון לונדון? אה. אז ליאורה מדווחת שמישהו בערוץ 2 הציע לקירשנדון לשלש את שכרם והם קפצו משמחה, אבל התברר שהחוזה שלהם עד 2007. מה שנקרא, פליטת מקלדת פרוידיאנית, ועוד אומרים שפרויד לא בתוקף.
עורכת חוצה ישראל, עליזה דיין-חממה מתפטרת.
ההגדרה המדויקת לפועלו של נ. ברנע: עמית מחקר במרכז סבן לחקר המזרח התיכון במכון ברוקינגס.
עורכת בעיתון איקס נחקרה במשטרה, בחשד להוצאת מאות אלפי שקלים במרמה מחברת ביטוח ("הסיירת"). נו, אמרתי לפרל שלא רק מיעוט מסוים עושה דברים כאלו. לא הקשיב לי.
עיתונאית מהארץ ישבה בכנס של קדימה ומרטה את שערות רגליה. היא מכחישה ("הסיירת")
חמש עצות (מתוך G) לבניית קריירה
קשרים – גבשו רשת חברתית רחבה
חשיפה – נהלו בחוכמה את פרופילכם באינטרנט
למידה – פתחו יכולת הסתגלות מהירה לשינויים
יוזמה – התנהגו כמו אימפריה של איש אחד
עירנות – היו מעודכנים בנעשה בשוק העבודה
V ברכילות
ניר ברעם ורנה ורבין התפצלו.
לפני פיזור
התכנסתם כבר לאנשהו? כי בהעיר אומרים שזה קורה ברוטשילד מזא"ה.
אוי לא: הנרי ז'יסקאר דסטן, הבן של, מאיים להחזיר לנו את קלאב מד. שמישהו יגיד לו נייט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
