אין ספק שהסיפור של רחל תורג'מן כובש: אישה ממוצא מזרחי, ממשפחה מרובת ילדים, שעשתה במו ידיה את הדרך לצמרת, וברור שבצד כל המחמאות תבוא כמות זהה של הכפשות. לא פלא אם כך, שזכתה לשלוש כתבות שער: "7 ימים", Markerweek ו"מוסף שבת". הנערה בת ה-33 סירבה להתראיין, בצדק מבחינתה, מה שהפך אותה נחשקת הרבה יותר. העיתון היחיד לו הצטלמה, כמו שמסתמן, זה "7 ימים". אם כבר עושים עליך כתבת שער, אז לפחות להיראות טוב.
רק היא או מקורביה יכולים לעשות את ההשוואות המדויקות ולסמן איזה עיתון טעה יותר, או על איזה שער לדעתה היא נראית הכי טוב. צילום השער של מעריב הוא הכי עתיק, כנראה, מאחר שהיא מתולתלת שם כאחינעם ניני, והרי תלתלים והצלחה או מכובדות אינם הולכים יחד. תשאלו את שלי יחימוביץ', את רינה מצליח ואת טום הנקס (שהחליק לקראת "צופן דה וינצ'י", מדווח ב"לילות").
אמירה לם כותבת ב"7" שפרץ ידע שהוא מקבל "סוסה מאולפת", וזאת גם כותרת ביניים. אני לא אוהבת את הביטוי הזה. לא הייתם משתמשים בו אם תורג'מן היה גבר. וזה, עוד לצד דבריה של אחלמה, "עמיר פרץ הוא פמיניסט בנשמתו".
בידיעות היא מתוארת כמי שבאה ממשפחה "דלת אמצעים", מבית ש"הפרנסה נמצאה בו בדוחק".
במעריב: "מצוקה? לא ממש". ואילו המארקר לא מתייחס למצב הכלכלי בבית תורג'מן.
ואחר כך, אם כבר אפשר לטווח קצת בפרץ, אז למה לא: "כבר אז טירחן פרץ את האווירה עם דיבורים על שכר מינימום", כותב בן כספית. אכן, שכר מינימום הוא טרחנות לשמה.
סופשבוע נורא ואיום עובר על עמיר פרץ ידידי, שצריך להתמודד עם פרץ המנאצים, המחרפים והמגדפים. נראה שראיון השער של מתן וילנאי ב"סופשבוע" החדיר עזוז גם בעמי איילון, שפותח פה גדול ומביא עמו 444 תגובות בינתיים. שמתם לב שוילנאי דיבר במקביל, כנראה, עם ynet ו"סופשבוע"? בתוך הנהר הגועש של איילון שהתפרסם באתר אתמול, מופיע פתיח הראיון עם וילנאי, שנערך ביום א' - כך כותב אטילה שומפלבי. אלא שהראיון עם וילנאי התפרסם באתר ביום רביעי בבוקר, היום בו יצא מעריב עם כותרת השער "וילנאי: פרץ הוא כישלון". מה המסקנה? ש-ynet לא מצאו בראיון חומר ראוי עד שמעריב עשה את זה?
מעניין, אגב, למה הדברים של וילנאי ל-ynet הניבו רק מחצית מהתגובות שהביא איילון. כי איילון אהוב יותר מוילנאי?
יאיר לפיד ("7") מזדעק להגן על דורי קלגסבלד, ידיד שלו, ושלל טיעוניו מופרכים, האחד יותר מקודמו.
- לא בטוח כמה הוא שתה. הבדיקה נערכה כמה שעות אחרי התאונה.
- זאת לא התאונה הכי מדווחת בתולדות המדינה. אל תגזים.
- אף אחד לא אומר ש"לא אכפת היה לו", אבל אנשים על הכביש נוטים לזלזל בחוקים פשוטים, שמטרתם אחת: למנוע פגיעה בנפש. אסכולת ה"אני הנהג הכי טוב בעולם", ו"אני שולט על מעשי ועל ההגה" מוכרת פה ורווחת בציבור. ואותה צריך לבער.
- "הדבר הנורא בתאונות הוא שאף אחד לא מתכוון. זו רק המקריות הארורה הזו". תאונות, מר לפיד, לא קורות אלא נגרמות. לא התכוונתי זה לא תירוץ. שום מקריות. רשלנות, חוסר תשומת לב וביטחון עצמי מופרז. זה מה שקרה פה.
