לקט רנדומלי וסהרורי למדי
קנה אותי, וורן באפט, אני עולה קצת פחות מארבעה מיליארד
(יכול באמת להיות שאנצל את ההצעה שלך ואתקשר גוביינה)
ואם לא, אז סטף ורטהיימר, עכשיו, כשיש לו כמה גרושים מיותרים
(גם אני אוהבת לאכול רק חביתה וסלט)
או-הו-הו. התגעגעתי, אז באתי, כיעקב פרי ל"השגריר". מעתה אפתיע בכל שעות היממה, לבדוק עירנות. היה קשה בחיק הטבע עם זמזומי הציקדות, תובענותו של הקיד ודרישותיו של השלישי. אני לא בנויה לצפיפות כזו, אז חתכנו מוקדם מהמתוכנן. הבו לי את עיתוני ומקלדתי, בלי סדר יום שכולל מקווי מים מלוחים ומתוקים, שיחים שורטים, שמש טורדנית ורוחות מצליפות ואהיה מרוצה.
אוי, איזו פרשיה נאה החמצתי, עם הטור המצונזר של אבי לן על שרי אריסון. לן מכחיש שהטור נעלם לכמה שעות מחמת זעם האלים וטוען שמדובר בתקלה טכנית. הנה הוא, בתלבושת חדשה.
אני חייבת להבין מה הניסוי של רייטינג רצה להוכיח: שיש לנינט מאה אלף מעריצות שסורקות את הרשת יומם ולילה ואם ימצאו בדל שיר עליה יתעלפו מאושר וייכנסו בהמוניהן לאתר? זה לא להוכיח את המובן מאליו? לא נורא קשה לדהור על תופעת הנינט ולהוכיח שמאה אלף בנות ה-14 המעריצות אותה הן הצבא הנאמן בעולם. אבל מה, יחסי הציבור והחשיפה השתלמו, והתזכורת בכתבה ששודרה בשישי בחדשות 2 תריץ לדוכני העיתונים ביום רביעי את כל אותן 100 אלף. רק בשביל זה היה כדאי.
הישראלים מבלים 57 וחצי שעות באינטרנט בכל חודש, שזה אומר כמעט שעתיים בכל יום - פי שניים מהאמריקאים. מה הם עושים בזמן הזה? מחכים לפיגועים? כותבים טוקבקים? בודקים את מצבם בבורסה? מחפשים פורנו? יש לי תחושה שזו אגדה שאנשים רק מחפשים פורנו באינטרנט. כמויות התגובות על כל בדל אירוע פה, והלהיטות אחר אתרי הניוז מוכיחות שזאת סתם השמצה גסה. האמנם אני טועה, קוראים אליטיסטים יקרים? דודי גולדמן מוסיף באחורי של ידיעות ש"סקרים אחרים הראו שהגולש הישראלי מצטיין גם בהתלהמות ובגסות בתגובות שלו, באופן שאינו מוכר באף מדינה בעולם".
וויי וויי, איך זה שהרמטכ"ל קורא nrg בידיעה עליו שמתפרסמת באתר? צירוף מקרים, נכון?
לא רתם קלינה, הטור של חנוך מרמרי בעין השביעית היה על החתומה מעלה, מטה ובאמצע, ולא ”על הקשר בין התקשורת לבין הבלוגים". ואולי את יכולה, יקירתי, להסביר את המשפט "כמו כן, מספר הפוסטים החדשים (קטעים שפורסמו בבלוג) בכל חודש עולה על 150 אלף כניסות"? כי אני לא הבנתי אותו.
ועכשיו מה? גם "עובדה" זוממת כתבה על בלוגרים. חבל שאני לא בת 9-17.
אט"ש
אודיש די מחבב את הצמד שלוקר (שלח ודרוקר), ורק מציע להם כמה נקודות לשפר. יט"ב ושניידר די מסכימים, כלומר מסתייגים מהצמד החדש, מונים את המעלות והמגרעות, וכולם מייחלים לשיפור.
