הנה הראיון החיובי עם מרסל אברהם ב-nrg ("המגזין") ומנגד כתבה לא מחמיאה ב"24" של ידיעות (או "תחקיר שלילי", שם, עם הסבר על הקשר בין יחסי הציבור לעיתונים). זה הולך כך: שני העיתונים זומנו לג'אנקט במדריד, אבל מעריב קיבלו ריאיון בלעדי עם מרסל אברם, ואילו ידיעות לא (יש הבדל בתעתיק, תחיו עם זה, כמו עם ההבדל בשם עורך הדין של אברם, שטראוס במעריב ושטרוויס בידיעות), ולכן בידיעות נהנו לחגוג על הנתון המסעיר, שרק 300 כרטיסים נמכרו עד כה למופע של ריקי מרטין, ובמעריב לא מתרגשים מכך. הראיון במעריב, אגב, לא ממש ערוך, ורצוף בעילגויות, שמקורן כנראה בתרגום ("גרוש לישראלית"? בדיחה? "ספר תפילה בעברית"? איזה? "וגם לקנות בחזרה" – צ"ל בדרך חזרה" ועוד ועוד).
רק שיהיה ברור: אם המצב היה הפוך, כלומר אם ידיעות היו מקבלים את הראיון הבלעדי, היינו קוראים כתבה הפוכה. זה ודאי כמעט מעל לכל ספק.
וזה הזמן המתאים לתשובה לחנן כהן: אין לי טענה כנגד העובדה שבאותו יום או באותו סופשבוע מתפרסמת אותה כתבה בשני מקומות שונים. כשזה קורה אני מנסה להסביר למה (בדיוק כמו במקרה אברם), מאחר שכל כלי תקשורת רוצה בלעדיות וראשוניות. וכשזה לא מתממש, סימן שמשהו השתבש בדרך.
הרהור ראוי לדיון של נרקיס תם
חגיגה בסנוקר
ולווט בויקיפדיה, השיקו כוסית. כותב הערך הוא נמרוד קמר, שעל סיפורו עם ויקיפדיה כתבתי באצבעות שחורות 12.4:
הכתבה שהכי ריתקה אותי, מתוקף וכו' הייתה על ויקיפדיה, מוסד שאני מתעניינת בו כבר די הרבה זמן, ובעיקר, הסיפור של נמרוד קמר, הכותב, שניסה להכניס את עצמו כערך לתוכה, שמלמד שאין שם אנרכיה מוחלטת, אלא להפך. נסו לשים עליה (על הכתבה) יד.
או, יש תיעוד עתיק לעניין ב-nrg.
עובדת זרה נמצאה בבית של כתב הפלילים ארז רותם. פדיחה. אני יכולה להבטיח שבביתי אין שום דבר חשוד או לא חוקי. חוץ ממני.
המשנה ב-nrg
"בשיחת סיכום ועדכון שערך היום מנכ"ל חדשות ערוץ 2 לכתבים ביקש מהם להקפיץ את המהדורה והבהיא את העתיד לבוא" (תוקן בינתיים)
לידיעה על שלום קיטל המבקש מכתביו סקופין חדשות לבקרין.
המון הומואים יש ב-8200 (מעריב 17). ממש תופעת טבע, ולכן מופיע המשפט "החיילים ההומואים ביחידה מנהלים חיי קהילה תוססים, מסתובבים בחבורות ולאף אחד אין בעיה עם זה". תחליפו את "החיילים ההומואים" ב"חתולי הזבל" ותראו שהמשפט יכול לעבור מצוין. הומואים הם עם אקזוטי, מרגש, ולפעמים הם מסתובבים בחבורות.
טוב לפחות שדובר צה"ל אומר "אין צה"ל מייחס חשיבות לנטייתם המינית של חייליו הנמדדים על פי כישוריהם בלבד".
מחקר חדש של משרד הבריאות (מעריב 14) מגלה כי "תושבי יישובים עניים בישראל מאובחנים יותר כלוקים בהפרעות נפשיות ומאושפזים יותר במוסדות פסיכיאטריים בהשוואה לתושבי יישובים עשירים".
לא, זה לא בגלל שהעניים משוגעים יותר, זה בגלל שהעשירים מטופלים במקומות פרטיים ולא בתחנות בריאות הנפש, וכך איש לא מדווח עליהם למשרד הבריאות. לא נראה לי שהליקויים הנפשיים מאפיינים יותר אנשים משכבה סוציו אקונומית נמוכה. אולי אפילו להפך.
בגלל האינטרנט
(מחקר של איגוד הספריות הבינלאומי):
(מעריב, 23)
39 אחוז צופים פחות בטלוויזיה
26 אחוז קוראים פחות ספרים
23 אחוז מבקרים בקניון פחות
21 אחוז מאזינים פחות לרדיו
14 אחוז פוגשים פחות אנשים
האם תתגמש חברת צ'רלטון ותיענה לבקשת מרכז השלטון המקומי?
דנקנר מבקש מאוד (במאמרצ'יק בשער). הוא אמנם מזכיר את אולמרט שלא בשמו שלוש פעמים בקטע הקצר, אך כשהוא מתייחס למחיר הלחם הוא כותב "העלו". מי העלה? אני? לא נראה לי.
לא מספיק שקיטרתי על השימוש בכותרת "כולם היו בנאי" ביום שישי, הייתה עוד אחת אתמול, ב"24", בשער, פלאס סימן שאלה, ואילו היום ב"המגזין" פראפרזה צולעת בכתבת מרסל אברם: "כולם היו כוכביי".
