יש! ח"כ רפי (רפי!) איתן למד להסתכל למצלמה, כפי שאפשר לראות ב-2-3 במעריב, וב-5 בידיעות, אבל עובר זמן עד שהוא מצליח לעשות שתי פעולות ביחד. במעריב הוא לוחץ את ידו של יורם טורבוביץ' (ולא טרובוביץ', כבכיתוב), ואילו בידיעות עומד טורבו כשידו מושטת ואילו איתן רק מתבונן למצלמה. מצחיק.
בעיות קליטת סלולרי באגף החדש של הח"כים (מעריב 5). עצה: למה שלא תשתמשו בקווי? כך תחסכו קרינה מיותרת וכסף למדינה וגם לא תצטרכו להצטופף ולהתגודד, לא?
640 תגובות לבני ציפר ויום השואה. מגיבני 637, 640 מגישים הצעות לפרובוקציות נוספות: חללי צה"ל מתו לשווא עבור מדינת אפרטהייד/ אחמדינג`אד - אל תתייאש, האמת איתך/ היטלר אהב יהודים/ איסמעיל הנייה - גבר כלבבי/ דגל ישראל כסמרטוט/ רצח ישו.
טורפים במעריב
בעז גאון מדווח על ילד שנטרף (כמעט למוות) על ידי פומה בפארק בקולורדו (12-13), ומיד בכפולה הבאה תיאור מצמרר על ברנש שלקה בפצעון שפתיים, וכלשון הכתבת "חיידק טורף התיישב שם במקרה" (?!?). ומה יעשו מעכשיו ההיפוכונדרים עם כל פצעוניהם?
"צוות 'סופשבוע' ליווה את גדוד הסיור של הנח"ל בג'נין" (מעריב 20) ואני כבר דמיינתי את כל הצוות בטיול שנתי לג'נין, אבל לא, דפדוף במוסף מגלה כתב וצלם בלבד. סתם פנטזתי.
"ליפגלוס מהטבע", מדווח במעריב (עסקים 9 ( ואני מדמיינת את שיחי הליפגלוס הצומחים בערבה, ותוהה אם אפשר לקטוף אותם, או שמדובר בצמח מוגן.
פליקס פריש, (המגזין 10) טוען, בכתבת תחקיר מעמיקה על שירותו הצבאי של פרץ, שהוא מתגאה בשפם של רס"ר. זה כבר מזמן לא כך, זה כמעט שפם של קלארק גייבל.
ראיון עם אבי ניר, לא הייתם רוצים? יש, למה לא, אלא שהוא נדחק לעמוד 6 בכלכלה של ידיעות, אפילו לא על עמוד. בראיון החלבי הודף ניר כל טענונת שהיא, וזו הסיבה שהוא שם, בפינה. מחכה לכתבה אמיתית על קשת.
אני דווקא בעד הגישה של גוגל, לא לממן את הטסתם של העיתונאים לאירוע שהיא עורכת.
נכון שכל שנה, לקראת יום העצמאות, יש פרויקט של כל הדברים הכי ישראליים, שוקולד פרה וזה? אז הנה, הארץ מביא את זה השנה תחת הכותרת הברקות עיצוב ישראלי. וכל החשודים הרגילים מתייצבים.
אלי ארוך מסביר איך גורפים בבורסה. נניח שהבנתי. אבל איזה צילום מפחיד. רגע, זה אומר שכל כתבי הכלכלה ושוק ההון עושים כסף נון סטופ?
אט"י (ע.פ, דלג עד לחם עבודה)
אודיש עונה לי בעניין ההתחסדות של רז שכניק בידיעות אתמול, ואומר שההתחסדות זו מפריעה לו פחות מזו של מוקדי. לדבריו, מוקדי היה צריך לענות שמה שעושים האזרחים בד' אמותיהם הוא מעניינם. אני מסכימה, כמובן, אלא ששכניק קרוב אצלי יותר מאשר מוקדי. אבל כן, גם את מוקדי צריך להעלות על המוקד.
ועוד מסביר א' מדוע רביעי הוא יום בעייתי למבקר הארץ – מתברר שאנשי העיתון החושב השתלטו על לוח המשדרים. פרטים אצלו.
מבין יט"ב ונעה ידלין, היטיב יט"ב לתאר את עלילות "עובדה" ושרון (בראש הטבלה, 21.9).
