"הלאה המתחסדים", זועק מדם לבו המטקבק הכועס, איך אתם מעזים לא לרצות לראיין את יגאל עמיר? קודם כל אני חייבת להגן על יאיר לפיד בהקשר הזה (כי לא כל רשע הוא רשע גמור, ולא כל צדיק הוא צדיק מוחלט. יש גוני ביניים לאנשים), ובתוך כך עלי. לפיד אמר ב"תיק תקשורת" שהוא אישית לא רוצה לראיין את יגאל עמיר. לא שאסור לראיין אותו. להפך, אמר, זה לגיטימי לגמרי, למי שרוצה ויכול.
לפיד לא רוצה וגם אני לא רוצה. לא את יגאל עמיר, ולא שום רוצח שהוא (וכאן אני מדברת רק עלי). אולי זה מעיד על צרות האופקים שלי, על יכולות תמרון אישיותיות ועיתונאיות דלות במיוחד, אבל לא הייתי יכולה לעשות את זה. לא רוצה לראיין רוצח. כן, ברור, יש כל מיני סוגי רוצחים, ויש סקאלה רחבה של מצבי אנושיים שמובילים לנקודה הזאת, אבל אני אישית לא רוצה ולא מוכנה לכך. לא מבדילה בין דם לדם במקרה הזה.
אני מאמינה שאין לשלוח לראיון כתב שאינו רוצה בכך, והכלל הזה צריך להיות נהוג לגבי כולם - תמיד צריך להתאים את המראיין למרואיין. ואני לא מדברת על מצב אופטימלי ואוטופי בו יש לכאורה 300 מראיינים שעומדים בשורה וצריך רק לבחור מביניהם את המתאים ביותר – אבל גם מתוך המבחר המצומצם והקיצוצים והמערכות הדלות בכוח אדם, והמצב הנתון בו אדם אחד עורך שלושה ראיונות בשבוע, יש לבחור את המועמד הכי פחות רע, זה שצריך להיות חיבור ראשוני, רעיוני, בינו לבין המרואיין, חיבור שיביא את הכימיה המיוחלת, את הפתיחות בין שני הצדדים, זאת שהופכת ראיון שלדי, חורק ועייף לראיון עסיסי ונוטף.
לכן, עורכים לחוצים, לפני שאתם מורטים שיער בעצבים ונובחים על הכתב התורן שחולף על פניכם במסדרון המטאפורי או הממשי, או לוחצים על השם הראשון שקורץ אליכם מצג הסלולר, חישבו אם הוא האדם המתאים לבצע את המשימה. לא בטוח שדווקא מי שהכי נגיש כרגע הוא גם זה שיביא לכם את הראיון המיוחל. לעתים עדיף לחשוב עוד כמה דקות, ולבצע עוד כמה תמרונים מערכתיים בחשכה כדי להגיע לליהוק הנכון בין שני הצדדים.
תריסר כללים לראיון מוצלח
1. הדרכה. עורכים, הדריכו את הכתבים: עזרו להם לחבר שאלות, והסבירו להם מה בדיוק אתם מצפים לקבל מהראיון. ספרו להם גם כל מה שאתם עצמכם יודעים על המרואיין.
2. תחקיר. למדו כל מה שאתם יכולים על המרואיין. קראו את כל כתבות הארכיון שפורסמו עליו. לרוב תופתעו לגלות, אחרי שתעמתו את האוביקט עם הדברים שנכתבו עליו, שחלק מהדברים פשוט אינם נכונים. ראיונות טלוויזיוניים איתו יוסיפו את מימד האותנטיות החסר בכתבות כתובות, אם כי הדרך להגיע אליהן קצת יותר סבוכה. למדו היטב את התחום עליו אתם מתכוונים לשאול אותו.
3. לוקיישן לוקיישן לוקיישן. בחרו מקום נוח ומוכר, לפחות לכם. אם מדובר בבית קפה, מוטב לערוך שם סיור מוקדם ולמצוא את הפינה השקטה ביותר. שימו לב שאין מכונת אספרסו הרועמת כטנק סורי במלחמת יום כיפור מעל ראשכם. אבל המקום הכי עדיף לראיון הוא ביתו של המרואיין. לא תמיד הם מוכנים להתמסר ולחשוף את הצד הזה בחייהם, אבל אם כן, ביתם הוא אוצר בלום של אינפורמציה, אם אתם רק יודעים להסתכל.
4. ודאו שיש לכם מספיק זמן לראיון. אימרו למרואיין שתזדקקו לשעתיים לפחות עם אופציה לפגישות נוספות ונהגו באותו אופן: אל תקבעו פגישה עם הפסיכולוג שלכם שעה אחרי תחילת הפגישה עם המרואיין.
