צה"ל מודה שהאזרחים שנהרגו בעזה היום נורו מטיל צה"לי.
אבל מה עם סופהשבוע? ב. מיכאל, בטור שכתב היום ב"דעות אחרונות" אומר בארבע מילים, תפסיקו לבלבל את המוח, או "מוטב אפוא שהצבא יחדל מיד מהחקירה המוזרה הזאת ופשוט יודיע כי המשפחה כולה שלחה יד בנפשה" ונשמע משכנע אבל עובדה - בסיפור הנורא של היום הייתה הודאה מיידית.
(תודה לברברוסה על שהאיר את עיני)
איור: דניאל מורגנשטרן
על הפסים
מבין השלושה אני מעדיפה את הכותרת של ידיעות היום על תאונת הרכבת - "מחדל".
"רכבת של אסונות" (מעריב) פריכה ורכה מדי.
"חמישה הרוגים בתאונת רכבת בשרון" (הארץ) לא מחדשת כלום לעומת המידע שהיה לנו אתמול.
הכותרת של ידיעות היא בבחינת קביעת עמדה. הוסיפו לכך את תזמוני השעות בגג שמעליה בשחור וצהוב, ויש פה נוסחה מנצחת.
באשר לבחירת התמונה, אני מתלבטת בין צילום-העל בו בחר מעריב (אלי דסה באמצעות טמיר נתיבי אוויר) לבין צילום הקרון המרוסק (תומריקו) של ידיעות כתמונה ראשית (כי גם פה מופיע צילום על). הצילום של הארץ (ניר כפרי), שניסה זווית יוצאת דופן של הקרונות ההפוכים לא ממחיש היטב את הזוועה, אם כי באתר הצילום נראה טוב יותר מאשר במהדורה המודפסת.
למרות ההתחכמות היתרה אני אוהבת גם את הכותרת של יט"ב לביקורת על שידורי האסון: "הנה באה הרקבת".
אורי קליין צפה באסון אבל גם בערוץ הבריאות, תוך שהוא מעשן כקטר, וגילה, מעשה v, משהו מדהים על הסופרת ז'ורז' סאנד.
מאחר שמבחני המיצ"ב לא הטרידו את מנוחתי בשנים האחרונות, כלל לא ידעתי מה ראשי התיבות של מיצ"ב. בידיעות 16 נכתב "מדדי צמיחה ויעילות", אך לא. טוב שבמעריב ובהארץ העשירו את השכלתי: "מדדי יעילות וצמיחה בית ספריים".
"המגזין" כה התלהב (שלא בצדק) מהכותרת "המיצ"ב לא משהו", עד שגם ההפניה ליעקב מישורי הפורש מבצלאל מסתיימת במילים "לימודי אמנות זה לא משהו".
סיפור העציץ לא נרגע, והוא מככב בשער "24". אני מרחמת על נחמה דואק שנאלצה להיגרר לסיפור הזה, לטבול קולמוסה בסחי ולראיין את שתי הגרציות המעורבות בו, סופה לנדבר ורוחמה אברהם. התוצאה היא כתבה די משעשעת, אם כי מגוחכת באופן חמור. זאת אומרת, אם אין לכם עודף זמן פנוי הניחו, אבל אם עבר עליכם יום קשה ותרצו להתבדר מעט, הקדישו לה עשר דקות. גם הניסוח בשער, "צמח-גייט" ראוי לשמו.
תגובת שרשרת
שר המשפטים חיים רמון החליט לא לחסום את דרכה של דורית בייניש לנשיאות בית המשפט העליון (מעריב 19), ואילו בייניש הודיעה שלא תתנגד למינויה של פרופ' רות גביזון לשופטת שם (ידיעות 7) בניגוד לאהרן ברק. אני בעד גביזון בכל מקרה.
מעריב מפרסם היום ("המגזין" 10) את כתבת האקומפליה, תרופת הפלא לכאורה נגד התקפי לב ובעד הרזיה, עליה דיברתי ביום ראשון, אבל תוך הפקת לקחים, הסתייגות בכותרת המשנה, ושיחה עם רופא שלא היה אורח חברת התרופות המייצרת את התרופה וגם לא קשור אליה באיזשהו אופן. יפה.
