"בלוג, כפי שיודע כל נער שחי באינטרנט (ואני בקושי מבין), הוא מכתב מסוגנן ויפה, הבעת דעה, דיווח על חוויה, וידוי אישי, שמתפרסם באחד האתרים... ההבדל בין מאמר שמתפרסם בעיתון לבין בלוג הוא בדרישות: הדרישה ממאמר היא שיופק בתהליך מקצועי מורכב שכולל בדיקה של העובדות מצד הכתב ומצד הצוות של העיתון, עריכה וסגנון. בלוג נכתב מהבטן. מותר לשער, לנחש, לצטט מקורות בלי לבדוק את אמינותם. אם טועים, מתקנים" – נחום ברנע, "העין השביעית"
Nrg ציטטו את ברנע ואני מרחיבה את הציטוט.
הבעיה היחידה היא שהפקה של מאמר כפי שהוא מתאר אותה לא מתאימה לסטנדרטים המקומיים, ולא נעשית כאן בדיוק כך.
ברנע משמש עכשיו עמית-מחקר במרכז סבן לחקר המזרח התיכון במכון ברוקינגס בוושינגטון. אולי כשיחזור יבין יותר מהו בלוג, למשל.
כולנו בהיכון לקראת דוח מבקר המדינה שיתפרסם ב-16:00 ובינתיים נערכים קרבות בעניינו. אתמול היה זה ידיעות שהמשיך עם פרשת מינויה של בתו לתפקיד רשמת בית משפט השלום בנצרת, והיום מעריב מדווח בשערו על תחקיר "סופשבוע", שיעסוק בקרן הכנסת לעמותות, בראשה עמד לינדנשטראוס. ומחר נזכה לשמונה עמודים מודפסים בכל עיתון של כל התקלות המתרחשות בכל מקום ואתר מתחת לאפנו.
תוספת: והנה סנונית.
אור ברנע מתחרה ברז שכניק, שכתב גם הוא, בכתבת השער של "24" על אי התרוממותן של תוכניות הבוקר. לא קצת מוזר, שהאתר ואביו מולידו יוצאים עם אותה כתבה באותו רגע?
גם "המגזין" וגם "24" מראיינים את השופטת הפורשת שרה סירוטה. אפילו הכותרת, פה בשער ושם בכתבה, זהה: "חיי שרה" (כדאי לרענן, בפעם הבאה שתהיה למישהו כתבה עם מישהי ששמה הוא שרה). אם תסתכלו על הצילומים שלה בשני העיתונים, עושה רושם שהיא הצטלמה רק למעריב. קצת מוזר, אם שני הראיונות נעשו בהסכמה ותוך ידיעה שהיא מתראיינת לשניים.
ידיעות מתייחס למעורבותה במקרה העורך הדין המתאבד, דיוויד ווינר, מעריב לא.
במעריב מוזכר בכתבה שהיא פרשה לפני שבוע, ואילו במשנה, "השבוע".
בידיעות הולכים על גרסת "לפני מספר ימים" בטקסט, ו"רגע לפני הפרישה" במשנה.
האם תעתועי הזמן האלו צריכים לומר משהו?
ב"דעות מעריב" כותב הפסיכולוג הקליני יהושע לביא על האונס הקבוצתי בבסיס חיל האוויר. חבל שאיש לא ערך את דבריו, מאחר שהוא לא היה מקבל 100 על החיבור הזה, אבל למרות הבעיות הטקסטואליות יש לו רעיון מצוין: לחשוף את שמותיהם של כל המעורבים "בדינמיקה הטורפנית הפסיכופטית", של חבורת הגברים הזאת. אני רוצה לקוות שכשאיש מקצוע (ולא רה"מ) משתמש במונח הזה הוא עושה זאת תוך הפעלת שיקול דעת, ובכל מקרה, ההצעה מקובלת עלי. מקווה שאם תתממש תוביל לכך שכמה שיותר נשים יתרחקו מהם בעתיד.
תוספתן: עוד על האונס, מהצופה. בעיקר אני שמחה שהעניין לא יורד מסדר היום הציבורי.
הכירו, אמנם באיחור קל, את רן יניב הרטשטיין, שגייר את פלטפורמת הבלוגים וורדפרס.
האם וכמה שווה הקרדיט של רונן דורפן, כתב הספורט מידיעות, ש-ynet העלו כתבות שלו לאתר ללא קרדיט? בסוף השבוע יתברר. בפעם הבאה, רבותי, שמישהו מפקפק בחשיבותו של הקרדיט, קראו את הסבר הזה.
סמל חננאל דיין-מגד, המסרב ללחוץ, מקבל הצעות מרובות מבנות המגזר. כאלו נואשות הן שם?
איילה צורף כתבה אתמול על טיסת המסתורין. והמסקנה – ברגע שלא משתפים עיתונאים בסוד הוא פשוט לא מתגלה.
הגבלת משך זמן הפרסומות מתפוגגת לה. זה אומר שהצופים יפתחו טינה גוברת והולכת, ואחרי שיגמרו את מעשיהם בשירותים או במטבח, מי יודע אם יחזרו לצפות, או אם יזכרו בכלל מה ראו קודם, או איפה הם היו. אם יזפזפו למקום אחר, תוך ידיעה שיש להם די זמן בערוץ האלטרנטיבי, ייתכן שלא יחזרו כלל למקום בו היו קודם.
תפוצת היומיים בארצות הברית ירדה ב-2.5 אחוזים. הסברים ופרשנויות שם.
למה לכתוב "נפלה" בכותרת? זה לא מתאים וזה מנמיך את השפה.