- "לכו על החזקים, לא על אלה שמפרפרים על הרצפה". קלגסבלד חזק, והוא לא מפרפר על הרצפה. למה ליצור תמונת מציאות מעוותת?
- "קלגסבלד כבר אינו נמנה עם המצליחנים. הוא איש פגוע, מבודד, שעלול לשבת בכלא". עלול? למה עלול? לא מגיע לו? ולמה הוא לא נמנה עם המצליחנים? נראה לך שהקריירה שלו תינזק מהמקרה? אני כל כך בטוחה שלא.
הדבר הטוב היחיד בטקסט הוא, שלפיד יוצא נגד דבריו של רע"ש, מעורכי המוסף. לא כי אני לא מסכימה עם דבריו של רע"ש, מסכימה מאוד, אבל "7" יוצא טוב מהעניין בגלל החופש לבקר כל אחד. רק חבל שכתוב "באחד המוספים כאן" ולא ב"7 לילות". מה הבעיה לכתוב את שם המוסף?
פלאפי, אני עוקבת אחריך. שלא תחשבי שלא.
שאפו לעמלצת שכתבה על נשים שאינן מסוגלות ללכת לשירותים (למס' 2 בעיקר) נוכח בני זוגם. המסקנה שלי מהטור: ייבנו חדרי שירותים אטומים לרעש.
עמרי אסנהיים ("סופשבוע"), כמו שכבר עדכנתי, הצטרף לסיירת נח"ל בג'נין. לא חוויה מומלצת לאנשים רגישים מדי, ושוב אפשר לראות את חוסר הרגישות של העורכים (ברור שאני) שמפרסמים את צילום העציר בתחתונים, כשלידו חייל מחייך. "זה פשוט לא יכול להצטלם טוב", אמר נציג דו"צ שליווה את הסיור המודרך בגן החיות העירוני בג'נין באמצע הלילה.
זה בדיוק כמו להראות את צילום ישבנה של הקנצלרית הגרמניה (מנחם בן אישר: "לא עכוז בלתי אסתטי". אלוהים, הצילו!) ולהגיד, איזה נבלות הסאן האלו, צהובונים מטונפים. דווקא לפיד מתייחס לזה, ולשם שינוי אני מסכימה איתו.
אחרי שב-12.4 התפרסמה בפירמה הכתבה שאהבתי על ויקיפדיה מבקר כתב מעריב בכנס הויקיפדים. אין מה להשוות בין שתי הכתבות. וגם: די כבר עם בדיחות דבר חלש, ועם בדיחות משונות כמו "אם שותים לא יורמים". וגם עם צילומים שמתאימים לתחילת הניינטיז, כמו זה של רענן כהן, של ארבעה הויקיפדים, שאחד מהם אוחז בידו במקלדת עלובה שמוטת זנב.
TheMarker מסביר שהוא זה שהחליט להתנתק מMsn- ולא להפך.
בדיוק כמו זוג שנפרד, ותמיד יש את הצד שלו ואת הצד שלה.
איזו אכזבה המדור של ג'ק וולש ואשתו סוזי בגלובס. Winning קוראים לו, ובינתיים (מדור ראשון, אולי עוד אי אפשר לשפוט) הוא נראה כמו כל ספר עצות אמריקאי דלוח ודל. אפילו אני הייתי יכולה לתת אותן עצות.
הבעיה הראשונה שמציג לו מישהו המכהן ב"תפקיד ניהולי בדרגת ביניים" היא שאנשים לא חושפים את כוונותיהם האמיתיות. ומה עונה לו וולש? שאכן, היעדר כנות היא בעיה נפוצה והרסנית. בחייאת ג'ק, בשביל זה הבאנו אותך?
ועוד המלצה, שמישהו יערוך את התרגום. זה לא עובר, וזה נשמע אמריקאי לגמרי.
טרגדיה בהעיר! במקום העמוד של עלי מוהר הוצב דודו בוסי עם מדורו הבכייני "בסמטאות". איפה עלי? מה עשיתם לו? תחזירו אותו מיד!
מודעת הכפולה ל"מוסף הספרים" המורחב של הארץ, שייצא לאור ברביעי נראית יותר כמו מודעת אבל, ומפחידה מאוד. אני לא צופה טובות, אבל אחכה לרביעי. כלומר לשלישי, השבוע, בגלל החג.
