תוספת סוערת
על ביצת האינטרנט, דודו כהן במקור ראשון, באדיבות הלמו שסרק אותה.
אני מתנצלת קבל כולם בפני גדי שמשון, על שחשדתי בו שאינו אוהב אותי. כזאת אני, פראנואידית.
אוהבת אותו, וגם את עידוק (לא לריב, בנים), יש מקום לכולם.
7 ימים
כולנו מורעלים, מתברר, אין לאן לברוח, המים, הקרקע, האוויר, הכל נגדנו, אפשר להמשיך ולספור לאחור את הסוף.
themarker עם "כמה טוב שיש דב", מכפיש את גלובס כדי להוכיח את יתרונו. כתב nrg (עדכון: יוסי שובל, מנהל פרויקטים ותוכן אינטראקטיבי) אפילו הלך שבי אחר דברי הכיבושין בספר. יכול להיות שהמארקר עושה לו את זה יותר. יכול להיות שהוא אפילו מוצר טוב יותר מהוורוד, לא לזה אני רוצה להתייחס כעת, אלא לשימוש בילדים, שלהם מיועד הספר, כדי להפיץ את המסר שלך. זה דוחה עד מאוד בעיני, וזה בדיוק כמו זוג הורים נצים שאומרים לילד שלהם "תגיד לאמא ש" או "תגידי לאבא ש", לא מקובל עלי בכלל. דין ודברים בסוגייה אם עיתון כלכלה עדיף לקרוא בערב או בבוקר לא קשור לילדים, כמו שלא רצוי לקנות נייר טואלט כי הכלבלב שהראו לילדים בגן חמוד בעיני הילד.
אבל זה לא הסוף, גם שופט השלום עודד אל-יגון ("7"), איש הכינים והטפילים שפרש אחרי שלא קודם מוציא ספר ילדים, "הצד השלישי של המטבע" על ממלכת הנמלים, ראש הקוקסינליה, יו"ר בית המקקים וכל זה. לא, אני ממש לא מבינה למה ילדים צריכים לשמש כלי קיבול לסחי שהמבוגרים רוקקים סביבם.
רזי נוהג לבצע שמות במצולמים שלו (ע' 44), להתיש אותם עד שהם נכנעים ועושים כרצונו. וגם הצילום של אביר הזמר המזרחי, משה נגר, עירום לגמרי ועטוף בבוץ, בטח שייך לקטגוריה הזאת. נכון שהכל קשור, והוא מתפרנס ממכירת בוץ וים המלח וכל זה, אבל אופפת אותי תחושה לא נעימה של ניצול האיש, שלא ניחן בחוסן נפשי רב - כך על פי תיאורו - אני לא שופטת אותו. השאלה מי כשיר ומי לא, ולאיזה צורך, היא כמובן מורכבת הרבה יותר מזה, אבל מהצילום הנוכחי של רזי עולה ריח כבד של שימוש לא הולם. כבד אפילו יותר מהמרקם השמנוני של ים המלח. בדיוק כמו להוריד שורות עם אסי דיין בטיים אאוט.
אני מבינה שקשה למלא 136 עמודים אבל לפחות שתי כתבות מיותרות יש פה: "על סבון", על טיהור הבית ממזיקים, ו"שנית מצדה" על רכישת סרוויס איכותי לחג של תומר קמרלינג שגויס מבלייזר למילואים ב"7".
ולעמלצת. מסכימה עם כל מילה שלה, ומתקשה להבין את הנשים שמרגישות שגברים צריכים "לשלם עליהן" ו"להוציא אותן" ו"להציע להן" וכל זה. איך זה ייתכן שעדיין, כשנשים מרוויחות כסף ומפרנסות את עצמן, הן מרגישות צורך להיות מוחזקות? מתי תיעלם הקללה הזאת מהעולם? או שאולי אין בכלל סיכוי, וכל מה שנשים רוצות זה להיטמע בתוך בעל מוטת כתפיים רחבה שאפשר גם להשתמש בארנקו כאילו היה שלהן? לא, ממש לא הייתי רוצה להתקרב לנשים כאלו, ואני תומכת בכל גבר שמנפנף מעליו עלוקה שכזאת.
היי, מחווה לגע"ס בעמוד הראשון של ידיעות "גברת עם סלים" (על ענת דרייגור, אז מה).
בע' 5 יש עוד ידיעת ביצים על תאריכי שיווק ושימוש וכל זה. בפתיח כתוב על "חלק מספקיות הביצים", ובגוף, על "לפחות משווק גדול אחד". אם לא מצאתם עוד אחד, אז אולי שווה להיצמד למציאות?
