סיבוב קצר ומרפרף במיוחד על כותרות היום טרם אתמוטט.
שימו לב לאייטם הזה, על רכבת ישראל, שעלה באשלא"ש בשעות הצהריים.
ואם תהיתם מה המקור לניסוח המעורפל "בתוך כך נחשפים היום דוחות פנימיים", ככל הנראה, הנה הוא. נו, ואני התלוננתי.
"מלתעות בתל-אביב?" שואלים בידיעות 14, ומגבים בצילום של סנפיר מאתמול בבוקר, "מלתעות מול חופי ת"א" עונים במעריב (23) ומציגים לראווה כריש אומלל הנחנק לאטו.
לא ראיתי את הכותרת הראשית של הארץ היום, אבל נכון שכתוב שם "משעל עם" כפי שתוגבב פה הבוקר? איפה הבושה?
לפעמים טעויות הגהה (טעויות הגהה היא אמרה! כל היום טעויות הגהה!) יכולות להפוך ליצירת מופת ממש. למשל ב"התנגשות חזיתית" (מעריב, 4) כותב עמית כהן מרמאללה, "סקרים מראים שרוב הציבור הפלשציני יתמוך בדרכו של אבו מאזן" – מה יותר מושלם מזה – פלשתיני+ציני = פלשציני (ת' ו-צ' סמוכות על המקלדת)
5:5
מח' הגהה: 5:00, לא 5.00 (ע' 5, באותו מעריב)
בע' 7 (מעריב) מתבררת המשימה הלאומית הבאה: "להחזיר את היורדים הביתה". ואני חשבתי שהמילה יורדים ירדה כבר מזמן מסדר היום הלאומי. למה צריך "להחזיר אותם ארצה"? הרי הם בחרו לחיות במקום אחר שאינו ישראל. זכותם המלאה? מהו טירוף המערכות הזה? לא הגענו למסקנה שישראלים יכולים לחיות בכל מיני מדינות, ואפילו, רחמנא, להפוך ישראלים לשעבר?
האמנם אגדה אורבנית היא, או מעשה שהיה (הלקוח ממשטרים חשוכים במיוחד), שביום בו שידרה "עובדה" את הכתבה על הילדה שמתה אחרי הרדמה באסותא נחסם ערוץ 2 לשידור בבית החולים? גם ידיעות וגם מעריב מדווחים על כך. הנהלת בית החולים לא מגיבה. סיבה טובה להתרחק מאסותא במהירות.
רון לשם זכה בפרס ספיר על "אם יש גן עדן", הספר הראשון שלו. עדכון: "ברכות, ברכות", כולם פה בעדך - אבל שימו לב לתגובות הזועמות ב-nrg. מאחר שלא קראתי אף אחד מהספרים אני לא מוצאת את עצמי כשירה להביע את דעתי על טיב הספר הזוכה או על אלו שלא זכו, ואני תוהה מי מהמגיבים אכן קרא את כל החמישה.
השאלה העקרונית היא אם בגלל המעורבות, ולו החלקית, של קשת באירוע צריך היה לשם (או מעסיקיו) להוציא את עצמו מהמשחק מלכתחילה, ולאור הנתונים המצטברים זה לא נראה סביר כרגע. השאלה היא אם אפשרי בכלל לשמור על נתק מוחלט, על טוהר הנשק האולטימטיבי, ואם לשם היה עדיין עובד מעריב לא היו נשמעות טענות על קשר בין העיתון לקשת, למשל. ביקורת על פרס ספיר (ובכלל על פרסים ספרותיים) עולה מדי שנה, אגב, ומסיבות מגוונות.
ובשוליים, קראו את ניסוח המקהלה:
"שימש כחבר מערכת ידיעות אחרונות. ב-2002 הצטרף למעריב, שם שימש סגן עורך ראשי וראש מערכת החדשות".
אותו ניסוח מופיע גם בהארץ. כלומר, אני רואה את הקומוניקט מבצבץ לי מתחת למסך. אף אחד מהעיתונאים קוראי הקומוניקטים לא יכול לנסח את הדברים מחדש, לפחות שהידיעה לא תהיה זהה בכל העיתונים?
לשם עזב את ידיעות ועבר למעריב, וכשעזב את מעריב עבר לקשת. מה יותר פשוט מזה? אי אפשר לכתוב "עזב", "עבר"? אפשר לחשוב שמדובר בעריקה ובבגידה במלכות.
