82% מהישראלים חושבים שישראל היא מדינה מוכת שחיתות. 82% צודקים, לשם שינוי
(סקר גיאוקרטוגרפיה לתנועה לאיכות השלטון)
מאוד מרגשת אותי הצמיחה. 6.6%, 8.7%, 10%, 22%, 76%, כל מיני נתונים המעידים על כך שמצבנו מעולם לא היה טוב יותר. גם אני חשה בצמיחה בכל איברי, משורשי שיערי המזדרזים לצמוח ועד קצות ציפורני, שגם הן הגבירו את הקצב. מצוין.
ונתניהו רוצה חלק בהילולה. לא בלי צדק.
אפילו מכירת הפמוטים צמחה ב-50% (ידיעות 3) ותהרגו אותי אם אני מבינה למה. מה הקשר? למה פמוטים? מי צריך עוד פמוטים? מוזר, חצי מהידיעה הקטנה הזאת מוקדשת לעליה בצריכת הפמוטים, כולל שיחה עם בעל מפעל "הצורפים", המפמט את חיינו. משהו חשוד פה: פמוטים, מסכי אל סי די ומכונות קפה?
גדעון עשת לא מבין (שער "ממון", והכתבה) למה אנשים קופצים כשמחיר הלחם עולה בגרושים ולא מתלוננים על מיליון עוולות אחרות. צודק עשת כשהוא מביא את כל הטרגדיות הכלכליות האחרות שמאיימות על האזרח, אבל שוכח את העיקר. ברור לכל שאותו לחם אחיד הוא סמל, וגם אם המחיר שלו יעלה מעשר אגורות ל-11, כל העולם יצרח. כי לחם מסמל את הדבר הכי בסיסי, מוצר יסוד שאיש לא יכול בלעדיו, כי לחם הוא הרבה יותר מלחם, כי אומרים "המוציא לחם מן הארץ", וגם "להביא לחם הביתה" וגם "לחם, עבודה" וכל השאר, והמשמעות של סמל חשובה הרבה יותר, מבחינה רגשית אני מתכוונת, לא מבחינת טבלאות ומאזנים. אז הניחו ללחם, כי אם זה לא משמעותי לכיס של איש, ראוי שזה יהיה לא משמעותי לשני הכיוונים, ושימרו את המחיר שלו רק כדי שיוכל להישאר סמל, ושלא יימצאו מי שינפנפו בו, לכאן או לכאן.
ידיעות מפרסם בשערו שמחיר עיתון יום השישי יעלה ל-10 שקלים. אלא שמעריב לא מפרסם שום הודעה דומה, והרי השניים האלו תמיד מתואמים בנושא. מעניין מה קרה הפעם, ואם נזכה לראות את מעריב מזדרז מחר ליישר קו.
אני מקווה שמצבו של הילד מותקף האמסטף הוא קל כמו בידיעות, ולא בינוני, כמו במעריב.
גם בהארץ מדווחים שמצבו קל, אבל מדברים על חומרת פציעתו.
חלם זה כאן: משרדי הממשלה (ידיעות 2) לא עוברים לשימוש שוטף באי מיילים, כי העובדים מקבלים תוספת נייר. כלומר ככל שהם משגרים לעולם יותר מסמכים ומסייעים באופן אקטיבי להשמדת יערות הגשם הם מקבלים יותר כסף. הסכמים בנושא נחתמו בשנות ה-80, אבל מאז לא עודכנו, והעובדים מצדם לא רוצים לוותר על הפרמיות. מה ששמעתם.
מה חדש אצל אולמרט? השכנים ממורמרים כי המאבטחים לא מזהים אותם, ודורשים מהם להזדהות פעם אחר פעם, עליזה אולמרט לא מרוצה מעיצוב בית רה"מ, אבל מאז שבעלה התרה"מ, הציורים שלה נמכרים בהרבה יותר כסף. אם פעם נמכרו ב-3,000 דולר, היום מוכרים אותם ב-12,000. הייתי צריכה להתחתן עם מישהו בעל פוטנציאל, זה מה שהיה מעלה את הערך הממשי שלי בשוק.
בידיעה על האולמרטית (ידיעות, 12) והמכירה הפומבית שלה כתוב שההכנסות מוקדשות לחקר מחלת ניוון שרירים "...שתוקפת בפתאומיות אנשים בריאים". זה העניין עם מחלות, הן תוקפות בפתאומיות אנשים בריאים.
אהבתי את עיבוד הצילום שנעשה לקראדי ושות' בשער "24". חתימה: עדי פארי. צל"ש קטיפתי.
מעניין מאוד כיסוי ועדת זיילר, כולל מורה נבוכים לפרשת פריניאן למי של מכיר כל קצין ושוטר.
רק ההגהה לוקה שם: בכותרת, עדים עוינים, לא עויינים, פרשת פריניאן כתובה גם פרינייאן, הוועדה כתובה עם ו' אחת במסגרת (החשובה) של התרחישים.
תשובה לקלאוס עג'מי: יוסי אלפי והחומוס? הנושא בטיפול. הוא ממש לא שותק. הוא בודק.
אך לפני כמה חודשים התראיינו מקימי אינקרדימייל בשמחה וצהלה על ההנפקה בנאסד"ק, והנה המנייה שלהם צנחה ב-32%, אבל זאת לא סיבה לא להתראיין שוב באותה שמחה, ולהסביר שזה שטויות, חוץ מכישלון אחד זעיר, במיתוג, אבל חוץ מזה הם בדרך הנכונה. טוב, שיהיה בהצלחה ("ממון", 4).
