במהירות הבזק, דקה אחרי הכתבה של בן כספית ב"מוסף שבועות" עליו, התראיין גיורא איילנד, ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר להארץ. כספית כתב בראשית דבריו: "למען הסר ספק: איילנד לא מתראיין וגם לא התראיין לכתבה זו. אין לו כוונה לירוק לבאר, גם אם בקושי שתה ממנה".
מכאן אפשר להסיק שכספית לא ידע על הראיון המתוכנן להארץ. ואולי הראיון הזה נולד למעשה רק אחרי שאיילנד קרא מעריב והחליט שהוא ממש חייב להעמיד דברים על דיוקם? האם זה בגלל שהוא מעדיף את ארי שביט על פני כספית, או שמא קיבל הבטחות לטיב הראיון בהארץ?
אני מעלה כמה סברות לראיון המהיר: 1. איילנד חש שעמדותיו לא הוצגו כהלכה על ידי כספית. 2. הוא נעלב מההגדרה שלו (אצל כספית) כמי ש"סר חנו". 3. הוא נפגע מההתעלמות של אולמרט ממנו, ואת זה אפשר לראות בבירור בראיון בהארץ.
אז מי יצא נשכר מהכתבה במעריב? איילנד (נקווה שעכשיו הוא מרוצה), וכמובן הארץ.
אגב, גם לראיון בהארץ הוא לא הצטלם.
בידיעות נלחצו מעניין הקוקאין, מזריקים או לא מזריקים, ולכן בשער וגם בכתבה (12) כתוב שאסי דיין הזריק "חומר". ארבעה כתבים עמלו על ידיעה של 250 מילה ולא הצליחו לרדת לשורש העניין? חוץ מזה, אסי וליאור גרו יחד עוד לפני שהתכנסו לתוכנית של יס, ברשותכם.
ובשביל מה התוספת של יקיר אלקריב על פועלו של דיין? מה, אנחנו לא יודעים? לא קראנו מספיק? לא נכתב מספיק?
שרון מולדאבי טס לראות את רוג'ר ווטרס בהופעה בליסבון (ידיעות 26). למה היה צריך לחלק את הטקסט שלו לשני חלקים, דיווח על ההופעה וביקורת? מילא, אם היו כותבים את זה שני אנשים, אחד ריפורטר ואחד מבקר, אבל כך זה מעושה לגמרי. ואגב, כמה דיברנו על כך שווטרס מופיע בנווה שלום, כמו שגם כתוב בגוף הידיעה, ומה כתוב למטה, במסגרת המצולמת על ההופעות העתידיות? רוג'ר ווטרס, פארק הירקון.
יט"ב ושניידר מזדרזים לתקן את המחדל שלהם עליו הצבעתי בשבוע שעבר, וכותבים על "אז הרצל אמר". המבקר של ידיעות חושב ששני האינטלקטואלים הרמן ועפרן כשלו בדרך, ואילו זה של מעריב סלחן יותר ומציע לצפות. מאחר שמדובר במיני סדרה נותר רק פרק אחד. הזדרזו פן תאחרו.
מוזר לי שאודיש ראה בכתבה על חיים רמון כתבת יחצנות, בעוד אני שמעתי את הסתייגויותיו של עפר שלח מכל תשבחותיו העצמיות של רמון.
תמהתי גם על שהוא לא הזכיר את הכתבה על "ישראלי". אולי פשוט לא רצה להסתבך.
ובהמשך לשיחתנו מתחילת השבוע על "ישראלי" - שמתם לב מי התראיין? מנכ"לי שיווק וסמנכ"לי תוכן ואנשי מכירות והפצה, ואל תתפסו אותי בהגדרות המדויקות – אבל בפה מלא הודו כל האנשים האלו שתקציב העיתון ("אינטרנט מודפס" כלשונם, ישמרם האל) הזה וכל ההוויה והעשייה שלו נשענים על שיווק והפצה ודיילי מכירות בקסקטים ובחולצות אדומות. המילים "כתיבה" ו"עריכה" נמצאות אי שם בסוף המילון שלהם ומשמרת העריכה הופיעה בכתבה רק כשגבה למצלמה. אין להם פנים, לעורכים, הם רק עובדי דחק מתחלפים שנמצאים בשוליי הכביש המהיר עליו דוהרת פרארי השיווק של "ישראלי".