בע' 6, במסגרת הידיעה על הרצח על כבוד המשפחה (איך רצח יכול להיחשב לשמירה על כבוד המשפחה? איזה עיוות, אלוהים) מובא טקסט של עובד סוציאלי, ד"ר פיסל עזאיזה, שמצדד בהענקת השכלה לנשים ערביות (זה יכול למנוע רצח, הוא טוען), אבל מתנגד לפמיניזם. סתירה גדולה מזו לא קראתי מזמן, אבל גם אילנה גור (ראו למטה) מתנגדת לפמיניזם, אז אולי הוא צודק. או ששניהם צודקים.
חברים של דרעי הציעו לו להתמודד על משרת ראש עיריית ירושלים בעוד שנתיים וחצי, כשכבר יהיה מותר לו על פי החוק, אבל הוא לא רוצה. "אין לי סבלנות לעסוק בפינוי אשפה", אמר. היי, מה שטוב לטוני סופרנו לא טוב לך?
מיקי בוגנים יכריע במשפט בו לקוחה תובעת את הספר שלה, על שחרך את שיערה. הוא צריך להגיש חוו"ד בעוד שבעה שבועות. זה הזמן שלוקח לשפוט אם שיער שרוף או לא? זה לא לוקח עשר שניות?
ידיעות ומעריב מפרסמים בעמודי החדשות צילומים של בעלי חיים אומללים בספארי שמאכילים אותם במצות. איפה אורנה בנאי כשצריך אותה? זה לא סביר, למה היצורים התמימים האלו צריכים לסבור מחסימות מעיים בגלל איזה מנהג מפוקפק של בני האדם?
סופשבוע
בועז כהן כותב על מהפכת הפאנק, וכתבת השער בסופשבוע היא על מסע בן חודש לקהילת הפאנק הישראלית. לא היה שווה לציין בכותרת המשנה שלה או בלוגו, שחוגגים עכשיו 30 שנה למהפכת הפאנק?
לא רק ישראל מזדהמת והולכת, אלא גם החלל מלא באשפת אסטרונאוטים (92, תרגום מכרוניקל סיינס). אין מה לעשות, בני אדם הם יצורים מזהמים במיוחד.
שני פרקים מהספר החדש של אורלי קסטל-בלום, "טקסטיל" (הקיבוץ המאוחד) שיוצא בשבוע הבא מובאים במוסף. אני איתה, אבל אני לא מצליחה לראות את החיבור שלה לקוראי "סופשבוע".
פרסום הפרקים מהספר השבוע אומר, במשתמע, שהיא נותנת את הראיון הקבוע שלה ל"7 ימים" בשבוע הבא, או לאחד מגליונות החג של ידיעות. ומי תראיין? אילת נגב? ענת מידן? רונית צח?
ראיון מפרגן ביתר לאילנה גור, על התערוכה שלה, פלוס ביקורת מוזרה ולא ברורה עליה ועל אתר האינטרנט שלה (שממבט ראשון לא ברור לי עדיין מה מביך בו) ועל המוזיאון, במסגרת נלווית.
וחוץ מזה יש ביטויים שלא מתרגמים: נניח "להפליק לקוף".
ולא שגברת גור היא מציאה גדולה, או משהו שאני חותמת עליו:
"את פמיניסטית?" שואלת אותה טל"ש והיא עונה, כמו שכבר התרגלנו: "אני לא פמיניסטית. מה זה פמיניסטית? תסבירי לי. נלחמת בשביל שחרור האישה? אני לא מאמינה במובמנט. אני מאמינה שאם יש לך מה להציע את חרוצה ואת עובדת, אז את מגיעה".
עמרי אסנהיים מפשפש בקרביים הרקובים של אגף האפוטרופוס הכללי, ומבער את החמץ בו. אבל לצד דימוי נאה כמו "מוסד מעומלן... בעל דימוי סקסי כמו ביסקוויטים רכים בתה מהביל" הוא משתמש בדימוי שחוק ולא רלוונטי "בשנתיים האחרונות מזכיר המוסד את קן הקוקייה". שמה הקשר?
כמה שבועות אחרי "העלוקה" מדווחת "ליאורה" שעירית לינור הפכה לאם חד הורית. אני לא חושבת שגברת ליאורה מבינה מה זה אם חד הורית, ואני מתארת לעצמי שאלון בן-דוד לא מתנכר לבתו. ומה הקישור המוזר לכך שלינור יצאה בעבר נגד הקמת משפחה אלטרנטיבית? (ולא שאני בעד הנגד הזה, כמובן).
7 לילות
זכור הסיפור עם יהודה לוי מתחילת השבוע? (בהנחה שהעובדות נכונות) הוא התראיין ל"7 ימים", הראיון היה דל ולכן נגנז. "לילות" רצו לראיין אותו, אבל יחצני "האלופה" העדיפו שער ב"24 שעות" ביום עליית הטלנובלה (הגרועה, לדעת המבקרים, לא התפניתי לצפות).