עד עכשיו ספרתי ארבעה פרויקטים ישראליים. וזה עוד שלושה ימים לפני יום העצמאות
* נוסטלגיה תל אביבית ב"עיתון תל אביב" (נחמד, בעיקר הקטע על הג'ינס והמבריחה הרעישני, אבל עוד פעם הגן חיות?)
* המעשים הכי ישראליים של כתבי "7 ימים" – חלק מהקטעים טובים יותר (לגנוב עגלת סופר? אוי ויי)
* פרויקט העיצוב ב"מוסף הארץ" – לא יכולה לראות יותר נס קפה ושוקולד פרה וסוסיתא.
* פרויקט עיצוב בהעיר – אה? מה?
כוחות גדולים ממני פועלים בעולם, ורק בשעה מאוחרת, כשכבר אי אפשר היה לעשות שום דבר בנידון, הוברר שסובבו אותי בכחש, ומתוך השלושה וחצי קילו נייר נעלמו G ו"מוסף הארץ". כך שיש כמה דברים שאני לא יודעת. למשל, מי אייר את השער של הארץ, או שזה נעשה בפוטושופ? ולמה על הטקסט חתום אריה ברקוביץ, אבל בהפנייה בשער כתוב דליה קרפל? (בטח יש הסבר בפרינט).
אחר כך בחנתי את פרויקט התרבות גבוהה/נמוכה. קובעי טעם ואינטלקטואלים חושפים את הנאותיהם הירודות. אהבתי את הכניסה לראשים (באתר) כדי לקרוא את דבריהם, ומאוד התפלאתי שרנן שור רואה ב"סופרנוס" מוצר שמקומו בפרויקט שכזה. ונחמץ לבי כשספרתי עשרה גברים קובעי טעם וארבע נשים. לא מתאים להנהלה החדשה של המוסף.
וכמחווה לגע"ס,הראיון עם ניק הורנבי, שערך אסף גברון, שגם מתראיין ל"7 לילות" על הספר החדש שלו, "תנין פיגוע". דנה קסלר מדלגת עכשיו בין עיתונים (אני בעד), והיא זו שראיינה אותו. גברון הצטלם (רמי זרנגר) כשהוא חבוש כולו – פיגוע סטיילינג – בתחבושת מדממת. אבל אם כבר, הוא צריך היה להסיר את מכנסיו, והתחבושת צריכה הייתה להיות מלופפת על גופו, כשהוא בתחתונים בלבד. לא בגלל שאני מחכה לסטריפטיז, אלא כדי שזה יהיה מושלם. זה מה שנקרא ללכת עד הסוף.
גברון אומר: "הספרים שלי עוברים הגהה ואני לא מתבייש בזה". לידיעתך מר גברון, כל הספרים עוברים הגהה, כל העיתונים עוברים הגהה (אה, בערך). כולם זקוקים להגהה ולעריכה לשונית כל הזמן. מבין? גם אני (אבל בגלל שאין לקולונל מי שיגיה אותו אני עושה את זה לבד, ונעזרת בהערות המטקבקים, שתמיד הראשונים שבהם מזדרזים להפנות אצבע למחדלי המביכים ולכן אני פה בדקות שאחרי, קוראת עוד פעם ועוד פעם, מתקנת ומתקנת, מחכה לטוקבק הראשון שיראה לי את מה שפספסתי).
הכותרת ב"7 לילות", "הגימלאים", צריכה הייתה להיות בלי י'. כמו המפלגה
אשת-הרשת רוגלה מנסה להתחקות על עקבותיו של הפילוסוף החרמן, אבל דודי ג. טורק לה. חבל שהמשנה חוזר פעמיים על פרשת דודי. ובסוף הדברים יש אפילו קרדיט צנוע ל-v, ואני מודה.
נוטל קורות, שבגלל פעילויות פנאי מוזרות שהשתיקה יפה להן נוטה להקשיב לגל"צ בשישי בבוקר מוסר שאיתן ליפשיץ ויעקב ברדוגו התרעמו בתוכנית שלהם על הטור החוזר של דן מרגלית ב"מוסף שבת" והתקשרו למעריב לבקש תגובה. ממעריב מסרו להם שעלו על כך די מהר, ושרוב העותקים בסדר. שלי בסדר.