צרכנות נבונה
מכונה לממכר ספרים ודיסקים תוצב בדיזנגוף בקרוב (ידיעות, אתמול). המחירים יהיו נמוכים בעשרה אחוזים מאלו שבחנויות. נראית לי הנחה זעומה מדי, בהנחה שנחסכים דמי שכירות ודמי זבנות.
טרופית?
צה"ל מחזיר את הטרופית לתפריט של חייליו. וזה, אחרי שבבתי הספר הוחלט שהאוטומטים לא יכללו משקאות קלים, עוגות וממתקים. אז אחרי שהחזקנו את הילד קצר 18 שנה, הוא יגיע לצבא וישתה טרופית? יכול להיות משקה יותר נורא מזה?
ואחר כך עוד צריכים החיילים לסבול את תיזוזי המפקדים שלהם, למשל להתחפש כדי לשעשע את ילדי אנשי הקבע ביום כיף, או לקפוץ מהעץ במקום לראות קב"ן, או לשמוע הסברים על משכב זכר בהלכה
לחם עבודה
* שני כתבי תקשורת קצו במעשיהם: יניב זך עוזב את מעריב ועובר לערוך בקשת אינטראקטיב.
ענת באלינט עוזבת את הארץ ואת הארץ. כל כך נורא היה בתקשורת?
* דופז בדרך לערוץ 10
* עודד קרמר עזב את משרתו כעורך בלייט נייט הלא מתרוממת של יאיר ניצני.
* נסלי ברדה, הפלילית של 10 עוזבת, והערוץ תר אחר מחליף. אחד המועמדים הוא שרון גל, הפלילי הצפוני.
* המשפט הבא שיעשיר את חיינו יהיה זה של אורי שנער נגד קשת. אלא שציפיותי נמוכות מאוד, אחרי כל הבילד אפ למשפט בכר-ידיעות שהסתיים ביבבה דקה, למה אני כבר יכולה לצפות כאן.
MSN * ישלמו 6,000 למשרה מלאה (ואולי 6,500) למי שיהיה מוכן לנסוע כל יום לנתניה וחזרה כדי לכתוב/לערוך עבורם.
* שיר זיו עוברת ממערכת החדשות של ערוץ 10 לכתוב על תרבות וביקורת טלוויזיה ב-nrg.
* ב- TheMarkerמתקשים באיתור כתב משפטי. אפשר לשלוח קו"ח לעודד ארבל, עורך תחום המשפט. התפקיד הוא גם סגולה לחתונה: קודמו של ארנון בן יאיר בתפקיד, עמית בן ארויה, מתחתן (עם אחות של שיר זיו, מהשורה למעלה). עורך המדור מתחתן גם הוא. את/ה הבא/ה בתור!
* עורכות באתרו של יואב יצחק, NFC, זועמות על תנאי העסקה ירודים (6,000 למשרה מלאה במיוחד) כולל עבודה בסופי שבוע.
* דסק הספורט של הארץ מדווח: איציק גניש, שסיקר את מכבי תל אביב, מכבי נתניה ונבחרת ישראל, התפטר אחרי שקיבל הצעה לדברר את מכבי נתניה, אם איש העסקים הגרמני דניאל יאמר ירכוש את הקבוצה.
עודד זרגרי שמסקר את בית"ר ירושלים קיבל הצעה להיות דובר הקבוצה ויעבוד החל מהעונה הבאה יחד עם ארקדי גאידמק.
גם תומר לוי, שכותב להארץ על מכבי חיפה, וגם בני בקלו, שמסקר לידיעות את מכבי הרצליה מרחרחים לכיוון עסקי הדוברות. מה כל כך מעניין בזה?
אט"ש
כל השלושה כתבו כמתבקש על "גריל" (זהו אודיש). ולכל אחד היו הסתייגויות אחרות. עצתי לחבורת גריל: לקרוא את כל השלוש. אפשר גם את זו שלynet ולהתקדם הלאה, לתוכנית הבאה. יש פוטנציאל.
לפני פיזור
תוכן העניינים
לכל מי שלא בעניינים, וגם למי שכן: את עמוד/ת התוכן כותבים העורכים, לרוב אחד מהם מופקד על כך באופן קבוע, ממש ברגע האחרון שלפני סגירת המוסף/מגזין/ עיתון, אחרי שנגמרו תזוזות הכתבות לכאן ולכאן, והמודעות מוקמו עד האחרונה שבהן. מאחר שמדובר ברגע (או בחמש שעות) לפני סוף העבודה על הגיליון, אפשר להתפרע או להשתנן, או לחבר בין הכתבות, או להמציא משחקי מילים, דמויות הזויות או מה. מפתיע אותי שאנשים טוענים פה שאינם קוראים תוכן, הרי זאת הדרך לאתר כתבות בעיתון, גם אם היו להן פרומואים. מה גם שלא לכולן יש.
כמו שלכל ספר המורכב מפרקים או ממאמרים צריך להיות תוכן עניינים, כך גם לכל עיתון. לכן תמהתי חזור ותמוה (עד שנמאס לי) על שלהעיר ולעיתון תל אביב אין תוכן . זה זלזול מופגן בקוראים ובמוצר.
תורת הראיון
שמחתי מאוד להיווכח שיש פה רק עיתונאים ומראיינים מעולים, שיודעים הכל ולא צריכים ללמוד שום דבר חדש. הרי המוצרים שהם מפיקים יום יום כל כך מושלמים, שבאמת אני לא מבינה איך העליתי בדעתי את הרעיון הנואל לכתוב מדריך למראיין. כל כך כל כך טיפשי מצדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