אני מקווה, אט"שיי, שצפיתם הערב בקירשנדון משתוללים, ואני מתכוונת לזה, משתוללים,עם ידיים וקפיצות ושירה רועמת יחד עם גרי אקשטיין שחזר מבית שאן וחידש את השיר. אנרגיה כזו לא נראה אף פעם בקרב גדיונית, מיקיעקב, ואף מגיש/ה שצעיר מהם בעשרים-שלושים שנה.
די התעצלתם עם האצבעות השחורות. זה שאני יוצאת לחופשה לא אומר שגם לכם מותר, ברור? מי שלקח את התפקיד, ועשה מיני-מיני-אצבעות היה הנמסיס שלי, יובל דרור מאבד התמלילים. בדרך לא שכח לעלוב בי, אבל זה בילט אין אצלו. תפנים מותק, זה מה שאני עושה: קוראת ארבעה עיתונים. אוקיי?
עיתוניש לקח על עצמו את התפקיד בקטנה. כהכרת תודה על המאמץ שהשקיע אני עורכת ומוציאה לאור את הטקסט שלו:
על צילומי הארטיקים אני מסכימה, אם כי אני משערת שעורכי המוסף לא רצו ליצור אפקט של כתבת פרסומת יחצנית, אבל חבל. אין מראה משובב ומלבב משל קרחונים בשלל צבעי מאכל. אופס, אל תגידו צבעי מאכל, הם עשויים עכשיו מסלק.
מתכונים, אמממ, אני לא שומרת. אז אם טעה עיתוניש, פלאפי וקלגסיה מוזמנים לנזוף בי ואתקן.
הספקתי לרפרף קצת וננעלתי על הכתבה ב"מוסף הארץ", על חברת הפרלמנט ההולנדית המוסלמית
שעברה מילה, ובעצם כל דבר רע שמוסלמית יכולה הייתה לעבור. מסמך-מסמך.
ונטשה. אני איתה. לא יעזור.
עלי מוהר חזר למקומו הטבעי, ובוסי גם.
רע"ש תרם גילוי נאות במדורו ב"לילות", המנתח את מצבה של הזכיינית הצבעונית, ובו הוא מספר שהצעה מטעמו מונחת על שולחנה של קשת. וואוו. מחכה.
יאיר לפיד התוודה ב"תיק תקשורת" שהוא לא היה מראיין את יגאל עמיר בעד שום הון, ושאם היו לו שבע דקות במחיצתו היה מנצל אותן למטרות אחרות לגמרי. "אני בחור חזק", אמר, "יש לי חגורה שחורה בקראטה". אני, להבדיל ממנו, הייתי מתעקשת לא לבלות אפילו דקה איתו.
מהפך: גם הומואים ולסביות יוכלו לרשת את בני זוגם. ומה היה עד עכשיו? וכי לא יכול אדם להוריש את הונו למי שירצה? מישהו חקר את היורש לטיב יחסיו עם המוריש?
אבל הכי מעולה הלוגו בצד: "לשעת הצורך".
בשביל מה אנחנו צריכים אבטיח צהוב מבפנים, עם טעם שמזכיר פרי הדר? (ידיעות 22) נראה למישהו באגרקסקו שכבר מיצינו את טעמו המתוק של האבטיח ואת צבעו האדום? התשובה היא לא. ממש טוב היה לנו ככה.
אודי שרבני מלגלג על המגגלים את עצמם (ומי לא?)
לחם עבודה
יוני גולן יערוך אולי את אקזיט.
עורכי התרבות פורשים. שמעתי שאני בדרך לשם. לאור יחסי הצוננים במשרדים שמעל ארומה אני לא חושבת שזה יקרה.
שירי ארצי אאוט סיוון רהב אין (זמנית), בתוכנית הבוקר לצד גידי גוב. להגיד לכם שאני רואה כימיה אגדתית בין רהב לגוב? לא.
