אם כולם מכחישים את קיומו של הטלאי הצהוב למה צריך היה לראיין (מעריב, 7) את השר לבטחון פנים ואת השר אופיר פינס ואת ראש מכון ויזנטל ואת יו"ר חבר הנאמנים של בית התפוצות על משהו שלא היה ולא נברא? ואחר כך עוד יש תרחיש: אם ביום מן הימים יאולצו היהודים לשאת טלאי וכו', אנחנו כבר נראה להם בלה בלה בלה. נו באמת. אין בידיעה ממש, על מה אתם מתדיינים? אני יכולה להתנחם רק בעובדה שבידיעות הקדישו לסיפור המופרך הזה קצת פחות מרבע עמוד (5), לעומת עמוד שלם במעריב.
וזאת הפרשנות של הארץ, על איך העולם מוכן להאמין לכל דבר על איראן.
ושאלה: הפרלמנט האיראני זה המג'ליס (ידיעות) או המג'לס (מעריב)? בהארץ הסתפקו ב"הפרלמנט האיראני".
אבל יש פה עוד משהו שכולם בחרו להתעלם ממנו, והוא, שהסיפור היה על הגבלת מלבושיהן של הנשים, שהשילו כמה מהשכבות בהן נהגו להתכסות, כי לכל אדם הזכות להחליט מה ילבש, גם אם מדובר באישה. אז אחרי שהתברר שלא טלאי ולא נעליים, אלא סתם עוד הגבלה על נשות איראן, נשמו כולם לרווחה, כי הרי מה אכפת לנו מהנשים שם, שיגבילו אותן, מה יש? זה נוגע אלינו? הן יהודיות? לא, מה פתאום, אז שיחזירו אותן שוב כמה מאות שנים אחורה. למי אכפת. נשים באיראן. באמת.
למרות שנהוג ללגלג עליו, ולהאשים אותו במגאלומניה וכל זה, אני מעריכה את סמי עופר על שהתגייס לעזרת חולי הסרטן ורצה לתרום להם חודש של טיפולים. כמובן שהמדינה צריכה להיות אחראית לכך, אבל אם יש חודש שבו מנסים להגיע לפתרון, ואני משערת שחודש הוא קריטי למהלכו של טיפול שמטרתו להציל חיי אדם, אני לא מבינה למה החולים דחו את ההצעה. זה לא במקום, זה בנוסף, זה לקראת פתרון, אז מאיפה הגאווה הזאת פתאום?
נתן זהבי ממשיך במאבק למען החולים, אבל זה לא מאוד חינוכי שהוא הצטלם ככה, עם הסיגריה, וגם זרק פצצת תאורה (בשביל מה?( ועוכב לחקירה.
"מספר חולי הסרטן בישראל מגיע לכ-500 איש" – כתוב בידיעה. הלוואי וזה היה נכון. תקנו בבקשה.
כתבת האיכות הזוכה בצל"ש הקטיפה (אבל זה כל כך לא חוכמה) היא ההספד החכם, המרגש והנמנע מקלישאות של ירון לונדון את יצחק בן-אהרון בפתיחת "24 שעות"), שמת 57 ימים לפני יום הולדתו ה-100.
והכותרת בשער היא "מהפכן הקטיפה". זוכרים, אה?
בן כספית ואורי יבלונקה מספרים על זמן האיכות הנדיר שיהיה לאולמרט עם בוש (מעריב 2): "זמן כזה מנוצל בדרך כלל ליצירת כימיה אישית מצד אחד, ולהעברת מסרים שאין רגישים מהם, ללא השארת עקבות או רישומים, מצד שני".
מי שיפענח את המשפט יזכה בסופשבוע זוגי איתי בצימר בגליל.
מתברר שדרמת אלי ארוך לא תרפה מאיתנו לפחות עד 2007, שאז יתקיים הדיון הבא. סתם חיכו כולם היום למסמכי ההפתעה של דוד שילוח.
סיפורו של ד"ר אריה פיגר נדם היום במעריב, ואילו לידיעות יש סיפור חדש, על חולים ששלח פיגר לחבר שלו, בעל מרפאה לטיפולים אלטרנטיביים. והיום פיגר כבר לא מגיב יותר.
