חם. מוחי נחלט.
פלא שמערכת החשמל מתמוטטת כשהטמפרטורות מטפסות במעלה אחת? מתברר שיש רק מומחה אחד לאנרגיה במדינת ישראל. ד"ר עמית מור שמו, והוא מסביר למעריב וגם לידיעות מהם המחדלים שהביאו אתמול לניתוקים המרנינים.
עדכון אחרון: פעילותה של רדינג תחודש למשך 21 יום כדי להתגבר על נזילת החשמל מכל רחבי הארץ.
ובני ציפר כלל לא צריך מזגן. שוב, לא מבינה למה העדפותיו צריכות לעורר כזאת מהומה. שהוא יבלה באוגוסט בקהיר, ושכל השאר יפעילו מזגן, למה לריב?
ב-nrg מציעים אלטרנטיבות לחברת חשמל. כך לפחות נדמה מהכותרת, אבל הפתרונות, כמו שאפשר לתאר – האחד בלתי ממיש מהשני.
ומה לעשות עם המחשב? לפי הסטטיסטיקה, 2 מתוך1,000 כוננים קשיחים לא ישרדו הפסקת חשמל. הפיתרון בקצרה: אל-פסק ((UPS בארוכה – בלינק.
עוד לא נגמר, סיפור המונדיאל. עכשיו מתברר שגם על הצפייה בפאבים מרחפת סכנת אכיפה. אבל זאת לא המילה האחרונה של צ'רלטון.
ממש בדקות אלו חושף דהמארקר את צעיריו המבטיחים. מתי נדע כבר?
לידיעות ומעריב 13: מתאבקי הסומו לא סתם נוסעים לצוף בים המלח אלא להצטלם לסרטון פרסומות למשרד התיירות היפני, שצריך להביא לכאן המוני יפנים. לפחות אלו היו הפרסומים טרם בואם.
באמת לא הבנתי איך הם התמודדו עם המושבים במטוס, אבל מתברר (מעריב) שכל אחד מהם תפס מושב וחצי.
יט"ב הולך בדרך הצל"שים שלי, ומעניק אחד כזה לערוץ 1 על שידור המשחק של שחר פאר. אבל הוא מתעלם מ"פפראצי", שעמיתיו, אודיש ושניידר מתעמרים בה, ומעדיף את מרתה סטיוארט.
ועוד משהו: למה לכלך שניידר על הטניס וקרא לו "מטקות משודרגות"? בדיח?
תסתכלו טוב בשישי הקרוב על "שליחות קטלנית" ב"7 ימים", זאת הפעם האחרונה שתראו אותו כך, במתכונת המצולמת. חצי שנה אחרי שעזבה את רייטינג לטובת מדור הרכילות הנפוץ במדינה נוטשת אותו יסמין לוי, ובמקומה תבוא אדוה מלמד מ"עיתון תל אביב", שתחזיר את המדור למתכונתו האייטמית הקודמת. לוי תמשיך לכתוב במוסף.
אני יכולה להבין את הרצון לשינוי, מאחר שכמו שכבר כתבתי, התברר שהנוסחה הזאת, של מדור מבוסס צילום לא עבדה פה. השאלה היא אם אפשר יהיה להחזיר את המדור לימי הזוהר שלו (כן, יודעת שאף אחד פה לא קורא רכילות. אני סתם מדברת לעצמי).
אמילי עמרוסי טוענת שדבריה הוצאו מהקשרם כשהתראיינה לרפי רשף.
קבלי עצות און דה האוז:
התראייני-נא רק בשידור חי.
אם את מתראיינת לכתובה דאגי להקליט את הראיון, תמלליהו למען עצמך, וכשיגיע היום הגדול פרסמי את הגרסה שלך בבלוג משלך.
מניסיון, זה כיף לא קטן.
הבוז לכותרת המשומשת: "מונולוגים מהווגינה" ("24", 14) ועל מה הפעם? ספר זכרונות של זונה.
צל"ש ל"מלך הביצה" למוד הסבל שלא גילה לבר רפאלי על אודות מסיבת ההפתעה שמכינים לה.
אתמול הזדעזעתי מהמאפרות לעתיד שהתכוונו להשאיר את הבית לבעליהן, ומה שלא ידעתי זה שמדובר בקומוניקט ששוכפל. רוב כלי התקשורת זרקו אותו לפח, אבל היו מי שהעלו אותו לאתר.