אני יכולה לדבר על פמיניזם עד קץ הדורות אבל אז תגיע כתבה אחת במדור "בנות" השוכן בתוככי ערוץ הצרכנות ב-ynet ותציע לנשים איך לבזבז את זמנן ואת כספן (כספו?) כשהניאנדרתל שלצדו הן חיות צופה במונדיאל. הרי נשים לא מסוגלות להעביר את הזמן לבדן, כאותם פעוטות שמוחם אינו מפותח מספיק צריך לשעשע אותן לבל ישתעממו ויתחילו לצייר על הקירות או לעשות שטויות, או חלילה להפריע לבעל הבית.
וזה מה שמציעה להן טלי חרותי-סובר לעשות בחסות היחצנים שתרמו את הקומוניקטים: לצעוד לכיוון הקניון הגדול/ קניון ערים/ רשת גו אקטיב/ רשמת מלונות פתאל/ מלון מרידיאן שם ימוצו את ארנקיכן ולא תשתעממו בחברת פתיות אחרת.
אבל אם אתן אינטליגנטיות (כך בכתבה), תוכלו לשמוע הרצאות:
גירויים חזותיים ומשחקי קוקו (זה עם הילדים, לא משחקי סקס)/ סדנת בייבי יוגה/ לגעת באוכל/ חגיגית בשרים/ קישוט עוגות/ ולאינטליגנטיות במיוחד: שזירת פרחים ואולי אפילו קיפולי נייר. ואם אתן רוצות לפתות אותו רכשו חוטיני עם דגלי הקבוצות המובילות ובלבלו את דעתו.
שנות הארבעים והחמישים עוד לא נגמרו, והעיתונות העברית המתחדשת נמצאת רק 55-60 שנים אחורה. נשים למטבח, או מקסימום לחדר האוכל. ומשם בריצה קלה למיטה עם החוטיני.
זה לא אומר, אגב, שגם הנשים לא יצאו מדעתן, אבל לגמרי. ראו את הידיעה הזאת, על תלמידות בית ספר לאיפור שיוצאות להפגין למען המונדיאל. בהתחלה זה נשמע מצוין, הן תומכות בבעלים וכל זה, אבל הסוף, אוי, הסוף:
"אנחנו, הנשים, משלמות על כך את המחיר בבית. אנחנו, הנשים, רואות בבית מה זה עושה לגברים שלנו", אומרת ליאת בורה, תלמידת איפור מקצועי בבית הספר. "אני מוכנה לצאת מהבית לכל תקופת המונדיאל רק בשביל שיתנו להם לראות את המונדיאל".
רש"י: נלך לקניונים, לעשות ציפורניים ולישון בגן ציבורי, העיקר שהילדים המגודלים האלו יהיו מרוצים.
ב"המגזין" יש כתבה על קבוצת הכדורגל בנות סכנין שהעפילה לליגה הבכירה, אבל למה לכתוב במשנה שאין להן אג'נדה פמיניסטית לוחמנית, בעיקר כשיש מסגרת המסבירה שזאת האג'נדה שלהן, אף שאינן בקיאות בטרמינולוגיה?
שלושה פרקים כבר יש לסיפור על בוסקילה Vs רוברטו. שניים מהם התפרסמו ב-nrg היום בצהריים.
אם לדייק: בידיעונת בידיעות של רביעי לא כתוב 300 אלף שקל, אלא 234 אלף, אם כפלתי נכון 58.5 כפול 4.
כמו כן הכותרת "איים בתביעה וקיבל ידיעה" לא מדויקת. הידעה התפרסמה מאחר שהידיעה הקודמת הייתה שגויה. מה לא ברור?
אבל אם כבר סיפרתם על שתי הידיעות שהתפרסמו ברביעי שעבר ובערב החג, למה לא לספר על כתבת השער של "24" היום בנוסח "הוא אמר היא אמרה" – כשהם לא מסכימים על שום דבר למעשה? מי שממש משעמם לו מוזמן להתעמק בסיפור הגירושין הזה.