לחם עבודה
על 3 סדרות חדשות עובדים בקשת:
"אלמנות, יתומים וגרושות", דרמה של עירית לינור.
"בשורות טובות" של שי אביבי, על שחקן במשבר גיל ה-40.
"משא ומתן" (ש"ז) לפי תסריט של איתן ענר.
רביב דרוקר ועופר שלח יגישו את מהדורת החדשות של 10 בשישי, כמו שכבר נכתב. משבוע הבא.
חנוך דאום מונה כיועץ תוכן במכרז להפעלת תחנת רדיו אזורית ביו"ש, בנוסף לייעוצו לתכני רשת. גם אני רוצה להיות יועצת תוכן!
טוני סנואו, שדר בפוקס שביקר את בוש יהפוך לדוברו. לי זה לא יקרה.
נא תקנו: "אין זו תהיה הפעם הראשונה..." ל"זו לא תהיה הפעם הראשונה". תודה.
ב-7 במאי תתחיל אנסטסיה מיכאלי להגיש את תוכנית הבוקר בערוץ 9.
V ברכילות (בשביל גל)
קווין קוסטנר חשף את עצמו בפני מעסה בבית מלון, והחל במלאכת יד מול פרצופה (מודי קרייטמן בידיעות). כשהתלוננה פוטרה ותבעה את המלון. זה קרה בסקוטלנד ב-2004, אלא שרק שלשום הוסר צו איסור פרסום על שמו. אבל פה מתואר רק שקוסטנר תפס אותה והסיר את המגבת מעליו. מי צודק?
כמה קישורים תרבותיים שווים באישית לוחצת.
כותרות, כפי שיודעים כולם, כלומר העורכים שביניכם, זה התענוג הגדול במלאכת העריכה. זה המקום לשנינות ולהתפרעות, להוכחה המוחצת שלמעשה אתם קופירייטרים בפוטנציה. כותרות מיועדות לעורכים. לא תשמעו את הקורא הסביר מתפעל מכותרת, אם כי הכוונה היא שתפעל עליו באופן לא מודע ותמשוך אותו לטקסט, גם אם לא התכוון לכך מלכתחילה.
וכך, נניח שאתם רואים את ההפנייה על השער של טיים אאוט השבוע, "גל אוחובסקי על יהודה, נינט והבלוג של ולווט". חוץ מהעובדה שאני חולקת עם נינט ט', מה עוד משותף לי ולה? לא שווה היעלבות? וכשאתם קוראים את ההפנייה, לא הייתם מצפים לניתוח אישיות מפורט, או לפחות לווידוי ההוא, שלפחות עשרה אנשים מחכים לו? הייתם. אבל לא, אחרי שאוחובסקי מנתח את תופעת הסלבז והפפראצי, מגיעה הפסקה הרלוונטית (לעצלנים שונאי הדפדוף):
"...זו שעתם הגדולה של הבלוגים, אתרים קטנים המנוהלים על ידי אדם אחד ומרכזים סצנה אובססיבית (אובססיבית? אני? אה, לא אני, הסצנה V)... אצל עיתונאים למשל המילה האחרונה היא ולווט אנדרגראונד הפרטני בישראבלוג ( ישרא-בלוג, V) ובו ניתוחים יומיים של מלחמות התקשורת. אין כרגע עיתונאי שלא קורא את זה (יש, ליסה פרץ ורותם דנון, למה ללכלך? V) וכן, גם שם, למרות שאוהבים לדוש בשאלה מי יערוך את '7 ימים' (בקרוב, בקרוב, V) יש לא מעט אזכורים לרכילויות החמות, בעיקר כשכמה מדורים רבים ביניהם".
זהו. מה שמוזר זה שהכותרת לפוסט משלשום (יום לפני יציאת טיים אאוט) היא "שאני גל". מדובר בתום לב, ובטלפתיה גרידא, למקרה שמישהו חושד שידעתי או מה.
לפני פיזור
צל"ש הקטיפה ל-nobi, שכינה אותי "פקידת עיתונות דקדקנית". פקידת.
מי היה מאמין שהאות ע' כל כך נפוצה, נראית כזאת ייחודית וחד פעמית, אבל מתברר שכל שם שני במדינה מכיל אותה.
"אני לא ולווט". רק חשבו איזה מאמר מפואר אפשר היה לכתוב על הכותרת הזאת. ממש מגרד לי באצבעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