Superwoman מאבחנת
עוד צעד קטן: "תקשורת עוינת" (תיקון לעויינת, לסנילים) ב"המוסף לשבת". והפעם הסיפור של מופז, שכבר קראנו בתחילת השבוע, על ביטול המסיבה המסורתית במשרד הביטחון, אחרי שנודע לו שלא יקבל את התיק. גם ב. מיכאל מתייחס לכך, ומכנה אותו "איש עם בלוטות גבריות כה מודלקות, וכבוד כה פגיע, ואגו כה נפוח, ושיקול דעת כה היסטרי, שיגר מפציצים, נתן הוראות למחסלים, קבע מדיניות וחרץ גורלות".
אוהבת את הכותרת "שמעון היקר" (שם), על התרומות של הצעיר לנצח.
ראיתם את הצילום של פיני גרשון עם הבלונדינית בפראג (ידיעות, 3). אז זאתי, עם הציפורניים האלו שלה, והקרבה היתרה לאיש עברה הכשר? היא מתאימה לחייו של גרשון לצד בורא עולם? ובכלל, היא משלנו?
לשג"ש ("עיתון תל-אביב) – אם אלו תוצאות הקרב הגדול, תישארו פה. אין מי שיחליף אתכם.
אור הלר ("מוסף שבת") ביקר את העיתונאים המורדים ב"פרנס סואר", העיתון שגאידמק לא יקנה בסוף, בגלל איסור בית המשפט. העיתון עומד להפוך עכשיו לצהובון, ויבוטלו בו מדורי החדשות הפוליטיות והתרבות. אז מה הם עשו, העיתונאים? הוציאו מהדורה מיוחדת וקראו לה "רזיסטנס", והם גם מתבצרים במערכת, וישנים בה במשמרות. הכל כדי למנוע את הפיטורים הצפויים ואת שינוי פני העיתון שמתכנן הרוכש החדש שלו.
פנייה לאנשי nrg: בקשו אישור להעלות את הכתבה (לפחות מחר) לאתר, כדי שהמורדים הישראלים בפוטנציה יוכלו ללמוד משהו.
אוהבים את ניצן הורביץ? קחו.
איזה בושה, הדיווח של ערוץ 10 אתמול בחדשות מחדרי ההלבשה בפראג? מישהו שמע משהו? מישהו יודע לקרוא שפתיים?
ומישהו חושב שספיישל סופעונה ל"ארץ נהדרת" במוצאי יום העצמאות זאת סיבה מספיק טובה לעוד לקט? הרי כמות התוכניות המופקות של "ארץ" העונה זהה לכמות הלקטים, לפחות בתחושה, אם לא בספירה ידנית.
V ברכילות
אליזבת טיילור גוססת. אללי.
"מדי יום היא מתקרבת יותר אל מותה", מדווח איתן עמית (ידיעות 12) מניו יורק מפי מקורב.
ניוז פלש: גם אנחנו.
לפני פיזור
רק צ'יקי יכול לנצח על הפקת סטיקרי "אני לא ולווט". או "גם אני לא ולווט" (אני מעדיפה את הגרסה הראשונה). אם בשביל זה לא קמה האקדמיה החופשית אז אני לא יודעת בשביל מה כן.
קתרינה, חיכיתי לפוסט שבער בעצמותיך. ושמשון ונוצה (יעידו כל הנוכחים שגם אם המייל שלהם מסגיר אותם, אני לא עושה זאת. מי שיושב וגו'.) – גם לא כתבו. כולם נרגעו, לא משתוקקים יותר לכתוב. נכון שזה כיף אבל זאת גם עבודה-עבודה. ולמה להתאמץ אם לא צריך. אפילו ליסה פרץ אומרת "אינני נוגעת במקלדת אם לא משלמים לי על כך, ועדיף הרבה".
צל"ש הקטיפה
אביבה, אני לא יכולה להחליף אותך יותר. ואני גם לא עושה את זה טוב. חזרי כבר ושחררי אותי לעיסוקי הפוריים והמתגמלים.
עמדתי מול אחד הסטנדים שהיו נטועים בו גליונות טיים אאוט, ובהיתי ממושכות בהפניית השער ל-V. זה היה מוזר, ואחרי כמה דקות בעל המקום שם לב שאחזני השיתוק (אוי, אני כותבת כמו ליסה!) והתחיל לחוג סביבי בעצבנות. אז הלכתי משם, לא לפני שהסתכלתי ימינה, שמאלה ואחורה לראות אם מישהו שם לב לעמידתי החשודה. אין לדעת.
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