ולידיעת ynet - הוא לא הצטרף "בימים אלה" לקשת, אלא לפני כמעט חצי שנה, אחרי שעזב את מעריב.
עורך ע' 23, מעריב, בטח כבר העירו לך (גם כאן, הבוקר) על שהפלא הארכיטקטוני בכניסה לירושלים שוקל 4,300 טון ולא 4 (אם כי 4,300 זה בהחלט יותר מ-4, כפי שכתבת).
שמעתם על החולה בת ה-90 (מעריב 21) "שמתהלכת במחלקה כמו צעירה ומתעקשת שיביאו לה בגדים יפים ולקה לציפורניים לקראת הצילום בעיתון"? חצופה שכזאת. בגילה! איך היא לא מתביישת! בגדים יפים ולקה לציפורניים! מיד לערבות הקרח. ובכיתוב, פשוט "מזל". זה שמה הפרטי. מי צריך יותר, הרי היא כבר בת 90, לעזאזל.
ואם לא הספיקה הכתבה המביכה ב-ynet על הנשים והמונדיאל, גם "סגנון" תורם את חלקו לחגיגה: "האישה יכולה לפנות זמן לדברים 'נשיים', להידוק ולחידוש יחסים עם חברות, לקניות בגדים וקוסמטיקה, לחדר כושר וכדומה, אם הגבר לא עומד בדרך ואין ילדים שדורשים את זמנה".
ואם נניח היא רוצה לבלות עם המונדיאליסט והחברים שלו? מותר לה, "אבל לא להעיר על הכדורגל, כי אם היא לא מתמצאת זה יעמיד אותה במצב נחות. היא יכולה לשבת איתו ולתת לו לצעוק".
מי הדובר? ד"ר אורן חסון, מומחה לתקשורת בינאישית ויועץ זוגי.
מי המראיינת? עדי כץ.
Help!
Somebody, help!
לחם עבודה
דוד, טוקבקיסט הספורט תלוי-הסביח ושגיאות הכתיב השתדרג וקיבל בלוג, או בלוב משלו. זאת אומרת לא ממש הוא, אלא משהו המבוסס על דמותו. דומה למקור? לא.
קבלו דוגמא חיה כמה קשה לתחזק שתי זהויות, ובהצלחה.
תחקירן "7 ימים", גיל מלצר, עזב את המוסף. הייתי מתייחסת בערבון מוגבל לדיווחי "מקורות בעיתון" על מה שנאמר בין השניים, אגב. חוץ מזה אין קשר בין בואו של ניר חפץ לעזיבתו של אבנר ברנהיימר, למרות המצוין בידיעה. הרי אפילו בלינק נאמר במפורש שהוא רוצה להתמקד בטלוויזיה.
כתבי הרכילות של רייטינג התפטרו.
טריVיה
מי המציאה את הביטוי "אקס/ית מיתולוגי/ת"?
התשובה בסוגריים במהופך
(תיריע רוניל) והיא מדברת על כך ב"זמנים מודרניים".
איפה הבושה: מי כתב "לובשים סנדלים עם גרביים"?
(בט"י)
לא ייאמן בכלל בכלל.
לפני פיזור
זהו, פקעה סבלנותי. חשבתי שהטולרנטיות שלי כלפי משמיצי היא אינסופית והתייחסתי לעצמי ככליא ברק, אבל לא עוד. לא מוכנה יותר לשמוע מאיש שאני לא אמינה (הוצאת דיבה), לא מוכנה לקבל אבחונים מלומדים על האינטליגנציה שלי (נמדדה בכלים המקובלים) או של כישוריי בתחומים שונים.
מי שרוצה להתדיין, לחלוק על דעתי, לתקן טעויות שלי, להסביר החלטות שקיבל, בבקשה. האישיות שלי אינה מטרה לירי בלתי מבוקר. כל תגובה שלא תהיה לרוחי תימחק. חופש הביטוי? בבית שלכם, במערכת, בעיתונים ובאתרים בהם אתם כותבים ובכל אמצעי שתמצאו לנכון שאינו המתחם שלי.
מאחר שאני לא משמיצה פה איש על בסיס אישי אני עומדת על כך שאחרים ינהגו כלפי בהגינות, כלומר באותו אופן. תודה על תשומת הלב. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
