מאחר שאי אפשר למצוא את הראש והזנב בידיעה הנה תקציר: דני אדינו אבבה כתב ידיעות, נסע לאתיופיה, לפגוש את הבטם בזה, שאביה רצח את אמה והתאבד. מתוך הכתבה שלו (2-3) עולה שהיא כבר ידעה על מות ההורים כשנפגשו: "כשבאו האנשים האלו לבשר לי על מות ההורים, ידעתי שקרה משהו גדול".
ב"הארץ" הידיעה היא שבזה אכן עולה לארץ, "אך לא יודעת שאחיה יתומים".
אנשי הסוכנות טוענים שלא סיפרו לה. אז אם לא הם, ולא אבבה, הטוען שכבר ידעה, מיהם אותם "אנשים" עליהם היא מדברת (בהנחה שאבבה מצטט את דבריה לאשורם?).
אין תשובה. אולי כשתגיע לפה נעשה לה שימוע.
ומה אומרים במעריב? כלום. הסיפור אינו מאוזכר כלל.
דומה שסבר פלוצקר התקנא קשות בסכסוך המתוקשר בין רע"ש למני אבירם והחליט לפתוח חזית כלכלית עם הארץ. בע' 2 של "כלכלה", הוא פוצח ב"ידיעות מראיין בלעדית אישיות כלכלית מסקרנת והארץ עושה חגיגה... כך היה כשפורסם הראיון עם הנגיד החדש של בנק ישראל, סטנלי פישר... כך קורה עכשיו כשיו"ר בנק הפועלים, שלמה נחמה, הודיע על כוונתו להנהיג שכר מקסימום.... הארץ מקנא ומשוויץ שהוא היה שואל שאלות –מה-זה-יותר-טובות. יהירות אף פעם לא חסרה שם. אבל אפילו במסגרת הסלחנות המקובלת כלפי קנאת הסופרים וקנאת העיתונאים דומה שהארץ הפעם מגזים... יש משהו מחניף בהד הנוסף שמעניק עיתון נוסף, גם מועט תפוצה, לדברים המתפרסמים לראשונה בידיעות...."
וזה נמשך עוד די הרבה, השיגו לעצמכם את המוסף.
זה בהחלט טקסט קאנוני, שישובץ בדברי ימי כל קרבות הרחוב בין העיתונים, ומוסיף לפלוצקר fun ולווטי, אף שאמרו לי כבר שזה לא אלגנטי לרדוף אחרי קרדיטים, אבל הנה, לא רק אני חוטאת בכך.
אם כי אני מזכירה שגם אותי עצבן המאמר של שטרסלר (בפוסט שלונקק למעלה).
עוד חזית אחת להיום, בין איתמר אליאסי לסופר רוני ("פיוז", 3) "היא סתם ילדה מסכנה. אני אשתמש בשורה מהאלבום הבא: ... אל תוציאי אלבום. תוציאי אלבום תמונות. זה מה שאני מקדיש לרוני".
בכלל מדובר בכתבת מופת בה מקוננים כל חברי כלא 6 על מר גורלם והעולם האכזר. לקרוא כדי להאמין.
יאיר לפיד הפך לסקופיונר (ידיעות, 13) וחושף שמי שהמציא את השם לסרט "אישה יפה" הוא לא פחות מאולמרטנו. מעניין מה נסיבות הגילוי, או איך הגיע לזה עכשיו. אולי אולמרט מתארח בתוכנית הבאה שלו? אולי הוא בילה יחד איתו בחג בצימר בצפון? אולי אבא שלו סיפר לו? (נדמה לי שקראתי שטומי היה שם).
אפשר להיקבר בחלל, אבל זה קצת יקר. כל גרם אפר (האפר מאופסן בקפסולה שעליה נכתבים פרטי המשוגר ומשפט פרידה של המשפחה) עולה 1,000 דולר. אדם ממוצע מותיר אחריו 4 ק"ג אפר. אם אני מצליחה להתמודד עם לוח הכפל, זה יוצא 4,000,000 מיליון דולר, לא? נכון, אפשר לשלוח לחלל רק שלושה גרם שלך, אך זה קצת מטריד, כי מה יקרה באחרית הימים, כשתהיה תחיית המתים?
אניטה פללי, התחת של המדינה היא גיבורת המאמר "נשיות בלתי נשלטת, דיספוריה של מיגדר והאיקונוגרפיה של אניטה פללי" ב-Feminist Media studies אלא שהקריאה עולה כסף. או שתבקשו מהמחבר גלעד פדבה, המרצה בבית ברל, עותק.
נירה טל שלחה לי מייל נוזף: "זוכרת שהתייחסת לתחקירנים כפקידים ברשימתך לפני כחודש וחצי חודשיים?
