כמה רכשו את חבילות המונדיאל של הוט? ווינט, שיש לו התקשרות עסקית עם צ'רלטון מדווח היום אחר הצהריים על 25 אלף איש (מדובר על עסקת ה-189 שקל למי שיתחייב להישאר לקוח של החברה למשך שנתיים). המחיר מבלי להתחייב יהיה 309 שקל.
והנה יש מי שמאיים להגיש תלונה נגד האתר על צנזור התגובות ב Ynet , תגובות שעוסקות בקשר בין האתר לצ'רלטון.
וואן וגלובס מדווחים על 1,500 רוכשי חבילה, טלספורט מדווח על פחות מ-2000. האמת אי שם באמצע? בחוץ? איפשהו?
ושימו לב מה קורה בעמודים 10-11 בידיעות: ע' ימין, מודעה על ה-189 שקלים, ועמוד שמאל כולו מלא בידיעות חדשותיות באותו נושא בדיוק. זה נקרא לעבור את הגבול.
מתברר שיש אופציה לקרוא את "ישראלי" בגרסה דיגיטלית. אני לא הצלחתי להפוך אותה לאקטיבית מדי, אבל אולי אתם תצליחו. באשר לוויכוח שהתנהל כאן אתמול: להגדיר את הנוסעים ברכבות ובאוטובוסים כ-מה-הם-מבינים-בכלל, אם לפשט ולצמצם את כל מה שנאמר זה לחטוא למציאות.
וזה, מאחר שחלק גדול מיושבי האזורים הירוקים והירקרקים משתמשים בשירותי הרכבת, שלא לומר הדור הצעיר, קרי החיילים, שהם קוראי עיתוני העתיד, לא? נכון שברכבת מעלעלים, מדפדפים ואחר כך זורקים, אבל אפשר לחשוב מה עושים עם העיתונים האחרים ביושבכם מול המקלדת והמסך, או, שלא ישמעו, בשירותים? כמה זמן אתם (ושאר עם ישראל פה ובתפוצות) קוראים עיתונים? עשר דקות? רבע שעה? ואיך אתם קוראים? עוברים על כותרות ומשניות, פה ושם נתקעים על איזו ידיעה שמעניינת אתכם, או על מודעה מפתה של דיל לברזיל, וזהו.
ומתי אתם עושים את זה? בארוחת הצהריים הכוללת סנדוויץ' על המקלדת או חומוס בחוץ? היו כנים עם עצמכם, וחשבו כמה זמן בדיוק אתם מקדישים ליצירות המופת מלכלכות האצבעות האלו מדי יום. אני ממש מוכנה לחתום ולהישבע שלא יותר זמן מאשר מקדישים מדפדפי "ישראלי" לעיתון המחולק בחינם.
לא לכל מי שכותב פה משהו, למטה או למעלה, יש אינטרס מובהק למכור לכם חתול בשק או פולקע בצלחת. אנשים מתדיינים, מביאים עובדות או חלקי עובדות שאותן הם מכירים טוב יותר מסביבת העבודה שלהם, וזהו. אני לא חושבת שמישהו מתכוון לשדל אתכם למהר לרכבת ישראל מדי בוקר ולחטוף את העיתון המיועד לציבור מובהק.
עכשיו, שיהיה ברור, גם אני לא נוסעת ברכבת ישראל מדי יום, כך שאני לא מכירה את המוצר (ראיתי אותו פעמים ספורות) ואני לא משבחת אותו ואת יכולותיו, פשוט כי אני לא מכירה אותו, אבל אי אפשר לזלזל בחשיפה שלו. חשיפה. יודעים מה זה, נכון?
רגע, ומה עם כל שאר חולי הסרטן והתרופות? אז עכשיו כולם יודעים מה זה אווסטין וארביטוקס, אבל מה, רק שביתות מביאות תוצאות? העיקר לסלק את הרעשנים שהתנחלו מול הכנסת? והכי חשוב, האם נתן זהבי יספיק לכתוב מדור?
מח' הגהה
"בתו של איסמעיל הניה נעצרה בישראל" (כותרת ענק במעריב 7) אבל איך כתוב הנייה בכל הידיעה? עם 2 י'. שטויות, כבר ראינו דברים גרועים יותר.
ב-ynet פורסמה ידיעה של מרב יודילוביץ' על "חיי אהבה" של צרויה שלו. הידיעה נפתחת באזכור השגוי שזהו רומן הביכורים שלה. שני טוקבקים (31,32) מתקנים את הקביעה הזו. אבל למה מערכת הבקרה של המטקבקים לא פונה לכתבת ומבקשת ממנה לבדוק את האמור כדי לדעת אם צריך לתקן את הידיעה?
בודקי הטוקבקים אמונים רק על סילוק המקללים והמשמיצים? עכשיו מה, כל מי שיקרא את הידיעה הזאת (והיו סטוכים, כלומר סמוכים ובטוחים שהיא עוד תצוטט בעבודות של המוני סטודנטים ותלמידים) יכתוב ש"חיי אהבה" זה הרומן הראשון של שלו?
תוספת: יש! צעד קטן ל-ynet, הטעות תוקנה!
כמה ידיעות על אליעזר פישמן יש היום בידיעות?
שלוש.
האחת בע' 16, על תשאולו ברשות לניירות ערך.
השנייה בשער "כלכלה", על מה שעזריאלי קונה ממנו.
השלישית בע' 25 שם, על כנס האנליסטים.