ל"ג בעומר הקשה על כתבינו: בכיתוב (ידיעות 12), מתוארים החוגגים וההוללים, ואז התוספת, שקושרה בדרך הכי לא אלגנטית: "...ובתוך כך נכווה"
בהארץ זוכה הנכווה לידיעה משלו.
ובידיעה על המוזיאונים הפתוחים לקהל (ידיעות) כתוב "מחר" במקום "היום".
בדיווח על האב שרוצה להיות בקשר עם בנו (ידיעות 15) מסופר על "קולגות לעבודה". לא נראה לי שיש קולגות מסוג אחר.
בן 86 רוצה גט מאשתו המרשעת (ידיעות, 21), רק למה ב-150 מילה האלו חוזרים פעמיים על כל פרט?
ידיעות ומעריב מדווחים על המוהל המתרשל דב לוין. לידיעות יש כותרת טובה יותר, "מוהל בתפקידו", אבל הם עצמם מועלים בתפקידם, וכותבים שפתח בתי ספר פיקטיביים למילה. בתי הספר לא היו פיקטיביים, הם קיימים, אלא שאסור היה לו לפתוח אותם, מאחר שרשיון הרפואה שלו נשלל.
סקרלט ג'והנסון נבחרה על ידי GQ כאישה הסקסית ביותר בעולם. עם זה אין לי בעיה, רק עם ההתפייטות בקצה הידיעה ("24", 18) – "זה נראה כמו קסם הוליוודי מהסוג הישן וטוב , מהימים שבהם לא היינו צריכים לחכות שנים ארוכות עד שתגיע אלינו כוכבת עם נשמה אמיתית כמו סקרלט ג'והנסון". מה??
ח"כ סטס מיסז'ניקוב מבקש מכולכם ללמוד את שמו. גם אתה, מזכיר הכנסת אריה האן (מעריב 12).
צל"ש ל"עסקים, המגזין" שבדפדוף נראה מעניין במיוחד ("המלכוד הגדול של העסק הקטן", כולל ניתוח של וול-מארט, 5 שנות איקאה ותעשיית הזיופים הסינית).
מח' הגהה (המתעבים, לדלג):
סבר פלוצקר ("כלכלה" 3) כותב ששר האוצר ורה"מ הם ברי מזל. לא ברי, בני. וכמו שכתבו כאן בסו"ש, לא ברת, בת. בת מזל, בנות מזל.
ועוד סבר אחד: ושיזכרו את העניים (ולא ושייזכרו. ייזכרו ב...)
מאיפה הרעיון לכתוב היריון ולא הריון? ידיעה שלמה (מעריב 16) מתובלת בהיריונות לרוב ולא ערוכה באופן מביך. בנוסף, ד"ר אמנון עמית מכונה בכיתוב ד"ר עמית אהרון.
תוספת: כל כך הרבה ספרים כוללים את המילה "הריון", כך שכנראה הרוב קובע פה. מה גם שבשאר חלקי העיתון ההריון נפוץ מאוד.
המגזין 8: ד"ר רושברוק בכיתוב, ו-רשברוק, בכתבה
צל"ש לכותרת המזעזעת: שם, "מעדיפים פרגיות", על הישראלים שסבורים שיש להגביל את גיל הכניסה להריון.
אמנות לעם
בקרוב נזכה ליהלומים ממחלפותיו של בטהובן (שהפסיקו, כך אני מקווה, לצמוח). אני כבר לא יכולה לחכות.
אבל רק ב-19 באוגוסט ישודר האיחוד של "סיינפלד" ב"סאטרדיי נייט", ביס +.
וביולי תגיע לבקר סמנתה, כלומר קים קאטרל.
הולך ומשתפר הקיץ הזה, ואל תשכחו את סטינג.
אישית לוחצת מזמינה לצותת בעקיפין, למי ששמע כבר הכל בפינת הקפה המקומית שלו.
לחם עבודה
מוטי שקלאר יהיה מנכ"ל רשות השידור. הוא מבטיח מהפכה, אבל אין לנו כוח יותר, וגם לא זמן. וגם לא אמונה.
מנשה סמירה יבדוק רייטינג לעיתונים, אולי. זה יהיה מעניין.
גידי וייץ עוזב את "7 ימים" ועובר ל"מוסף הארץ". ובצילום? נוני מוזס. דומה, מתקרב, עוד טיפה (זה מחליף את הצילום הקבוע של חזית בית ידיעות).
אני מקווה שאברי גלעד וג'קי לוי ישלחו לי את המילון שלהם.
לפני פיזור
יריב חבוט מוסר למנויים בדואר וואלה שלא מקבלים עדכונים, שהנושא בטיפול.
אנשי הספורט המתלוננים על שאיני מכסה אותם מוזמנים, כפי שכבר כתבתי מזמן, לשלוח את הערותיהם הנבונות. אני לא יכולה להשתלט על התחום.
ולווט לאן: "אל תזוזי, ככה, פה, בדיוק, תישארי, זוזי או תמותי!"
20:00-20:30 בטיילת, מופע הזיקוקין הגדול. הכל טוב ויפה, אבל למה צריך לפקוק את המדינה? מזל שהסתפקתי במרפסת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