כשקראתי את הכותרת (הארץ, "גלריה") "האישה שגרה בבלוג" חשבתי שמדובר בי כמובן, אבל לא, מדובר בהומלסית לונדונית שכתבה בלוג, הפכה להיט, בקרוב תוציא ספר, וכעת היא כבר לא גרה ברחוב. כנראה שלנשים בריטיות נואשות יש ממש מזל. קודם ג'יי קיי רולינג, עכשיו אניה פטרס.
עורך דף הבית של תפוז אנשים מכריז מלחמה על אבי לן, עורך nrg, כלומר על כך שטוקבקים המכילים קישורים להורדות לא חוקיות מופיעים בין טוקבקיו, ועוד אחרי שהתגאה בסינון מוקפד.
BTW בועז כהן מודה בהפסד.
אוי, שכחתי: רגע רגע רגע, שנאמין לכם שאורנה בנאי רכבה עם הבן שלה על הקטנוע ללא קסדה כשהוא יושב בין ברכיה (ידיעות אחורי, מתוך פנאי פלוס)? אני לא מאמינה, למרות ההצהרה שלה על כך שלפעמים היא פרא אדם. ואם היא כן רכבה כך, זה מזעזע עוד הרבה יותר. ואם כל זה צילום יחצ מפוקפק, מה עם הדוגמא הרעה שהיא נותנת כאן? כאילו, לא מספיק תאונות? בקיצור: או רשלנות פושעת או טיפשות, או שניהם גם יחד. מצחיק זה לא. וגם לא cool בשום צורה.
דרמה בלחץ חברתי: ויכוח בין יאיר טרצ'יצקי, המו"ל, לבין ניב חכלילי על עריכה, אידיאולוגיה, דעות אישיות וכיו"ב.
משרד החקלאות לא יודע מה לעשות עם אלפי טונות בננות, עודף שנוצר בגלל סגירת המעברים לעזה. אחת האופציות (ידיעות 15): להעביר אותן לשם בחינם לפלסטינאים הרעבים. אני חושבת שאפילו אם הייתי רעבה מאוד הייתי מוותרת על בננות.
צל"ש הקטיפה לשער "ספורט מעריב" על החדשנות והנועזות. הייתי מנסה לבחון פונט אחר לכותרת, אבל עדיין, צל"ש.
מח' הגהה
צומת זה זכר (יט"ב) - "צומת מסוכנת".
"איציק מרדכי ישאר אלוף" (כותרת בידיעות 11) - צ"ל יישאר.
חובות מאתמול
* בכתבה של רן רזניק על הנסיונות בהרצפלד, הופיע לאורך כל הכתבה הניסוח "הד"ר". מישהו מבין למה צריך ליידע את הדוקטור הזה?
* אהבתי את מודעת הפרסומת לספר של דוד פוגל "חרא של פרסום" בה מופיעות המלצות מכוכבות של עובדי המשרד פלוס גילוי נאות. מודעה עם מודעות.
לחם עבודה
כ-20 עובדים בחינוכית פוטרו.
אבל ב-nrg מדברים על כמעט 30.
בטח 25. או שניים. אין לדעת.
גבי ניצן (שמעתי שאין מישהי שלא קרועה לו על הצורה, על התלתלים ועל בכלל) יגיש תוכנית בערוץ החיים הטובים.
אם נמאס לכם מהעבודה השחורה, עין הדג מכריז על תחרות תסריטים.
VTV
"כל אנשי הקמפיין", ב-21:00 בשידור חוזר, וב"24" מתראיינת ענת גורן לכבוד המאורע.
סיכום ביניים: אייל ארד לא השמיע קול אחרי השידור הראשון, ראובן אדלר עדיין מחבב אותה, כנראה, אם הוא שואל "מתי נפגשים לארוחת ערב", תוך שהוא מתלונן "הרסת לי את הקריירה".