דילגתי בתימהון ובסלידה על הכתבה מעלמה ששלחה את הכתבת המצודדת שלה לנסות לזנות ברחוב בן יהודה. זה לא מצחיק, לא קול, לא שנון, לא מתריס, לא מרדני, לא עיתונות, אלא רק עלבון אחד מתמשך וארוך לנשים באשר הן. שלא לדבר על הנשים העוסקות במקצוע, חלק נרקומניות, חלקן משועבדות לסרסורים הרודים בהן (חלקן – רק כדי לא לעשות הכללות, הרי ברור שיש מי שבחרו במקצוע מרצונן הטוב והחופשי והן יותר מאושרות ממני אפילו, אם כי זה קצת קשה).
אני מתפלאת על העורכת ועל כך שאף אחת מבנות המערכת לא התקוממה. שלא לדבר על הכתבת עצמה. אני רוצה לראות שבלייזר ישלח את אחד הכתבים שלו להיות ג'יגולו, למען השוויון. לא, זה לא מספיק טוב, כולם בבלייזר הרי נראים כמו ריצ'רד גיר, והוא הרי היה היי קלאס.
זהו, שאין מקבילה גברית שיכולה להשפיל כל כך את עובדי העיתון, כמו לשלוח עיתונאית צעירה להציע את גופה בכביש. אני מציעה לנועה אסטרייכר לחשוב שוב על ההסכמה שלה. וגם לדריה שועלי, העורכת ששלחה אותה.
בנסיבות האלו, לשפד את הכותרת "הבטחתם זונה", זה מיותר.
האשלא"ש פרסם ב-10:04 אייטם על ליאור פרידמן שעוזב את גל"צ.
ב-12:30 היה ב-nrg פרסום ראשון על מגעים של נדב פרי לפרוש מגל"צ לטובת ערוץ 10.
מה עשו שם? עדכנו באייטם על פרידמן את הסיפור על פרי, וכך יוצא כאילו nrg הוא המעתיק.
מדור הרכילות של לאשה התעלם מהחתונה של נמרוד מוזס. מסכנות הקוראות שמידע כה חשוב נמנע מהן בעקבות ריב משפחתי.
באמת? מוסף הכלכלה של מעריב זה פרסום ראשון? כן, בטח. למה לא.
שימו לב לכותרת הבאה, היא נפוצה מדי:
שער "המגזין" (מעריב): "משה איבגי, מאחוריך"
שער "כלכלה" (ידיעות): "קרי ברדשו: מאחורייך"
ואילו כותרת הכתבה על דיין ב"המגזין": "בקרוב תגיע רחוק", בדומה לשם המדור של העמלצת (שגם הוא לקוח מ... וכו'). נקווה שהיא לא מרמזת על מצב הורמונלי דומה של השניים.
בתשובה לשאלת כתב מעריב, למה אסי דיין משחק בכל מה שמבקשים ממנו – כי הוא רוצה כסף, והרבה. אני לא אומרת זאת לגנאי. זכותו המלאה.
הרי גם האם הפונדקאית שהרתה עם שלישייה עשתה את זה בשביל כסף, ואל תבעלו המוח עם תחושת שליחות (ידיעות 12). "מצוקה כלכלית מאיימת" זה מספיק משכנע.
טעות משעשעת באתר עיתון הארץ: התחלף להם ניר בכר בניר חפץ, אבל עכשיו הכל בסדר.
האם הכותרת "חשש: מסכי ערוץ 1 יוחשכו תוך חודשיים" (מעריב 11) היא לא הכותרת המשמחת ביותר של היום?
"מלך הביצה" חושף שגיל קופטש סירב להופיע ב"פפרצי", תוכנית שעודד קרמר כותב, מאחר שזה פעם השמיצו. קופטש בתגובה: סתם זובור. מה זה "פפרצי"? עוד תוכנית בה מלהגת הברנז'ה על עצמה, אמרה היושבת בבקתת זכוכית שבירה במיוחד.
לפני פיזור
כמו שכבר כתבתי כחמישים פעם, אני לא יושבת כל היום מול המחשב וקוראת את התגובות. אני קוראת אותן כשלוש פעמים ביממה. אני לא יכולה לעקוב בזמן אמת אחר כל תגובה שמתפרסמת. התגובות לא עוברות דרך בקרה שלי - אין פה עורך טוקבקים, אם זה לא היה ברור עד כה - והתגובות מתפרסמות באופן חופשי לגמרי.
אני יכולה לקרוא אותן ולכן גם למחוק רק אחרי שהתפרסמו. ייתכן מאוד, לפיכך, שרבים מכם יקראו אותן לפני. זה המצב. אלו מגבלות התוכנה, הבלוג, החיים או מה שלא תרצו. ולכן, הפסיקו בבקשה עם האיומים על מה ייעשה לי אם לא אמחוק את תגובה איקס או וויי. אני לא נוטה להתרשם מכך, ומוחקת את התגובות הראויות להימחק כשאני רואה אותן. לא רגע אחד לפני.
מנטרת השבוע היא "את מלקקת". בחייאת, רדו מזה, אתם מביכים את עצמכם. לא ליקקתי בחיי לאיש ולא אתחיל עכשיו. לא טעים לי וגם מאוחר מדי. עמכם הסליחה.
תודה לכל מי ששיגרו ביממה האחרונה חומרים רבי תועלת. תודה רבה. לא הספקתי להודות לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
