איפה המהפך בלימוד התנ"ך? הרי גם כשאני למדתי תנ"ך זה לא היה שינון סתמי של פרקים ופסוקים אלא ניתוח טקסטים. למה לעזוב את הקו הפרשני? סיפורים, אמנות, מסרים, זאת לא פרשנות? ואיך גדל הניכור בין התלמידים לתנ"ך בשנים האחרונות עם כל גלי הרוחניות ששוטפים את הסביבה?
בניגוד לדעתו של משה גרילק, עורך "משפחה", החושב שאנשי דת כמורים לתנ"ך הם צו השעה, אין קשר בין הדברים, כמו שאין קשר בין "מסורתיות" הסטטוס קוו הכה ישראלי לבין החיבה ליצירה. אני גם לא בטוחה שהידע, ההבנה והחיבה לתנ"ך עצומים יותר בבתי ספר דתיים. ולמה הכותבות מראיינות את אפרים סידון? איזה אוטוריטה הוא בנושא? אולי בגלל שהוא מחבר "התנ"ך בחרוזים"? אם זאת הסיבה, אולי כדאי לכתוב את זה? ומה הקשר בין דבריה של המפקחת על העברית היפה שהוריה דיברו בבית לבין התנ"ך?
מסקנה: או שמשרד החינוך לא מבין מה מנחה אותו או מה הוא רוצה לעשות עם ענייני התנ"ך והפיכתו לסופר קולי, או שהכותבים והעורכים ב-Ynet לא מבינים מה הם רוצים לומר.
ואם כבר תנ"ך. "24" שיגר את מיטב כותביו להפיק מרגליות ולכתוב מהם הספרים השנואים עליהם. רע"ש בחר באותו תנ"ך דלעיל, בטח כמין הלצה שכזאת, אבל אני מאוד חולקת עליו. התנ"ך הוא אחד הספרים האהובים עלי, ולא כדי שיאיר לפיד (הגומר היום עונה) ישאל אותי ואוכל לצעף את מבטי לכבודו. רק מה, לא נראה לי שקוראי ידיעות יתייחסו בשוויון נפש לקטע, ויש לי יסוד סביר להניח שעוד נשמע מהם בעתיד הקרוב מאוד. אולי אפילו כבר במכתבים למערכת של מחר.
חוץ מזה הפרויקט הסהרורי די נחמד: מ"אני כריסטיאנה פ." נגדו יוצא יט"ב דרך האלרגיה של העמלצת ל"גילוי עריות" של אנאיס נין (המלצה להרה: עוזר/ת!) ועד צחי כהן שלא מרוצה מההורוסקופ של טלילה סטן.
2.5 מיליון ספרים נמכרו בשבוע הספר האחרון. השבוע החדש ייפתח מחר.
להתראות ליד הדוכנים.
שיעורי בית למוולווטים: זרקו את שם הספר החביב עליכם, ומחר אעלה רשימה מובחרת.
חלם זה כאן
מאז מדריך ההישרדות נגד שפעת העופות שהתפרסם בידיעות לא נראה מדריך הישרדות טיפשי יותר מזה המציע מעריב (5) להתמודד עם הפסקת החשמל. דגימות: אל תשכחו לכבות מכשירי חשמל כשאתם יוצאים מהבית, ולידיעת כותבי הבגרויות: לא יעלו לכם ציונים, גם אם כתבתם לאור הנר.
ביהמ"ש קבע שהמורה שאצבעה נקטעה כשתלמיד טרק עליה את הדלת אחראית לאירוע במידה מסוימת, מאחר שלא לקחה בחשבון את שובבותם של תלמידיה התזזיתיים (מעריב 14). צל"ש הקטיפה לשופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ'.
ה-6.6.6 זעזע את דורית סיטון מ-Ynet שקיבלה ידיעה ממשרדי "תנו לחיות" על התארגנות של כת השטן תוך הפניית אצבע לפושעים: "מצורפת כתובת אינטרנט" כתבה, וקישרה לבלוג של טל קלינגר, אחיו הקטן, הצמחוני ופעיל זכויות בעלי החיים של עו"ד יהונתן קלינגר, כנראה מבלי לקרוא את הפוסט הפארודי. האח הגדול ביקש מהאתר להסיר את הלינק ולהתנצל, וקיבל רק הסרה. להתנצל? בחלום.
עדכון: ובסוף, בלילה, פורסמה הבהרה. בזכותי או בלעדי - לא חשוב. העיקר שפורסמה.