אז תחקיר קצת יותר מעמיק בנושא היה יכול לפתוח לך עולם שלם של מקצוע יצירתי וקצת יותר מכובד ממה שהוצג אי אז... בכל מקרה. ההתארגנות שהחלה לפני כמה חודשים קיבלה צורה וכעת מצטרפים התחקירנים כמחלקה תחת איגוד עובדי הקולנוע והטלוויזיה. ההצטרפות הרשמית תיערך ביום עיון שיתקיים ב-28.4 , 10:00 במרכז ללימודי ארץ ישראל יפה בגני יהושע פארק הירקון". אברי גלעד ינחה. ח"כ יחימוביץ' תשתף, ואיתה סיני אבט ועוד.
גם פנאי פלוס צ'יפר אותם בשבוע שעבר, ואני רוצה להזכיר שאת דברי על התחקירנים כתבתי אחרי לא מעט שיחות טלפון סהרוריות איתם. זה הצד של המתרס שאני מכירה.
האיגוד הישראלי ליחסי ציבור מינה ועדת חברים שתחליט מי יתקבל לשורותיו.
האם סרגל המידות נקבע לפי רני רהב?
האם המבדקים יבחנו יכולת לעבור פוליגרף בכל מצב?
דוחה צילום התחת של אנגלה מרקל שפורסם בסאן. לזכות התקשורת בארץ, אם מותר לרגע, נראה לי שפה זה לא היה קורה. אבל למה "העלוקה" קורא לצילום של ציפי לבני ובעלה, שיושבים בחוף הצוק, "גרסה ישראלית" של התמונות האלו?
בעונה הבאה של "המושכים בחוטים" מתראיין אלדד קובלנץ, מנהל גלגל"צ שרואה עצמו כמועמד לתפקיד מפקד גל"צ. מה באמת אמר, ואם דבריו לא הוצאו מהקשרם, אפשר יהיה לראות בתוכנית.
למושכים מצטרפים העונה ורד שרון ריבלין ויהושע סימון.
בניגוד לדעתו המלומדת של היו"ר פרץ, אני נהנית מההשוואה בין ביקורות הטלוויזיה של שלושת היומיים. ולכן מוזמן ע.פ לדלג.
אודיש מתפנן על "מלח הארץ", בה אירח שגב משה את ברוריה פסקל, ותוך כדי, חולק מחמאות לאבנר ברנהיימר על השנינויות ששם בפיה.
יט"ב מחרע לשטרסלר את הצורה (זה אופנתי היום בידיעות) וגם קוצץ את מרב מיכאלי לחתיכות קטנות.
ונעה ידלין, שנדפקה כי תורנות חמישי שלה יצאה בחג, ראתה טלוויזיה בסלולרי. זה עלה למעריב הרבה כסף, כל השקל תשעימים שבזבזה – בערך 20 שקל - אבל גם את הסכום הזה התוצאה לא מצדיקה.
נשים על סף
הצרפתיות רוצות לבטל את המדמוזאל ולהישאר עם מאדאם. למה? כי "המדמואזליות נותנת אינדיקציה לזמינות המינית שלה, מה שאומר, כניעה לערכים מצ'ואיסטיים". עמנואל פרייה היא מראשי המאבק.
לדרום קוריאה יש ראש ממשלה אישה, האן מיונג סוק. עד מתי זה יהיה גימיק מסעיר ונדיר.
טוקבק על הסכין
final cut
1. "כן, אולי זה רבי... אבל מצד שני, כאלה יש עשרים בלירה".
האין זו אותה זהירות מחושבת, ראייה ארוכת טווח של אינטרסים, חשש מללכת עד הסוף עליה מלין "הארץ"?
2. העיתונות לא מתה, היא רק חולה כרונית. מי שצריך לחולל את המהפכה אינם "התושבים שבעי הרצון", אלא העיתונאים. אבל כמה מהם רוצים במהפכה? כמה באמת יכולים? המהפכה כנראה לא אפשרית, כי רע יותר מדי, כי אין אפשרות לערוף את ראשו של המלך, של המלכים. כי מי שצריך לעשות את זה, לא יודע שזה מה שהוא צריך לעשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
התשובה היא לא רבתי, וזה לא רק עניין של כסף. לאף עיתונאי אין את כל הזמן שבעולם להשקיע בתחקיר לפני ריאיון, משום שאנחנו עובדים במקביל על עוד עשרה ריאיונות. וזה גם לא ממש חשוב אם כתבה יוצאת מבריקה - כי אין מי שיעריך את זה - לא העורך, לא הקורא ובטח שלא המפרסמים. אנחנו עובדים על סרט נע במטרה למלא מכסת מילים בזמן מוקצב. זאת עבודה, לא דרך חיים, ובטח שלא ייעוד. תפסיקו להתמרמר על הדור שלנו, לא אנחנו קבענו את החוקים.