5/2006
 החולה המדומה
למה מצא לנכון בן כספית להתלונן על הצרפתים? וכי הם אשמים בפקקים ששיתקו אתמול את העיר והסביבה? לא מספיק שהם תרמו את הזיקוקים, הם גם היו צריכים להסביר לחולדאי או למשטרת התנועה או לכל מי שאחראי על כגון אלו איך מנהלים את העניינים? הם צריכים לדעת שישראל היא מדינת עולם שלישי בכל הקשור בראייה לטווח ארוך, כלומר שעתיים קדימה? למה? אין להם צרות משלהם שהם צריכים להתמודד עם הרעות החולות פה, עם מדינה שלא זוכרת שבינואר יורד גשם שפוקק את איילון, ושלא מצליחה לצפות את האפשרות שאם מכריזים על מופע זיקוקים גרנדיוזי סביר להניח שכמה מאות אלפים יגיעו לחזות בו? העיקר לכתוב "חניקה צרפתית" ולשלוח את השגריר הצרפתי לגנוב את הגבול הסורי. אולי מוטב שתשלח את ראש העיר שלך (אם אתה גר עדיין בת"א) לגיליוטינה?
ועוד תהייה קטנה למר כספית: מה פירוש "ארוחת יום הולדת של חבר לשעבר"? אני לא הולכת לארוחות יום הולדת של חברים לשעבר שלי. למה התכוון המשורר?
כמה עניינים על ד"ר פיגר המכחיש:
לכמה זמן נקבע מאסר הבית של האיש? לשבוע או לחמישה ימים (כך בשני אייטמים נפרדים באותו עמ' 2 במעריב) או לחמישה ימים, כמו בידיעות?
וכמה עולה ביקור פרטי אצלו? 1,200-1,000 שקל כמו במעריב, או 800 שקל, כמו בידיעות?
ולמאמר הפרשנות של הילה אלרואי דה-בר (מעריב 3): למה האשמה היא בקשר בין חברות התרופות לרופאים? מה, לא צריך להיות להם קוד מוסרי ברור? כלומר בכל פעם שפיתוי כספי או אחר מוצב לבני מישהו, הוא צריך להיענות לו? צריך להיות צדיק כדי לעמוד בפיתוי? אי אפשר להיות סתם בן אדם בעלי כללי התנהגות ברורים?
מעריב זכו בראיון איתו, כלומר נתנו לו לדבר וגם לסתור את עצמו בעניין ההפנייה לביקורים פרטיים במרפאתו, ואיש לא עימת אותו עם הדברים. מרוב התרגשות זו הידיעה הראשית בעיתון, ומכסה את כל 2-3. אולי זו גם הסיבה לאלפי השגיאות שהתכנסו בה. עיינו למטה, במחלקת הגהה.
צודקים מי שטענו שצריך היה לגבות את סיפורו של החולה המדומה ("24", השער) בפרטים נוספים, בתגובה של הרופאים שבדקו אותו, גם אם הם לא רוצים להגיב, בתגובת קופת חולים, בסטטיסטיקה על אבחונים שגויים ובמדריך קצרצר לכל מאובחן, למשל, חמש השאלות שהוא צריך לשאול את הרופא שלו, או מתי כדאי לבקש חוות דעת שנייה, ועוד. נכון שהסיפור והראיון מרשימים, אבל הכל חד צדדי מדי, מבלי להפחית מעוצמת המקרה וזוועתיותו.
וביי דה וויי, נתן זהבי קורא למרד של חולי הסרטן. מגיע לו צל"ש.
מאוד מצחיק הטיעון של הסופר פארם, שעשו מחקר והגיעו למסקנה שעדיף לקופאיות לעמוד שמונה שעות על הרגליים מאשר לשבת. אני רוצה שהדוקטור שחתום על המחקר הזה יעמוד שעתיים בקופה בסופר פארם. אולי אז תוצאות המחקר שלו ישתנו.
לא מסכימה איתי רות בעניין הלחם:
לא הבינה אותי רות. אני אומרת, הניחו ללחם והפסיקו לנפנף בו. לא לטוב ולא לרע. כמובן שאי אפשר לחיות על לחם, וברור שצריך לדאוג לכל הדברים שעשת כתב עליהם אתמול ושרות מציינת. אני מסכימה במאה אחוזים. טועה רות בצירוף המילים "סמל ארכאי". אין דבר כזה. בגלל זה הוא סמל ולא פריט אופנה. סמלים מחזיקים מעמד אלפי שנים, ואי אפשר להשליך אותם לחיריה (שהפכה לאתר תיירות משגשג!). לכן אני אומרת שוב: הניחו ללחם, והיטפלו לכל השאר.
ולא יעזור לך, לחם זה החומר ממנו עשויות מהפכות.
לפני כמה שבועות הבטיח גלובס לפרסם רשימה של אנשים מוצלחים עד גיל 40, שנבחרו על ידי המערכת לייצג את ישראל בפורום המנהיגות העולמית הצעירה, הפועל כחלק מהפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. הרשימה תתפרסם מחר.
