רציתי לצ'פר אתכם במשהו לוהט במיוחד, לא יומיומי כזה, משהו שאוכל להשמין מנחת בגללו במשך כמה ימים. אז שלחתי אי מייל כובש לב לעורך הנכנס של "7 ימים", ניר חפץ, וביקשתי לראיין אותו תוך הבטחה מפורשת ומפורטת לשמירה על כללי הגינות מושלמים וללא דופי.
וזה היה המשך הדיאלוג הקצר בינינו:
אני מוכן לעשות עסקה: תגלי לי מי את....
חי נפשי שאני לא מוכרת הפלאפל וגם לא הש.ג. מצד שני אני גם לא דנקנר יבדל"א. שום דבר שיכול להביך אותך. נשבעת.
מאחר שאני נוהג לקבל החלטות על בסיס נורמטיבי, הרי שאת מעמידה אותי בדילמה. מצד אחד, כמי שמתפרנס ממקצוע העיתונות אני חש מחויבות לענות לך על שאלותייך בשם עקרונות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. מצד שני, חובת הנאמנות שלי כלפי המעסיק מחייבת אותי להשיב פנייך ריקם. נראה לי, שבמקרה הזה חובת הנאמנות למעסיק גוברת... שיהיה המשך שבוע נעים (ואת יכולה לפרסם את הדיאלוג הנ"ל).
רוב תודות
חן חן
ואם לא ניר חפץ, אז פרופ' אסא כשר. כמיליון וחצי מבאי המקום שיגרו לי את הלינק הזה לריאיון שערכה איתו ורד לוי-ברזילי, ריאיון שהוא חלק מהספר "17 שיחות עם אסא כשר" (כנרת זמורה-ביתן דביר). אז נכנעתי ללחץ החברתי המסיבי.
כשר מתעב תקשורת ובז לה בכל לבו, מסביר שהיא לא כלב שמירה וגם לא חתול, שאף אחד לא חושף כלום, אלא שמדובר בתהליך בו גורם אחד בממסד מעביר מידע על גורם אחר כדי לנקום בו, ולכן אין לקרוא לעיתונות "חושפת" אלא "צנרת הלכלוך של הדמוקרטיה".
עוד אומר כשר שכשהעיתונות לא רודפת אחר הצהוב, היא רודפת אחר השחור, כלומר מפנה אצבע לכל הרוע והעוול, בלי להסתכל על הסיפורים החיוביים. אם אין שחיתות או טרגדיה או מחדל, אין סיפור. בכך אני מסכימה איתו לא פעם, כשאני מתעייפת לקרוא על עוד מעילה ועל עוד העברת כספים לא חוקית ועוד טובות הנאה ועוד הונאות ועוד מחדלים.
מאחר שכדי לקרוא את כל הריאיון תצטרכו לפנות לעצמכם חצי שעה עד שעה, קבלו אי-אלו פסקאות נבחרות.
...תמיד משעשעת אותי הרגישות של אנשי תקשורת לתדמית שלהם. לכאורה, התקשורת היא בעד הביקורתיות, בעד החתרנות, בעד הספקנות. לאמיתו של דבר, התקשורת היא בעד הביקורתיות, אבל אסור למתוח ביקורת עליה עצמה. התקשורת היא בעד החתרנות, אבל חס ושלום לחתור תחת השורשים האמיתיים שלה. התקשורת היא בעד הספקנות, אבל לא יעלה על הדעת שמישהו יגלה ספקנות כלפי מעשי ידיה שלה. אני חסיד הביקורת של הביקורתיות, החתירה תחת החתרנות, הספק היציב בערכה של הספקנות המתמדת.