"מישהו לרוץ איתו" אינו סרט הביכורים של עודד דוידוף, בניגוד לכתוב ב"גלריה". הוא ביים את "מרס טורקי". גם יואב בירנברג ("24") נפל בפח (וגם מור שני באשלא"ש, אבל שם כבר תיקנו). ולמה? כי שולחי הקומוניקט טעו. קשה, קשה להגיב בשוויון נפש לדרך בה פועל מערך הקומוניקטים בסביבת העבודה הזאת.
עוד פעם השאלה הזו: לכבות את המחשב כל לילה אם לאו? הפעם התשובה היא כן. אני נגד.
קשת ערכה סקר סודי (מעריב 24 והפניה בשער) כדי למצוא מי מכוכביה אהובים על העם. יצפאן במקום הראשון. מה שאני לא מבינה זה מהו סקר סודי. מה סודי בסקר הזה? ומי היה שותף לסוד ולמה? ומה יעשו עכשיו שם עם הנתונים? יכפילו לאילנה דיין את המשכורת? (היא במקום רביעי) יעיפו את גיל ריבה? (הוא במקום אחרון) ישלחו את דודו טופז להופיע בפני בעלי השכלה נמוכה? (הוא הכי אהוד עליהם. סליחה, עלינו).
שימו לב מתי אפשר להקדיש כתבת כפולה לאינדונזיה ("24", כתבה פותחת) – כשמתברר שהיא יעד אטרקטיבי ביותר לאנשי עסקים ישראלים. רעידת האדמה שאירעה לפני שבוע וחצי כזכור, נדחקה לעמודים האחוריים של העיתונים באותם ימים, ואילו כאן, בכתבה שתזרים דם חדש בעורקיהם שטופי הכסף של יזמים ואנשי עסקים, היא מוזכרת בפסקה אחת. המסקנה ברורה: כסף הרבה יותר חשוב מחיי אדם.
יורם קניוק כותב על מצעד הקורקבנים ("דעות אחרונות)" וקובל על מלבושיהן של בנות ישראל. אני בעדו מאוד, אבל רק לפני חודשים ספורים קראתי טקסט דומה עד מאוד שלו.
דפסי מעריב מתבקשים להקפיד עם הפלטות: ראו מה קרה ל"מלך הביצה". אי אפשר לקרוא מילה על שטחי הצבע.
שווה לעבור לדרום לתקופת המונדיאל, בין אם אתם בהוט, כפי שכבר נכתב, ובין אם אתם ביס.
לחם עבודה
רון אילון יהיה סמנכ"ל יס. זאת אומרת שההנחה הקודמת של דהמארקר, שיונה ויזנטל יזכה בתפקיד, התבררה כשגויה. אף אזכור לכך אין בכתבה הנוכחית.
בגל"צ מחפשים ראש מחלקת חדשות. לפנות לאבי בניהו.
יאללה ביי. יאיר אלוני הולך.
10 דרכים לעשות כסף מהבלוג שלך מציע גיל קיליאן ב"כלכלה ידיעות"
1. התמקצעו.
התמקצעתי.
2. כתבו באנגלית.
אין מצב.
3. הקימו אתר עצמאי.
אהממ...
4. פרסמו את עצמכם.
טוב.
5. בקשו תרומות.
לא.
6. הכניסו תוכן שיווקי.
כל כולי תוכן שיווקי אחד גדול.
7. מכרו חסויות.
או קיי.
8. חפשו שיתופי פעולה.
בדרך.
9. מכרו מוצרים.
הצעתי לצ'יקי לסייע בהכנת סטיקרים "אני לא ולווט" אבל הוא עסוק.
10. הכניסו קטעי וידיאו.
אין לי משאבי זמן וכו'.
לפני פיזור
תודה לכל המשמיצים, נהניתי כרגיל. הניתוח הפיל"תי שאני זוכה לו מדי יום בחינם, ממש בחינם, מחמם את לבי. שלא לומר הניתוח הפסיכולוגי/ קווי האישיות שלי. אין כמוכם. המשיכו להסביר לי מי אני ועד כמה אני חדלת אישים. זה מחשל, אין לכם אפילו מושג כמה.
ועלי גם לצל"ש את האחרון שבהם, שמתנסח בחדות, בבהירות ובמקוריות:
לתינוק: בסוף הפוסט הקודם עניתי לשרון מולדאבי. את רואה בכך אדישות? אני רואה בכך חשיפה של נבכי נפשי.
למי שהחמיץ אתמול בלילה, ולמען תוכלו להתענג עליו בעתיד
(פלוס שירותי הגהה, עימוד מחדש והבאה לדפוס)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