"נדהמנו לראות שעורכי הדין של באפט תיקנו לעורכי הדין שלנו טעויות" (איתן ורטהיימר, מתוך "כלכלה", ידיעות, 2) – לא יכול להיות שהוא התכון לזה ברצינות, נכון? למה הוא חשב שעורכי הדין שלו הם מליגת הקיסוס?
VTV
אם במקרה לא ראיתם את אליזבט טיילור מכחישה בחג בפני לארי קינג את השמועות על מותה הממשמש – הנה היא.
אוי ואבוי
62 אחוז מהישראלים סובלים מהשמנת יתר ו-64 אחוז מהאמריקאים. לפחות הנתון הראשון התברר מסקר של משרד הבריאות (ידיעות 12). תרשו לי לחלוק. זה ממש לא נראה לי סביר, לא ממה שאני רואה ברחוב או בעבודה.
וכדי לא לייבב, הנה דיאטת אושר.
שליש מהישראלים לא קראו אף ספר השנה.
(שם, דו"ח המנהל לתכנון כוח אדם במשרד התמ"ת)
מה עשו הגלולות למניעת הריון לדגי עמק הירדן? הסיפור המופלא של היום.
אנורקסיה – אאוט/ טנורקסיה (התמכרות לשיזוף) – אין ("24", 19).
6.6.6 - זה קורה מחר. קצת מפחיד ללדת או להיוולד ביום הזה, לא?
וגם 39 שנים למלחמת ששת הימים, שכמה זמן היא נמשכה?
לחם עבודה
רותם דנון יהיה עורך החדשות שם (שכחתי: באשלא"ש, נו). לי-אור אורבך עובר למעריב במקום יניב זך. שידוך משמים. ושימו לב לתגובות, כמעט כולן משבחות ומהללות. עורך הטוקבקים סחוט.
עובדי ערוץ 10 קיבלו כרטיסים לסטינג. ומה איתי?
לפני פיזור
וסוף סוף, אביגיל בכלר: ראשית אני יודעת שאת מחבבת אותי מאוד. גם אני מצדי מכירה ביכולותייך האינטלקטואליות והוורבליות ומתרשמת מהידע המעמיק שלך (אני לא צינית) בעברית, ערבית, היסטוריה, אנגלית, מתמטיקה, מדעים מדויקים, מדעים לא מדויקים, ספרות, מוזיקה, מורשת הגשש, סטינג (תבלי עם הילד), קולנוע, כלכלה, סקס, רפואה (קונבנציונלית+אלטרנטיבית) וגם מכישורייך בציור ובכתיבה ובהלחנה - הכל. בואי נסכם שאת בודקת העובדות האולטימטיבית של העיתונות העברית ושל עולם ההיי-טק, ובכלל מוטב היה ללינדנשטראוס לגייס אותך לאלתר. ועוד לא אמרתי מילה על אחורייך (עם הבטחות לעוד ועוד, ואשרי תומס שנהנה מכל זה) שזעזעו פה, בבלוג מושבת-ההורמונים הזה, את אמות הספים.
אבל – אני לא חושבת שצריך פה כוח שיטור, ואם כן, אני משטרת בדרכי שלי. האמת? כשכ-20 אחוז מהתגובות לכל פוסט (ונדמה לי שאני מקלה עמך. בפוסט הקודם – 12 תגובות מתוך 56, וזה עוד פוסט מתון) הן שלך זה קצת משונה. אין צורך לקפוץ בכל פעם שמישהו מלעיז על זולתו. אתמודד עם זה. הגבולות ברורים. זהו אביגיל, אני את שלי אמרתי, עכשיו תעשי עם זה מה שאת רוצה.
לשרון מולדאבי – חוץ מהמפרט הטכני אנשים מתעניינים גם מתעניינים בדעותיך, תחושותיך ואבחנותיך על המופע. אני לא הייתי מפרידה את הדברים לשני טקסטים, אלא שזאת כנראה שאלה של טעם ושל סגנון. אבל מה אתה יודע, ככל הנראה אין זו הפעם הראשונה וגם לא האחרונה שאנחנו חלוקים. הרי סוגיה זו היא בסך הכל עוד לבנה בחומה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
