נרגעתי. שבוע אחרי ידיעות יעלה גם מעריב את מחיר עיתון שישי שלו לעשרה שקלים.
גרסת הרצה ממש לא מושקת ולא גמורה של עכבר העיר עלתה לאוויר. בינתיים לא ברור מי ימלאו את התכנים שם, השאובים כרגע מהארץ. העורכת היא רותם צמרת ולצדה עורך אתרי קבוצת הארץ גדי להב. ביקורת נרחבת תהיה בעתיד, כשהאתר ינשום לבד. בינתיים תתרשמו.
ככל הנראה אישית לוחצת גילתה אותו ראשונה אתמול בלילה.
טיים אאוט לא לבד. הערב עלתה המהדורה הדיגיטלית של גלובס, שטעינתו קשה ואטית כרגע.
על מה אולמרט ובוש ידברו, כלומר איך תיווצר הכימיה עליה התפייטו אתמול פרשני מעריב? כנראה שעל כושר ודיאטה. ההמבורגרים, כך אורלי אזולאי (ידיעות 3) הוצאו מהתפריט. חשוב.
ב-14-15 בידיעות מופיע הסיפור על עובדי הכור בדימונה, המאבק על חוקי הבטיחות וכו'. בעמ' 19 מופיע כיתוב תמונה לכור גרעיני שהוחרב אתמול. ראשית הייתי מעבירה את הכיתוב לכפולת הכור שלנו. ושנית, למה לא כתוב איפה הוא? מזל שראיתי אתמול את ניצן הורוביץ מתלהב ממנו, ומספר שזהו הכור ששימש השראה ליוצרי "משפחת סימפסון", החיה בקרבת כור, כזכור.
קו 100, תל-אביב-קהיר, יחזור לפעול אחרי כמה שנות השבתה. עוד אין תאריך, אבל מי יהיה העיתונאי הראשון שיישלח למשימת "היה שם"?
מה קורה עם רשימת המנהיגים הצעירים של גלובס? אנחנו לא יכולים לחכות יותר. הבטיחו ב-18 במאי, לא?
ובינתיים דהמארקר מבטיח שהצעירים שלו ייחשפו ב-5 ביוני.
לדודי נסים (ידיעות אחורי) שכתב על מכירת פתח תקווה באיביי – כך היית מוצא את שמה של הכותבת, המתנוסס באתרה השביר זגוגיות.
ואת הידיעה הקדומה הזאת כדאי היה לצרף להסמיך לידיעה על חשד להעברת כספים שלא כחוק לעמותות החרדיות על ידי כמה גורמים בעיריית פתח תקווה
גזבר שפיים נגד רפי גינת. אם מעניין אתכם. 500 אלף שקל הוא רוצה.
שירה קצנלנבוגן מתראיינת ל"המגזין", ומספרת שהתכוונה ללמוד רפואה לפני שפנתה למשחק. רק מה, בסוף בסוף מספרת שהיא לא מדברת כמעט מילה אנגלית. אז איך התכוונה ללמוד רפואה?
"אול מיי סאנס" הוא גג כושל, ובעיקר בתעתוקו לעברית לידיעה (מעריב 15) על 20 דקות קריאה שבועיות של ספר באנגלית בבתי הספר.
לחם עבודה
האם יכולים עיתונאי המודפסת והמאותררת לשמוח לאידם של עמיתיהם בטלוויזיה, שמשכורותיהם עלולות להתקצץ, לפחות ככל שזה תלוי באיגוד המפיקים?
מנכ"ל חדש למעריב כתבי עת – רונן שקולניק שמנכ"ל עד כה רק את רייטינג ומגזיניו.
שיתוף פעולה צפוי בין גלובס לישראלי. איזה שידוך.
וישר מהתנור: צפו מדור תקשורת ברנז'אי למהדרין בישראלי.
אסף כרמל יחליף את ענת באלינט. באלינט נוסעת ליפן לשנה, עם סיגניפיקנטה.
ירון דקל יישאר בוושינגטון, כך החליט יאיר אלוני עוד לפני כניסת מוטי שקלאר. זה יחסוך בעלויות, נו.
V פוטו
מישהו שם לב (ואולי כבר כתבו מזמן ופספסתי) לדמיון המדהים בין נורית דאבוש לג. יפית?
לפני פיזור
האפיפיור מתקשה באחרונה להירדם בלילות (ידיעות 19), כי יותר ויותר כמרים סוטים מהדרך שייעד להם. אני לא מתווכחת כעת על מעשיהם של הכמרים או מהי ההגדרה של סטייה, אבל שנתי יקרה לי, ואני לא רוצה שתנדוד כזו של האפיפיור, ואין לי חשק לבלות את הלילות מול המחשב, ולחכות לאיזו תגובה שגובלת בגבולות האסור (גם את זה כבר כתבתי, אני נבעתת מזה שעלי לחזור על עצמי).
אני שמחה שיש מי שמסוגלים לזהות סגנון כתיבה של מישהו על פי תגובה שלו, כנראה שיש אנשים מוכשרים ממני, כי אני ממש לא מסוגלת לזהות. כולל את הכותבים הקבועים פה, שיש לשער שחלק מהם אפילו מכרים ותיקים שלי, ואולי אני אף ממש מחבבת אותם. אני גם לא רוצה לבלות את זמני בהתחקות אחר כתובות אי מייל כדי לברר את אמיתותן. אני רוצה שחיי באגף התחתי יהיו קלים. מה זה קלים, קלילים.
למה אני צריכה להיאבק בתגובות שיכולות להעכיר את חיי? חופש הביטוי עובר בדיוק במקום בו אני הופכת מבנאדם רגוע לחרדתי. ואני לא רוצה להיות שם. אז לא אכפת לי, כמו שכבר אמרתי בחמש הזדמנויות לפחות, להיחשב כפחדנית.
צל"ש הקטיפה ללינוי בר-גפן, מהיום, כלומר מאתמול לב"ג, על שטקבקה בשמה וגם על המשפט המוצלח מכל:
וגם, כמובן, על הנקודות שהעלתה לדיון.
למקורב לאבי לן – מעולם לא האשמתיו בהטרדה מינית על שכינני קטיפנית.
לילה טוב ובהצלחה לטד טרנר שנפרד מטיים וורנר סופית.
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