איך קוראים לנציגנו המוצלח לאירוויזיון, "זה הזמן", ynet ו-nrg או "יחד"? (ידיעות) או ללא שם? (מעריב, שגם שיבש מעט את שמו של אדי בטלר בכיתוב).
אבל ראו את הצרפתים, הם ממש עקביים בקשר אלינו. קודם הזיקוקים, עכשיו הנקודות היחידות שקיבלנו באירוויזיון, מי יודע מה יהיה השלב הבא, אולי יתרמו לנו את הלובר ויסכימו להחליף את הסיין בירקון?
כנראה שלא אלך למופע של סטינג באיצטדיון ר"ג, ב-8 ביוני. זה המחירון:
VIP – 600 שקל
גוש תחתון – 459 שקל
גוש עליון – 359 שקל
דשא – 309 שקל
(שלח את הקומוניקט יוסי ק')
בעיר קובלנץ (מעריב 23) שבגרמניה (ע"ש אלדד) נחנכה כיכר בשם פתח-תקווה (ע"ש העיר והנה דווקא היום זגוגיות מוכרת אותה באיביי).
צל"ש לכותרת המזעזעת:
"רייטינג שבועי: הבטלר לא עשה את זה" (האשלא"ש)
צל"ש לכותרת המטופשת:
"מצעד המצולמות" (ידיעות, 16, על הבסיסט של אביב גפן שצילם עשרות נשים שהשתעשעו איתו). המצעד כלל 4 נשים, אגב.
מהידיעה המבולבלת כלל לא ברור מה הוא צילם יותר: את אלו שהיו איתו, או נשים שהציץ לדירותיהן.
צל"ש לכותרת השחוקה:
"ויהי עור" (מוסף "רק בריאות", ידיעות) – אני מחכה לעורך/ת שיתאפק עם הכותרת הזאת בפעם הבאה שלפניו תהיה כתבה על עור המשוועת לכותרת.
V ברכילות
"מלך הביצה" מספר על נישואי בכורה של ג'ודי נמ"ש, נמרוד, כולל צילום של החתן, הכלה הנאווה וההורים. רק דבר אחד חסר: שמה של הכלה. שטויות, מה זה משנה.
מח' הגהה
מאחר שיש הרבה ועדות בעיתונים, קבלו הוראה: ועדה, לוועדה, הוועדה.
לחם עבודה
בועז כהן, המוזיקאי ומבקר המוזיקה הלוחם למען מונדיאל חינם עד טיפת דמו האחרונה, מבקש לחזור ולציין שהוא לא בועז כהן להלן "ציפורה". כבר כתבתי את זה לפני כמה חודשים, אבל הסקלורוזה אוכלת בכל פה את מוחותיכם, אז אני חוזרת על כך. יש שניים, ושניהם עם ו'. מה לעשות. טאף לאק למישהו מהם.
ככל הנראה אפשר להכריז כרגע על צפירת הרגעה: לא צפוי שינוי ניכר במצבת הכותבים של "7 ימים".
אלכס אנסקי, אראל סג"ל, מרב מיכאלי ואיתן הבר רצים לכנסת. כלומר לערוץ הכנסת.
עכשיו כבר אפשר (אבל לא חובה) להתקשר לכתבי ערוץ 1.
לפני פיזור
לא אכפת לי מה או מי עומד מאחורי הכתבות על "הדוגמניות". כוונתי הייתה שהנערות הללו מיצו את תפקידן בחיי ובחיי האומה. די. לא מעניין אותי יותר מה קורה להן, ואיך זה מבאס או לא לדגמן הלבשה תחתונה. פשוט לא. הלאה.
שכחתי להודות לרביב דרוקר על שעבר לחולצה כהה. תודה.
ולא הספקתי לבקש מאולמרט כלום מהדיוטי.
נו זיסו, לא משכנע.
הביץ' של צ'יץ' – איפה את? המעריצים לא נותנים לי מנוח ומחפשים אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