כעונש, כנראה, יש הפנייה בשער של "לילות", המתוארת, ברוח הדברים, כבעיטה ביהודה לוי. זה בסדר, בדיוק כמו הפארודיה המוצלחת עליו אתמול ב"א. נהדרת", אבל צריך לזכור את כל הסיפור. הטקסט מתייחס לשבועוני בידור שמשתפים פעולה עם יחסי הציבור. ומה עם "24", לא שיתף פעולה עם היח"צ?
התגלית המסעירה:
"גם אני כותב טוקבקים, אבל לעתים נדירות ועל מה שבאמת מרגיז אותי. לא כשכותבים עלי"
(יעקב אילון)
יצאה רע:
"הרבה פעמים תולשים אותך ממציאות אחרת, למשל מפיקניק משפחתי. למשל הפיגוע במסעדת מקסים בחיפה קרה באמצע פיקניק משפחתי בחג".
(מיקי חיימוביץ', שעוד בטח תשלם על המשפט הזה. בכל מקרה היא מסכימה איתי שעדי אשכנזי עשתה אותה רע מאוד בשבוע שעבר)
אבנר הופשטיין כנראה נמצא הרבה יותר מדי זמן באל.איי, אחרת מאיפה הביא את הביטוי "קלוצית"? (בראיון עם הנואשות, שחוזרות מחר ליס פלוס)
"ממון" ו"המוסף לשבת" מביאים שניהם צילום דומה להפליא בעמ' 3, של אולמרט ופרץ. אפשר היה לתאם מראש. ברור שצילום דומה נמצא גם ב"מוסף שבת" של מעריב.
ח"ח לצילומים של זיו קורן את סילבן שלום בביתו, בשער ובראיון המריבה . אז מה יקרה עכשיו בינו לבין ביבי, אחרי ששפך עליו כל מה שרק אפשר? לאן יתקדמו הדברים מפה? הכתבה במעריב דומה, ורק הארץ צמצמו אותו למשהו מינורי בע' א3', כולל התייחסות לכותרת בידיעות, ולסחרור סביבה.
ביקורת מהללת יש על הספר של יצחק בר-יוסף, סגנה של שולמית גלבוע, עורכת עמודי הספרות. יכול להיות שהספר באמת מהמם, אבל מה עם מראית עין? לפחות גילוי נאות היו דרוש כאן, אם אני במקלים.
יובל דרור כותב על "כמעט כמו לוויתן", ובבוקסית כתוב שזהו ספרו הראשון של סטיב ג'ונס בעברית. צ"ל, שתורגם לעברית.
הלך בדרך כל בשר סוף המשנה ב"רוקנ'רול למתקדמים" ("עיתון תל-אביב", 58) וכך לא נדע לעולם מה קורה ל"דברים אנאליים"
עמי אילון הרגיש מצטרף לצוות ולווט, ומתקן להומלסית שלט, בו היה כתוב "האיש אם" במקום "האיש עם".
מעריב מתגייס לעזרת הוצאת מעריב: ב"פרומו" יש ראיון עם איריס מילטמן, שכתבה את "פקח את עיניי", ואילו ב"זמן תל אביב" יש פרק מהספר.
איזה מוזר זה שמנחם בן עדיין מתייחס להומוסקסואליות כ"תועבה מסוימת" אבל מחבב לסביות, ומתייחס בחום לספר של ארנה קזין ולעורכת שלה, דנה אולמרט? מה עם שוויון? לכאן או לכאן, אבל שיחליט.
כתבת השער של "גלובס הערב" היא ראיון עם איתן רף, יו"ר בנק לאומי, אלא ששמו לא מוזכר במשנה של הכתבה. שימו לב לצילום שלו בכתבה, כשידיו מגינות על מבושיו.
רון לשם מתראיין להעיר, על הספר שלו, "אם יש גן עדן" (ולא גם עדן, ככתוב בפתיח), שהפך לתסריט "הבופור", הסרט החדש של יוסף סידר, שצילומיו הסתיימו עכשיו. לשם, שעבר מידיעות למעריב, והיה לעורך החדשות ולסגן עורך מעריב עזב לפני כארבעה חודשים, ועבר לקשת, שם הוא סמנכ"ל לוח השידורים. אבל הוא לא מתייחס לכל זה בראיון כלל. יש לקראת הסוף כ-150 מילה המתארות את קורותיו בין העיתונים, אבל שום דבר מעבר לזה: ידיעות, מעריב, קשת. אני משערת שלשם התנה את הראיון בכך, אבל אותי זה מאכזב.
עוד ראיון איתו, ורק על הספר – במקור ראשון.
