להיחשף או לא, זאת השאלה.
בזמן שאני קוראת עיתונים/ עושה דרכי בשיירה מאובטחת לצימר בצפון/ רוכשת דגים טריים/ שותה מיץ נבט עשב חיטה עם נילי לנדסמן/ חובטת את ראשי בקיר/ מטילה קוביות שיכריעו את הכף, אציב את הדילמה ואת הנימוקים לכאן ולכאן:
למה כן
1. כי אני עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי.
2. כי מעסיקי יטפחו בחיבה על שכמי.
3. כי האחרים שאינם אני הנחשדים בכך שהם אני סובלים מכך מאוד, וגם חרדים למשרותיהם.
4. כדי להגביה את רף האמינות ולהפוך לגוף שאפשר לתרום לו מידע בלי חשש.
5. כי החיים במחתרת קשים – קשה לשמור סוד, קשה להיזהר, קשה לחיות בפראנויה, קשה להתמודד עם האיומים לכלותי.
למה לא
1. כי כמו שאמר העו"ד המתנגד מאוד: "כשהופכים מאהבת לאישה חוקית זה כבר לא אותו דבר, למרות שהיא נשארה אותה אישה (אותו דבר עם מאהב, V )".
2. כי מעסיקי לא ישתגעו מהרעיון.
3. בגלל קשריי העסקיים הנרקמים כעת.
4. כי אז שונאיי ימצאו דרכים חדשות לנגח אותי ולהאשים אותי בזיקה כזו או אחרת למושאי הסיקור שלי. ועל כך אומר: אף אדם לא חי בחלל ריק, וגם המאמצים להפוך את ולווט ל-untouchable אינם קלים.
5. כי החיים במחתרת מוסיפים תבלין מסעיר לחיי.
למען הסר ספק: רק אני כותבת את הבלוג. לא שניים, לא שלושה ולא ארבעה וחצי בני אדם. ומאחורי לא עומד אף בעל אינטרס משום סוג שהוא.
עוצו עצה וכוונו את הזרקור לנקודות שלא חשבתי עליהן (תוספת: עלבונות? תמיד טוב, אל תפסיקו). ולמה בכלל השאלה עולה שוב? כי דברים משתנים והמצב פה דינאמי מאוד. מה שהיה לפני חודש אינו מה שקורה היום, ובוודאי שאינו דומה למצב לפני חודשיים, וגו'.
אני מזהירה כבר עכשיו: תגובות ספקולטיביות נוסח "ולווט היא" יימחקו ברגע שאני או בא כוחי שגויס למשימה נראה אותן. משמרות הבטיחות תוגברו לרגל החג.
נ.ב. איפה הדפים הקודמים? במאי (התחלף חודש). הכניסה דרך הארכיון.
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