העונה השלישית של "נספח תרבות" מצטלמת עכשיו, ודב אלפון מכריז על דמויות חתרניות שישתתפו בה. למשל, דראג קווין. דראג קווינז זה לא 15 שנה אחורה?
יום עיון לציון 50 שנה למותו של עזריאל קרליבך ייערך מחר ב-16:00 באוניברסיטת תל אביב.
מחלקת הגהה
(הלא-מתעניינים ואחוזי החררה מהתיקונים נקראים לדלג ל"לפני פיזור")
מעריב החליט לוותר לגמרי על הגהות, והמצב אנוש. ובמאמר מוסגר אציע למתעניינים לחפש שגיאות הגהה בעיתונים המתפרסמים שלא בשפת הקודש.
אבל איפה היינו? אה, מעריב.
ע' 4: המיסים (כותרת) במקום המסים (מס-מסים, נס-נסים)/ דריקטוריון (דירקטוריון)
ע' 5: "ההון המוערך של באפט נעמד על ידי המגזין 'פורבס'" (נאמד)/ בינהן (ביניהן)/ מאד (מאוד)
ע' 6: כותרת ענק: בכסא (כיסא, בדיוק כמו במשנה מתחתיה)/ כורסא (כורסה)
ע' 8: שיישתתפו (שישתתפו)
שער אחורי: היפוטטם (היפופוטם)
לפני פיזור
הודעה לעיתונות תצא ברגע שיפול דבר (העתיד הכלכלי, הארגוני וכל זה). אני לא מבטיחה גדולות ונצורות, וכידוע לכל, גם עסקאות גדולות יותר קרסו או בוטלו ברגע האחרון. כמו שאמר פרופ' יעקב ובר מהמכללה למנהל אצל קירשנדון, רוב המיזוגים והרכישות טיבם להיכשל. כך שאני ממליצה להמתין. ולא בטוח שרק יום-יומיים. בינתיים עסקים כרגיל.
והודעה אישית לערס: אל תדאג מותק, לא תצחק בבוז.
חלמתי שגל אוחובסקי בא לבקר אותי בחדר שלי במערכת, ומספר לי שגם הוא פתח בלוג, ושהבלוג שלו כבר ברשימת הבלוגים הפעילים. הוא אמר לי שהבין איך לעשות כסף מבלוגים, ואילו אני הסברתי לו שבארץ זה בלתי אפשרי. כשהוא הסתכל על המסך שלי, וראה את מסך ולווט פתוח עם סימן העריכה למטה, הבנתי שעכשיו הוא יודע. התעוררתי מזיעה ומבוהלת.
התאכזבתי מאוד משיתוף הפעולה הלוקה בעניין העיתונאים המצטיינים. אני נותנת לכם עוד כמה ימים להתארגן על עצמכם ולהביא שלל הצעות.
Twister, את מוזמנת לשלוח לינק של הכתבה הסרוקה עליה דיברת, ואציב אותו פה, בראש חוצות.
לא תיארתי לעצמי שהזונה המסופלסת תכה גלים. פליטת פה, מה שנקרא, שאינה שגורה בפי ביום יום, ככל הנראה מיותרת לגמרי. אני מצטערת אם פגעתי בכך בנשים עובדות ומנוצלות, אך בריאות בגופן. כנראה נצרבה לי אי-מתי בירכתי המוח, ורק בדיעבד הבנתי מי האנשים שמשתמשים בביטוי, ומהו כור מחצבתם. אבל אני שמחה שריגשתי פה מישהו.
צל"ש הקטיפה לכל מי שהחזיקו את אש התמיד ודאגו למינון ההשמצות הקבוע בחוק, ובעיקר למי שהיעדרי הדיר שינה מעיניהם בשלושה ימים האחרונים.
תודה רבה עד מאוד לאח הגדול שפיקח על ארגז החול ואסף בשקידה את החומרים ללקט הכפרי הזה, תוך שהוא מפקיע את עצמו מחיי היום יום שלו לסופשבוע שלם פלאס יום א'. כשי הבאתי לו צרור ובו מלחי אמבט.
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