יוצר "שכונת חיים" יוצא נגד הפרסומת לחומוס שמתבססת עליה. המסקנה מהידיעה היא שהזכויות עליה שייכות רק לחינוכית, ולא ליוצר. אולי, אם מנהלת החינוכית הייתה מדברת עם חיים שירן קודם לכן אולי הוא לא היה כועס כל כך.
יצפאן, שהרוויח 10,000 דולר לתוכנית נפרד מהוט. פשוט מאוד, הרייטינג כבר לא משהו. מקורביו טוענים שזה לא בגלל הרייטינג אלא בגלל שהוט לא יכולה לעמוד בעלות ההפקה. אני לא אתאבל.
אט"ש
בזמן שעמיתיו יט"ב ושניידר הביעו חוסר נחת גובר והולך מערב ילדי וריאטי, ושניידר אפילו ייצר מטבע לשון חדש, סלקומון (דניאל סלומון), ורשם עליו פטנט, אודיש מרד וצפה ביהושע סימון מראיין את רביב דרוקר ב"פירמה", התלונן על חוסר העדכון אבל גם החמיא פה ושם, בעיקר על גילוי הלב של דרוקר, שהסביר את הסתירה בין תפקידו ככתב וכפרשן. ועל הביקורת הזו מיד זכה לתגובה התוהה מה פשר קשריו של אודיש עם סימון. לרגע אפשר היה לחשוב שמי ממטקבקי הבית קפץ לשם כדי לתרום משהו.
לחם עבודה
אבנר ברנהיימר מתכונן להעביר את מרכז הכובד של עשייתו לטלוויזיה. עוד לא ברור אם ימשיך לכתוב ב"7 לילות".
הילה נחשון תגיש את "רגע לפני – רוקדים עם כוכבים" ותערוך אותה אליען לזובסקי.
זיוה מוגרבי היא מפיקה ורכזת המערכת של "ערב חדש". מחליפה את אביבה זלצמן שמונתה לעורכת "חוצה ישראל".
מנויי ידיעות יכולים לקנות בסטימצקי את "זה ייגמר בבכי", הראשון של אודיש ב-19.90. עלבון, לא?
לא קשור אלינו, אבל: דליה איציק, יו"ר הכנסת, רוצה לעבוד גם בימי שישי, ולכן צריך לפתוח לה את הלשכה (מעריב, 18). אין בעיה.
דוד פוגל הוציא ספר, ובו הוא משמיץ את כל מי שבא לו. בין היתר הוא כותב:
"אם הייתי צריך לצאת לאי בודד, הייתי מעדיף את חברתו של עופר נמרודי על פני הצנון הזה, עמוס שוקן. ואל תטעו... שוקן הוא מו"ל יוצא דופן. אני לא מכיר עוד עיתון... שמקפיד לקיים הפרדה מוחלטת בין מערכת העיתון למערכת המסחרית".
אני צריכה לחשוב על זה קצת.
עורך חדש בא לעולם, בונו, שיערוך גיליון מיוחד של האינדיפנדנט הבריטי. קונדוליזה רייס תהיה מבקרת המוזיקה שלו. איזה עולם.
מח' שכתוב: משקפי שמש מרכיבים, לא לובשים.
איזה מוזיקאי ישראלי יכול לדעתכם לערוך עיתון? אחד כבר יש לנו, אמיר בן-דוד, לשעבר אבטיפוס, וגם אייל שכטר משם עורך בישראל. שלא לדבר על חבורת נאג' חמאדי.
נראה לי ששלום חנוך היה יכול לערוך איזה גליון חג, אבל כל השאר לא-יכולים-לקום-מוקדם כאלו, לא?
לפני פיזור
אני רואה שהנזיפה הועילה והכל התנהל בסדר ביממה שחלפה.
עם ההשמצות נגדי אני חיה בשלום:
השמצות ולווט - אאוט
א. נמאס מכל היודים והווים שלה, מגיהה קטנונית. משעמממממת.
ב. כולה קוראת ארבעה עיתונים, גם אנחנו קוראים עיתונים, לא צריך אותה בשביל זה!
ג. זה הכל? על זה כולם מדברים? משעמממם. גועל נפש, יאללה, הלכתי מפה.
השמצות ולווט - אין
א. פעם היא הייתה תמימה וטהורה, כמעט בתולית, היום היא מתנשאת, כותבת רק על עצמה, שכחה מאיפה היא באה, ובקיצור, מושחתת.
ב. עכשיו היא בוכה על ההשמצות? הכל בגללה! בגלל שהיא משמיצה באנונימיות, אז גם לנו מותר! היא אשמה! מגיע לה!
השמצות ולווט - גרסת 2.0
כל המזימה שלה מלכתחילה הייתה להתקדם בעזרת הבלוג, מה פתאום לכתוב על מצב העיתונות. זאת הייתה תוכנית מחושבת היטב, בדקדקנות, עד הפרט האחרון. שנים היא כבר עובדת על זה. עכשיו היא חוששת שיתבעו אותה בגלל הטוקבקים, עכשיו היא מפחדת שיחשפו אותה, אז תפריעו לה כמה שאתם יכולים, לחצופה הדורסנית הזאת, מה היא חושבת לעצמה? היא חיים צינוביץ', זה מה שהיא. לא, בעצם צינוביץ' הרבה יותר מוכשר ממנה.
שכחתי: אש אש מדורה. זהירות.
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
