התינוק ההוא, שהאבא בן ה-19 שלו חבט בו נמרצות? מת מוות קליני. אני מקווה שיזכה למאסר עולם, ושיעבור עיקור, העיקר שלא ישחית את זרעו לשווא. אבל זה לא יקרה.
ההרוג הפלשתיני הפעוט
2-3 בידיעות מוקדש לצייד משגרי הקסאמים. במסגרת, תחת הלוגו "קורבן שווא", מתואר מותו של פעוט בן שלוש, בלאל בן איאד אבו אלעיניין, שחוסל יחד עם אביו.
כותרת בולטת יותר, הכי בולטת על מות הילד יש בעמ' 8 במעריב, אבל פה בילאל בן איאד אבו אל-עינין הוא בן שבע.
שני העיתונים מקשטים את הטקסטים בצילום גופות 7 מההרוגים הפלסטינים בעזה בסופהשבוע.
ב-ynet בילאל הקטן היה בן ארבע במותו.
בהארץ בילאל הוא בן חמש.
בשני האחרונים נבלע המידע על מותו המיותר של הילד, שלעולם לא נדע בן כמה הוא (תאמרו, מה זה משנה, המעשה הוא המחריד, אבל זה המובן מאליו) בתוך הידיעה.
סל התרופות
ואלו העדכונים בעניין סל התרופות, שיוגדל.
מעריב הקדיש את הכותרת הראשית שלו לעניין, פלוס כפולת 2-3. התוספת שוועדת סל הבריאות ביקשה היא 466 מיליון, כמו בגוף הטקסט במעריב (וב-ynet), או 467, כמו בהארץ, אבל כנראה שלא ב-460, כמו בשער מעריב.
אותו סל תרופות דל נדחק לטור צד בעמ' 20 בידיעות. אולי שיקול הדעת היה שהחלטות יפלו בעשר בבוקר, ואז חלק גדול מהדברים לא יהיו רלוונטיים, ועדיין יש תחושה שזה נושא זניח, מבחינת העיתון.
בסופו של דבר הוגדל הסל, לכאורה, ב-310 מיליון.
200 אלף איש מקבלים תרופות נגד דיכאון (מעריב, 14). גם זהו נושא הראוי, כך לדעת העורכים הנאורים, לסאטיריקן הבית, קובי אריאלי, לעסוק בו. מסכן, אני לא מבינה למה הוא לא יכול להגיד, "לא, אין לי מה לכתוב על תרופות נגד דיכאון, זה לא מצחיק אותי. אין בזה שום דבר מצחיק".
אגב, אם תראו את צילום ההמחשה של אלי דסה לידיעה, של בחורה עלק יפה אך עגומה תבינו שיש לה סיבה: ניתוח אף ממש לא מוצלח.
רווית נאור, כתבת מעריב לשעבר, והיום בעלת תוכנית טיולים של שבת בבוקר, מספרת לידיעות (ע' 14) שהייתה חלק מהמטס ההוא בו הססנה ניסה לוודא ששנית מצדה לא תיפול. במשנה כתוב "ראתה את ההתרסקות מהאוויר".
ממש לא, בגוף הידיעה נאמר במפורש שהיא שמעה על כך בקשר. למה להגזים?
כשכבר נדמה היה לי שמיצינו את עסקי הקשישים והגמלאים, ואחרי השער המביך של "המגזין" יום לאחר הבחירות, עם הגמלאים ופונפוני הצ'ירלידרס, עוד לא נרגעו שם, והנה עוד כתבת שער מיותרת. הפעם לקחו אותם לבילוי לילי, לבר ומועדון סנוקר, ולהאומן 17. די, הניחו להם, לאף אחד אין גבול? אף אחד לא מרגיש שעבר אותו?
והכתבה הבלתי נמנעת עם המשפחה של זוכת הדוגמניות, ניראל, שנפתחת בהיגד המרשים: "בסלון בית המשפחה... אין כמעט שום דבר שמרמז על העובדה שרק לפני כמה ימים זכתה ניראל בתואר 'הדוגמנית הבאה של ישראל'".
מה בדיוק היה צריך להיות בסלון שירמז על כך? פיל? סמור? עוף? חיה?
אילנה דיין רכשה את הארכיון של עובדה מטלעד. חשוב מאוד, ארכיון. היא לא רוצה להגיד כמה עלה.
רשת עברה דירה, מהרצליה לרמת החייל. מהיום אימרו, הברזל 23.
ערוץ הילדים יתפנה משם במאי, למימד.
גוגל רכשה את מנוע החיפוש המבטיח של אורי אלון, שמתכוון להציג רק תוצאות חיפוש רלוונטיות, כלומר לשפר את ממצאי החיפוש. על פי ההערכה, יאהו ומייקרוסופט חפצו גם הן ביקרו. אאמין רק כשאראה.
אסף שניידר מציע לערוץ 10 לערוך היאבקות בוץ באקווריום השקוף. תזכירו לי איפה קראתם את זה קודם? אופס, ממש פה, ביום שני שעבר. אני גאה.
דה מארקר מסביר, בכתבה מפורטת, למה שווה לקנות את מגזין אפריל של דהמארקר. נדמה לי שלא ראיתי מזמן כזה קד"מ עצמי.
והכי נורא, שציפי פינס פרשה מ"כוכב נולד" אחרי יום אחד של אודישנים. איך נעמוד בכך?
לא, עוד יותר נורא: ג'ארד פול סטרן כתב "עמוד 6", עמוד הרכילות של ניו יורק פוסט נחשד בסחיטת איל הון קליפורני, בתמורה לכך שלא יכפישו במדור. אם פה ינסה מישהו לסחוט את גאידמק, מיד הוא יקנה את כל העיתון.
בחסות האקדמיה: ספין בעברית, סחריר.
לחם עבודה
קראתם פה ביום חמישי שיוני סמאש עזב את "כל הזמן"? היום אתם יכולים לקרוא את זה באייס. בכיף, למה לא. ואגב, הוא כבר התחיל לכתוב ב"סופשבוע" – ראיון חו"ל עם דניאל אוטיי שהתפרסם בשבוע שעבר.
את מדור "התעשייה" ברייטינג יכתוב איתי גודר, שמחליף את אלון צרפתי. גודר כתב במעריב, "זמן חיפה", גלובס והעיר, והיה סגן עורך הכלכלה ב-nrg.
יאיר גת, האלכוהוליסט של רייטינג התחיל לכתוב בראשית החודש גם בnrg-.
ויש לו גם בלוג שווה.
רועי בהריר עובר מ"זמן תל אביב" ל"7 לילות".
אלדד בן-זמרה יהיה מנכ"ל "מקור ראשון".
מה קורה עם עורך ל"7 ימים"? מה עם ההבטחה שבשבוע שעבר תיפול ההכרעה? מאחר שאיתן עמית ממשיך לדווח במרץ מניו יורק, אני נוטה לשער שלא הוא יהיה העורך הבא.
מז"ט: נוני מוזס בן 53. מנחם הורוביץ בן 50. רק אושר.
לפני פיזור
מטקבקי משי מתוקים:
- אני חוזרת, רוצים לבקר אותי, בבקשה. רק קראו את דברי לפני שתחוו דעה, כי אחרת זה קצת מביך.
- אני נגד סבל מיותר. הברסלבים אומרים שמצווה עלינו לשמוח בעולם הזה. מי שנאנק תחת העול הכבד, בבקשה, אני לא אכעס, אני לא אונסת איש. או אישה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