לניר בכר כבר יש קרדיט על "מוסף הארץ", וכל סגניו נמצאים עדיין במקום, לפחות קרדיטית. כתבת השער היא כתבי הארץ חוזרים לבית סבא, כמחווה ל-7 המנדטים ההם. מצטערת, אין לי כוח לזה. מזל שלפחות היה צילום של נרי ליבנה עם סבא שלה ביום כלולותיה, כדי לשעשע אותי.
אבל זה שבוע ראשון שלו, הכל נעשה בבהילות, אז אני לא שופטת.
אני לא מבינה את הטיעון של אבי לן נגד שידור הכתבה על הפורנו בישראל במסווה של "חדשות". אם זאת תופעה חדשה, זה בהחלט חדשות, בטח ובטח בשישי בערב, ככתבת צבע, אחרי חמש כתבות על נושאים ברומה של הקואליציה שבדרך. אלא שפורנו כחול לבן הוא לא תופעה חדשה בשום אופן, אלא בת כמה שנים, כך שהצהרת החידוש היא השגויה.
עידוק מגלה שני שערים דומים באופן חשוד. הוא אומנם תוהה בעניין הצילום של נטלי פורטמן, אבל סביר להניח שפנאי פלוס רכש את הצילום - שהוא או דומה לו מאותה סדרה התפרסם באנטרטיינמנט וויקלי - בכסף מלא. לא סביר ששבועון יסתבך עם עניינים שכאלו. נכון שהשערים דומים להפליא, אבל יש כנראה דברים ששווה להעתיק.
עכשיו הידיעה על הרופא ואחיו שרצחו את אחותם תקינה, אבל לפני כן היה בה ציטוט לפיו הרופא נשבע את "שבועת סוקרטס". טוב שיש אתרים המתקנים את עצמם.
הכי טוב ב"ארץ נהדרת" – הקטע על לואיס פרננדז וטטיאנה הופמן, בזכות טל פרידמן והצרפתית שלו, כמו גם הדמות המושלמת שבנה. טטיאנה של אורנה בנאי התאימה לו כמו כפפה, ומי ששמע אותה לאחר מכן ב"עושים צחוק" הבין כמה היא מעריצה את פרידמן, מה שרק מוסיף, כנראה, לכימיה ביניהם. חבל רק שהעלתה את עצמותיה של לימור מהקבר. זה היה מיותר, חורקני, ובקיצור חבל.
סוף סוף הצלחתי לרפרף על "הכסף מדבר" עם רונית ורדי בערוץ 10, וחוץ מלהזדעזע מהלוק האנורקטי של יעל אלמוג ומסטלה קורין-ליבר שכינתה את עצמה "עיראקית" ודיברה על כך שהיא צריכה לבשל לקראת החג, לא מצאתי שם בינתיים שום ערך מוסף.
יואב יצחק אכן הכפיש את מעריב ואת דנקנר כמובטח ב"תיק תקשורת", והסביר שהוא בהפוגה מהעיתון אחרי אותה סאטירה עליו, על ילדי תימן וכל זה. בהנחה שהוא צודק בכל – דנקנר לא בארץ ולא הגיב, ואף אחד אחר במעריב לא הגיב במקומו – ודנקנר אכן צנזר כתבות על אולמרט שלו ושל אחרים (אסנהיים, וכבר דיברנו על זה), לא קצת מוזר שדווקא המדור הסאטירי הוא זה שדרבן את יצחק, בעל "מחלקה ראשונה" לעזוב את מעריב? אה, הוא לא עזב את מעריב למעשה, הוא רק בהפסקה, עד שיתבררו הדברים, כך אמר לחיים זיסוביץ'. אם העיתון מתנהל כפי שהוא מתאר, למה שירצה להישאר בו? (בדיוק כמו בכר וידיעות).
גם שלי יחימוביץ' התראיינה, וביקרה בששון ובשמחה לאיד את כל התקשורת באשר היא. בין היתר טענה שדמויות המזרחיים ב"נהדרת" הן לא אינטליגנטיות. ודמויות האשכנזים כן אינטליגנטיות? מי שם יוצא אינטליגנטי בדיוק? ליברמן? יחימוביץ'? ביבי? מי? הראיון איתה כלל סצנה מתוך ראיון שלה אצל קירשנדון, בו היא מאשימה את הנוכחים בכך שאינם יודעים לשאול, ושנטפלו לצד המדיני בטחוני בשאלותיהם. זה באמת היה מוזר. אני תוהה כמה זמן היא תחשוב שלהשתכשך בפוליטיקה יותר עדיף מאשר לשחות בתקשורת.
ולאנשי הכתוביות של "תיקתק": מכמיר לב. לא מחמיר לב (ע"ע "נכמרו רחמיו").
אם מייקל לואיס קיבל תפקיד ב"האלופה", מי יודע איפה אני אמצא את עצמי תוך שנה.
ועוד קצת לואיס.
לפני פיזור
גם יהודה איש קריות לא בגד .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