עפר שלח טועה, וב-nrg צוהלים.
טוב שיש מי שידווח על הקלקולים של nrg.
"אמנית חימר" היא הכותרת של "ספורט מעריב" בשער על שחר פאר, אבל המילה חימר, שלא לומר ציטוט בנושא, לא מופיעים בכתבה. ציטוטי החימר מופיעים דווקא בספורט ידיעות: "... ויש לי עונה שלא תיאמן על החימר... אני חושבת שעכשיו החימר הוא המשטח האהוב עלי". מצחיק, לא?
קראו את רביב דרוקר עונה ב"דעות מעריב" למיכל אהרוני, על שהתקיפה את הכתבה של שלוקר משבוע שעבר על קניית העיתונאים במגזר הרוסי. מאחר שצפיתי בכתבה וקראתי את דבריה, נראה לי שהצדק איתו.
ב-13:25 הופיעה בגלובס ידיעה על הפסקות חשמל מרובות שפקדו את כנס דהמארקר לשוק ההון שנערך בדיוויד אינטרקונטיננטל, אלא שזמן קצר לאחר מכן התפוגגה הידעה. אפילו לשמוח לאידו של האויב לא רוצים?
זהו, נעלם הבלוג של ארנה קזין מהעמוד הפותח של הארץ.
"תלמיד בלי תיק", מכריזה ידיעה מהפכנית (מעריב, 10). תרבות הלוקרים מגיעה לבאר שבע, אבל כאן קוראים לה "פרויקט נסיוני". רק כמה עשרות שנים נוהגים כך בבתי ספר אמריקאיים, רק כמה מאות אלפי סצנות קולנועיות וטלוויזיונית צולמו ליד הלוקרים, אבל כאן מגלים את אמריקה עכשיו.
תוספת: וגם פה יש לוקרים כבר עשור. תתחדשי, פנינת הדרום.
"מלך הביצה" מתבקש לשנן: בלאק אייד פיז. לא פיס
עידוק מתלונן על שגוגל לא השיבו לשאלתו, ועל כך שלקח להם ארבעה ימים להגיד את זה. אני רוצה להזכיר למר 404, שבין יום חמישי להיום איש לא עבד (חוץ ממני), כך שלא הוגן להגיד שחיכית ארבעה ימים לתגובה, כי יש (במקומות שפויים) מה שנקרא "ימי עבודה" (להבדיל מחופשות, שישיאים וכאלו).
VTV
שאלה אישית לעמנואל רוזן:
מה קורה עם התחקיר על אלי לנדאו? אנחנו מחכים.
נחמד מאוד הפרומו של אילנה דיין ועדי אשכנזי, שמקדמות את יום רביעי החדש של קשת.
"מה זה השטויות האלו" ("כלכלה", ידיעות, 4) תשודר, לראשונה בישראל, קודם באתר של קשת (שלישי אחה"צ) ורק אחר כך על המסך הגדול. כלומר היותר גדול.
קשת תפיק את העונה השנייה של "בטיפול" יחד עם הוט.
איילת מצגר תהיה מ"מ יו"ר הרשות השנייה.
עופר בלוך, מנכ"ל יס, פורש. על פי דהמארקר, יונה ויזנטל עשוי להחליף אותו. על פי גלובס – לא ידוע. האשלא"ש כלל לא מזכיר מחליף פוטנציאלי, אם כי הוא לוקח מהמארקר את שמו של ארז מלצר, אותו יחליף בלוך בנטפים, החברה אליה הוא עובר. מוזר. גם אייס לא מזכיר את ויזנטל כיורש בפוטנציה.
והשאלה: מישהו טועה או למישהו יש סקופ?
לפני פיזור
לעיתונאי קטן הלא מקורי (סחתיין על השם המדויק) - חדל. אתה בלופ (loop). אל תקרא. אל תיכנס. תשמיץ במסדרון שלך. העיקר שתפסיק לחזור כתוכי יום אחר יום על התובנות הלוקות שלך.
תזכורת לעצמי: לא לצאת מהבית בשום חג. אף פעם. גם אם מנג'סים לי למוות.
ואל תעלו במעלית היום.
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