5. הגיעו מוכנים פרפקט אחרי שלמדתם את החומר על בוריו, עם כתבות הארכיון בתיק, למקרי שתצטרכו מראי מקום, ועם כלי כתיבה, כלומר עטים ונייר, ובעיקר מכשיר הקלטה מתפקד. את מכשיר ההקלטה יש לבדוק כמה פעמים לפני הראיון. ולהחליף בטריות וקלטת, אם אתם עדיין משתמשים בטכנולוגיה הזאת, או לוודא את תקינותו של כל מכשיר אחר. בתיקכם יהיו כמובן קלטות ובטריות ספייר. בבקשה אל תכתבו ביד. אין שום סיכוי שתהיו קשובים למי שמולכם במצב הזה. יש הרבה סכויים שתפספסו כל מה שאפשר לפספס.
6. הניחו את מכשיר ההקלטה הכי קרוב למרואיין, כשיש לכם קשר עין איתו, כלומר עם המכשיר, וודאו במשך הראיון, כמה פעמים, שהוא פועל.
7. כבו את הסלולרי שלכם. אין שום סיכוי שאולמרט מתקשר כדי להתייעץ איתכם באותן שעות, או שמזעיקים אתכם לבצע ניתוח השתלת לב.
8. שאלו שאלות שמעידות על בקיאות בחומר. אנשים מתרשמים כשהזולת יודע עליהם המון פרטי מידע. זה תמיד מרכך אותם אוטומטית. כמה ילדים יש לך זו שאלה גרועה, מאחר שכבר הייתם צריכים לדעת מראש את התשובה עליה, הרי לרוב זה לא חומר מסווג. אבל לשאול משהו כמו "בתך תמי עדיין לומדת שחייה צורנית?" זו שאלה מצוינת, כי היא מעידה שהתכוננתם היטב, ושאתם בקיאים בפרטים הקטנים.
9. הכי פשוט, הכי קשה, הכי מובן מאליו: הקשיבו למרואיין. אין כמעט בנאדם שאי אפשר לדלות ממנו סיפור מעניין. גם אם הייתה לכם רשימת שאלות מוכנה, צאו עם שאלות חדשות מתוך הדברים שהוא אומר. כדי שזה יקרה צריך להקשיב באמת, ולא להפריח שאלה ולבהות בשולחן הסמוך, מתוך הנחה שאחר כך תעבדו את החומר ותשמעו כבר את התשובה. גם אם זה מה שאתם רגילים לעשות בשיחות עם הבליינד דייטים שלם, עם ההורים או עם בני הזוג, שנו את הרגלי ההקשבה.
10. היו עירניים למצבו של המרואיין: שימו לב אם שאלות מסוימות מעוררות בו מצוקה, אם לא נוח לו במקום בו אתם יושבים, אם הוא רוצה עוד כוס קפה, אם משהו טורד את מנוחתו. היו המארחים שלו ודאגו לרווחתו. זה ישתלם בטווח הקרוב מאוד.
11. בהקשיבכם לחומר הגלם אל תוציאו את דבריו מהקשרם, רק כדי שיתאימו לתוכניות המקוריות שלכם. אל תתקנו את התשובות שלו, למעט עריכה לשונית, כדי לעשותן בהירות יותר. בהחלט מותר לחבר שתי תשובות ביחד, או לשכלל את השאלות שלכם, בתנאי שלא תסלפו בכך את העובדות או את כוונתו. אם יש דברים שאינם ברורים, אל תהססו להתקשר אליו ולהבהיר את הטעון בירור.
12. אל תתקשרו לאחר פרסום הכתבה לשאול אם הוא מרוצה. חכו (וליתר דיוק אל תחכו) שהוא יתקשר. כאן יש שני מצבים שיכולים להיווצר: אם הוא מרוצה מדי אתם יכולים לחוש שלא עשיתם את עבודתכם נאמנה. אם הוא לא מרוצה, אתם יכולים לחוש אותו דבר. אבל זה עובד גם להפך: כאילו סיפקתם את הסחורה שהוציאה את המרואיין רע בדיוק כמו שציפו מכם. זה גמיש, נזיל וחמקמק העניין הזה, והתשובה עליו לא נחרצת.
רק דבר אחד ברור: אל תתקשרו.
לפני פיזור
רובי טען, בתגובות לפוסט הקודם, שאיתי כ"ץ, הסגן המכהן כרגע כעורך בפועל מקבל את "7 ימים". בנקודה זו בזמן האמירה הזאת היא בגדר שמועה בלבד (ולא בטוח שלא תישאר בסטטוס הזה). אם זה יקרה, הרי שנוני ורפול ישיגו בכך שקט תעשיתי, מאחר שלפחות רוב הנוכחים במוסף יישארו ולא תתחולל רעידת אדמה. מאחר שהמוצר במצב לא רע בימים אלו, ייתכן שזו המסקנה אליה הגיעו. כל עורך אחר שאינו מהחבורה העורכת אותו כעת יביא לשינויים דרסטיים במצבת כוח האדם, בניגוד מוחלט למה שקורה ב"מוסף הארץ" לפחות כרגע: ניר בכר נכנס לתפקידו, וכל העושים במלאכה עדיין שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