...עיתונאי פועל בשם הציבור ועליו להיראות כפועל בשם הציבור. הוא מחויב להגינות ומחויב למקצוענות, במובן העמוק ביותר של שתיהן. אם הוא כתב, ריפורטר בלע"ז, שיביא מבחר נאות של עובדות, כדי לתת לקורא לגבש לעצמו עמדה. לעתים קרובות, אני יודע מן השאלות שעיתונאי שואל אותי, מרוח השיחה, מה הוא מחפש, איזו מגמה הוא רוצה לשרת. זו תת-רמה, זה שימוש לרעה בכוח שיש בידיו. עיתונאים שאוספים מידע בצורה מגמתית ומעבירים לקורא תמונה חלקית, מגמתית, ולא תיאור נקי של המצב העובדתי, פוגעים בקורא הזה, באזרח, בזכותו לדעת. הם פוגעים ברמה המקצועית של העיתון שלהם ובעקיפין גם ברמה המקצועית של התקשורת בכלל.
דוגמה נוספת: יותר מדי אנשים לא ממש מבינים מה הם כותבים. לעתים קרובות, עיתונאים מפגינים שטחיות ורדידות, מכלילים ללא בסיס של ממש, ממציאים המצאות כדי לצבוע את התיאור, מערבבים הצגת מידע עם פובליציסטיקה, בקיצור מפיקים מוצרים באיכות ירודה.
... אנשים שמכירים סוגיה או פרשה מבפנים, מפני שעסקו בה מקרוב, בלי שום קשר לתקשורת, לא משנה באיזה תחום, לעולם יתארו את מה שקראו בתקשורת על אותה סוגיה או פרשה במונחים של "לא מדויק", "לא טוב", "לא נכון", "לא מקצועי", "לא אמין", כשמשתמשים במילים רכות, ו"מסולף", "מעוות", "מגמתי", "לא רציני", "תת-רמה", כשמשתמשים במילים פחות רכות. זה חוזר על עצמו כמעט בכל תחום שאני קשור אליו. ואני קשור לתחומים רבים.
...כל בר דעת מכיר את העולם האמיתי שלא בא לידי ביטוי כלשהו בתקשורת. כמעט כל העולם האמיתי הוא כזה. וכל אדם שהוא גם מנוסה בתחומי הפעילות הציבורית, החברתית, התרבותית וכיוצא באלה, מכיר את העולם האמיתי שלא בא לידי ביטוי נאות בתקשורת.
...העולם האמיתי מלא היבטים. התמונה רחבה ומלאה. כפי שהתקשורת מתנהלת היום, אפילו כשהיא במיטבה, היא לא נותנת לנו יותר מתמונה קטועה מאוד של העולם האמיתי. מובן מאליו שהעולם האמיתי הוא לא מה שיש בתקשורת, אפילו כשהיא עניינית, מדויקת ומאוזנת. לכן, אף אחד לא צריך למצוא קושי בדיבור על המציאות כמות שהיא, במנותק מהתקשורת. יתר על כן, רצוי להתחשב בפער הזה לא רק בהקשר של דיון אקדמי, פילוסופי, בלימודי תקשורת, אלא גם בכל הקשר מעשי, ככל שיש בו מידה של רצינות, ככל שיש בו חובה של אחריות.
...אני מצפה שכתב צבאי יהיה בעל רקע בתחום הצבאי, שכתב כלכלי יהיה בעל השכלה בכלכלה, שכתב בריאות יהיה בעל התמצאות של ממש בתחום, שכתב משטרה יהיה בעל השכלה רלוונטית. אני רוצה לראות כתבים מתמחים, שתהיה להם תמונה רחבה, שתהיה להם הבנה, שלא יכבירו טעויות, שלא יסתכנו בשטויות. האתיקה המקצועית של התקשורת היא ברמה סבירה, כשמתבוננים בקודים, במסמכים, אבל היא לא נתמכת במנגנון הטמעה ממשי.
...בעולם האידיאלי האזרח מגבש לעצמו עמדות, השקפת עולם, פועל על פיהן באורח חייו, נשען עליהן לשינוי העולם. תקשורת בידורית, צהובה, מגמתית, שלילית, מאוהבת בעצמה, חסרת רסן, חסרת אחריות, לא עוזרת לאזרח לכונן חיי אזרחות ראויים לשמם ולקיים אותם. לאמיתו של דבר, תקשורת כזאת מפריעה לו, גם אם הוא נהנה להתבדר בה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