ואילו היום המארקר מזדרז ומציע את שלו בנושא (ירוא מתקן: המארקר עובדים על מוסף ה-40 כבר כמה חודשים) - מוסף של 40 צעירים מבטיחים מתחת ל-40 בשיתוף המכללה למנהל.
ו-40 זה גם ה-30 החדש, נכון? אז אפשר בהמשך גם רשימות של בני 50, כי 50 וכו'.
עופרה נחמד צריכה היתה להוריד את החזייה כחלק מהבידוק הבטחוני בכנס התנועה לאיכות השלטון. לא מצליחה להבין איך נהיה כדבר הזה. ולמה. או, למה היא הסכימה ולא עפה משם בטיל.
אבי לן מנסה להסביר למה אילנה דיין מעוררת את חמת הגולשים. לן תוהה אם זירת הטוקבקים הפכה לבית דין שדה. הוא לא יודע שכן? הוא לא ראה את הזירה בסוף השבוע כאן, שהותירה חללים ופצועים ואותי ככוח עזר שתפקד ככיתת יורים של אישה אחת, שמה שנותר לה זה רק לחסל את הסוסים שבורי הרגליים?
דהמארקר התנצל אתמול על תחקיר הקצאת אופציות ב-DSPG: גם בתוכן העניינים, גם בעמוד השלישי עם צילום המנכ"ל וגם באתר עצמו. ההערכות הן ש-DSPG תסתפק בתיקון ולא תתבע את העיתון.
(שונאי התיקונים, הלאה, דלגו)
מח' הגהה
מצטערת להשחיר שוב את יומם של מגיהי מעריב, אבל אולי הם היו אתמול בחופשה, או שמא נתקעו בדרך למופע הזיקוקים ולא שבו לסגירת העיתון, מאחר שהוא נראה רע במיוחד. קחו עט ונייר ותתחילו לרשום.
ע' 2:
חב' אנבטיס (במקום אבנטיס); "... לעיתים חברת תרופות אחת שיוזמת ניסוי עם חוקר מספרת לנבדקעי גם תרופות של חברות אחרות, שיש לשב במסגרת הטיפול הניסויי". כן, המשפט הזה לגמרי הופיע בעיתון.
למטה: "בהתייחסו לטעמות". ע' 6: "זכרטנה לברכה"/ "יניהיג"/ "במשך ארבעה חודשים ליוותה גורן במשך את כל כל הדמויות המרכזיות..."
(ולעורך) למה לצטט פעמיים, בשני ניסוחים שונים, את דברי הידעונית שחזתה את השבץ של שרון?
ע' 14 מרינה סולדקין/ (אצל שניידר): "גם רק שאצלה הארבע הן אחיות".
ע' 15 לקופאריות
ע' 17אגם בן-הולד (רק אתמול היתה בן-אולד)
דה מארקר, עמ' 58, ב"שווי אי.די.בי. הוא העיוות הכי גדול בבורסה", טור 5 שורה ראשונה:"אבל ההתלהבות שכחה וגם מניית אי.די. בי"... (צ"ל: שככה)
(תמו התיקונים)
לחם עבודה
ארנה קזין, מספרים איפה שמספרים, מתכוונת לפרוש מבליגבלוג. כל העניין הזה של הבלוגים לא נראה לה רציני. צודקת.
זה הפוסט האחרון שלה עד כה, ובו היא יוצאת בסערה נגד העליהום על הגראס ב"מוסף הארץ", וגם גוררת כ-200 תגובות.
מה יהיה עם הקרדיטים בגלובס? הכתבים הממורמרים לא מוכנים להשלים עם כך שרק יחידי סגולה זוכים לתענוג להופיע בשער. ו' קוראת לשוויון: יקרודטו כל כתבי גלובס שמאכלסים את הפניות השער.
דהמארקר וכלל פיננסים בטוחה הקימו אתר ליועצי השקעות.
מחר יחזירו כתבי הערוץ הראשון את סלולריהם. עכשיו רק תחלמו לדבר איתם.
V ברכילות צהובה במיוחד
יום חג לנו היום, ולווט תהפוך בקרוב לדודה: העמלצת בהריון.  כן, בהריון  ! כך מדווח "מלך הביצה".
נכון שקיבלתי דיווח כבר לפני שבוע, אבל אם יש דברים שאני לא מתעסקת איתם זה עין רעה וכאלה.
אז לא כתבתי. לא נורא, פחות סקופ אבל מצפון שקט.
וגם גאולה אבן (אני לא דודה בכלל שם) תצא בקרוב לחופשת לידה.
אומרים שיגאל רביד יחליף אותה בהיעדרה.
לפני פיזור
אז מה יהיה? יהיה טוב, תתאפקו. בסוף תדעו הכל.
"...the possibilites are endless
and for me to miss one
would seem to be groundless..."
("some kinda love", velvet underground)
'תודה ל-ד
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
