Velvet Underground - לא רוצה להתעטף בקטיפה כג'ורג', וכבר לא במחתרת [email protected]

שיעור רשות קצר בהרמנויטיקה  

אני מזהירה, השיעור מתמקד בקוצה של מילה. לא לקצרי רוח ולעצבני נפש.

הוא מיועד רק למי שיש להם סבלנות בשישי בבוקר, לפני הסופר ובית הקפה, הסנדלר והאופה.

פסקה ראשונה בפוסט של אתמול, "זרמים תת קרקעיים". פסקה אחת, וזעם האלים כולם עליה:

אם יש מי שרוצה ללמוד פרק בעריכה, אם איזה מורה לתקשורת מחפש חומרים לשיעור הבא, לסמסטר הבא או לשנה הבאה, אני ממליצה לקחת את שני נוסחי הנאום של אולמרט בארצות הברית, כפי שפורסמו בידיעות ובמעריב. הרי העיתונים קיבלו את אותו נאום, וכל אחד ערך אותו כרצונו. העריכה יכולה להעיד על נקודות המבט השונות של מי שעסקו במלאכה. שווה עבודה. בחיי.

ויש גם את הגרסה של הארץ, אבל היא ממילא שזורה בתוך ידיעה, ומקוטעת.

ובכן מה אנחנו קוראים כאן? הצעה להסתכל על שני סגנונות עריכה שונים של טקסט זהה. ההצעה שלי הייתה לימודית: לקחת את המקור ואת שתי (או שלוש) הגרסאות שלו, ולנסות לנתח מה הביא כל אחד מהעורכים שעסקו בכך להחלטות שלו. כן, גם אם הן התקבלו בשלוש בלילה אחרי 8 יממות בהן לא עצמו עמיתיי העובדים בקו האש עין. וזאת, מאחר שכל טקסט הוא בר-ניתוח ופרשנות. ואין דבר כזה "לא התכוונתי". גם לא בפתק שאתם מצמידים למקרר אגב אורחא.

האם מישהו (שאינו שני העורכים הכבודים) מזהה בפסקה שלי נימת ביקורת? נזיפה? טענה שהמלאכה לא נעשתה כפי שצריך? זעקה מרה על שדבריו של אולמרט הוצאו מהקשרם? לא ידידיי, ממש לא. מדובר לשם שינוי בפסקה תמימה שלא קוראת לעריפת ראשו של איש. בסך הכל תרגיל שיכול ללמד פרחי עריכה דבר או שניים על טיפול בטקסט, על קריאת טקסטים וכל זה.

ועכשיו ביקורת: למה התעורר זעם העורכים? האם מאחר שלא הבינו אותי? אם כך, אז אולי הפסקה הראשונה ההיא כן הייתה צריכה לשאת נימה ביקורתית? אולי כן הייתי צריכה לבחון את עבודתם ולבקר אותה?  מדוע מייחסים לי מילים שלא אמרתי, לא במשתמע ולא במובלע ולא כסבטקסט ולא בין השורות? סתם בגלל עייפות של אחרי עוד משמרת? לא יודעת. אני מקווה שהדברים ברורים כעת.

תגובה א' של יד ימין הנוקמת (בסוגריים, באות שחורה או ירוקה, הערותיי)

יוסף בר קיק, 01:15 26/5/2006: וולווט נשמתי, בתחילת הפוסט עמדת על ההבדלים המרתקים שבין אופן העריכה של נאום אולמרט בידיעות ובמעריב. אז הנה, יש לך פה הזדמנות נדירה לשמוע מה יש לעורך של אחד הטקסטים האלה (לא אגלה איזה מהם) לומר. ובכן, בניגוד לתיאוריה שלך, לא הייתה שום אג’נדה נסתרת (היכן כתבתי שהייתה אג'נדה נסתרת?). האמת הרבה יותר פשוטה ואפרורית (ידוע): השעה כמעט חצות, הדדליין נושף בעורפי, לפניי מונח נאום בן 2800 מילה. יש לי מקום לבערך  (ברור) 400. זה הזמן לשחוט! השתדלתי להשאיר התייחסות להיבטים החשובים: הוקרה לאמריקה, פיגועים, התכנסות, חמאס, איראן (מצוין). לא הייתה אידאולוגיה מוכתבת מראש (מעולם לא אמרתי), פרט לכך שגרזן העורך יהיה חד וחסר רחמים (יפה! ובכל זאת מתוך הערפל, קוצר זמן ועוד קיבלת החלטות. בשיעור אליו תוזמן תוכל לנמק אותן, זה הכל)

תגובה ב' של יד שמאל הזועמת

עורך אחר, 01:46, 26/5/2006

כעורך באחד הדסקים של העיתונים היומיים אני נדהם בכל פעם מחדש כיצד החלטות שמקבל עורך לחוץ ב-12 בלילה זוכות אחר-כך לניתוחים עמוקים ומשמשות כר לתסריטי קונספירציות (תסריטי קונספירציות? אני אמרתי? איפה? כל טקסט ראוי לניתוח. גם כזה שנערך באמצע הלילה בחמש דקות) נוני, עופר ועמוס לא יושבים ולוחשים על אוזנם של העורכים בדסק (מתי כתבתי את זה ואיפה?). אפילו לא רפי, אמנון ודיוויד (כנ"ל). למעשה אין לך זמן כמעט זמן לערב גם את ראשי הדסק בהחלטות שיכתוביות, הם מעורבים בעיקר בציור העמודים, בכותרות ובמשניות (יופי, איפה הבעיה?). העורכים מביאים איתם לעבודה את הכישורים המקצועיים שלהם, שמורכבים מיכולות כמו שכתוב ועריכה, או היכולת להפריד בין הדעות האישיות שלך להחלטות המקצועיות המתבקשות (כל הכבוד, כך צריך ולא חשבתי אחרת לרגע).

אותו טקסט ייראה אחרת אחרי טיפול של שני עורכים באותו דסק חדשות (וכי לא כתבתי "נקודות המבט השונות של מי שעסקו במלאכה"? ברור, ועל זה בדיוק מתבססת ההצעה שלי להשוות טקסטים, לא למטרות ניגוח אלא למטרות ניתוח). נכון שבסופו של דבר מה שאנחנו עושים מודפס אחר כך תחת השם של ידיעות, מעריב והארץ, אבל לקבוע שההבדל בין שני נוסחי הנאומים משקף את תורות העריכה השונות בין העיתונים (היכן כתבתי דבר כזה?) יהיה קצת מוגזם (נכון, מעולם לא, וכו').