פינת הטקבוק
ללא שם , 10:06 13/6/2006: נראה לי שהנקודה של V פוספסה: כשאישה נאלצת לפרק את הקן שבנתה באמונה ובאהבה רבה היא מגלה, לא אחת, שהיא לא נמנית על המין החזק המופלה לטובה בבתי דין רבניים ולעיתים גם בבתי דין למשפחה. כך יוצא שה"תמימות" עולה לך בהרבה כסף, כבוד ואפילו בעתידם של הצאצאים שכמובן נותרו עם האישה. הגבר לרוב יוצא עם הסכם גירושין נוח כדי לפתוח בחיים חדשים עם אישה וילדים נוספים (וזה בגלל אי השוויון) והאישה נאלצת להיאבק על קיומה וקיומם של צאצאיה. לא נעים לומר, אבל נשים שמוותרות על עצמאותן הכלכלית ברגע שקודשו על ידי הרב, עלולות למצוא עצמן חלשות מאוד ביום שתרדנה במדרגות הרבנות. מחיר גדול לעומת עמלות הבנקים. באותה מידה, נשים שמוותרות על חיוניותן הכלכלית בבית כשהילדים נולדים מאבדות את היכולת להשתלב באופן רציני בשוק העבודה (השוביניסטי והשונא נשים מעל גיל 35), מה שמעמיד אותה בעמדת נחיתות כשיום הדין מגיע והשניים בוחרים להיפרד. נראה לי שזו הייתה הכוונה, לא?
בכלר,דווקא, את כאמא, אמורה לדעת כמה קשה לתחזק משרה מכובדת, ילד שזה עתה נולד, משק בית: בישולים, כביסות, קניות, ניקיון. כל זאת ועוד להישאר סקסית ולדאוג שהפרטנר שלך מקבל את הערך המוסף מהזוגיות ושאת מסופקת. ואח"כ יש גם את תרבות הפנאי שצריך לתחזק: הכושר, הגזרה, הבריאות, העניין, הרחבת האופקים. כמה גברים את מכירה שמרגישים כל כך אחראיים לכל כך הרבה תחומים? נשים נשואות ואמהות לילדים נושאות בעול כבד יותר מכל גבר נאור ונשוי ופמיניסט שאני מכירה. ואני מכירה הרבה. לרוב, הם תינוקות בגוף גדול והם רוצים יחס כמו הילד הקטן והם רוצים אוכל, שינה, בילויים, הצלחה במקום העבודה ותמיכה. בקיצור, כל אלו מכבידים על האישה להרוויח יותר. תשאלי את עצמך היכן את היית היום אם לא היית מתמסרת לאמהות. ושלא תביני לא נכון - אני בעד אמהות, רק עדיין מחפשת את הדרך לעקוף את הגברים בסיבוב מבלי לוותר על ילדים, הצלחה מקצועית וזוגיות פוריה. קשה, אה?
כאמור, בהחלט כן. קצרנות משוללת הסברים עם נימה צינית כמו זו בה נקטתי אתמול, ובכלל לא תמיד עוברת, ומתברר שהייתי צריכה את ההסבר המפורט, הנהיר, האינטליגנטי וההגיוני של ללא שם כדי להבהיר את עמדתי.
מסקנה: לפרט ככל האפשר נקודות שעלולות להיות שנויות במחלוקת. רגע, יש בכלל נקודות שלא שנויות באיזושהי מחלוקת? לא, אך יש סדינים יותר אדומים מאחרים. כמו זה למשל, חשבון בנק-גבר-אישה-ילדים-זוגיות-עצמאות.
לפני פיזור
לעם – אתה נבחר בהחלט, כלל וכלל לא כועסת, רק רציתי לוודא שהבנת אותי בקריאה ראשונה.
דגת רקק – צרי קשר בג'ימייל.
לעיתונאי – אני עומדת מאחורי כל מילה שלי, כפי שכבר חזרתי ואמרתי לא פעם, והאנונימיות לא גורעת ממידת המחויבות שלי לחוק, לאתיקה, למוסר, ולכל דבר שרק תמצא לנכון לנקוב בו.
עריכת טוקבקים – אני מקווה שהנקודה הובהרה, ושוב, התכוונתי לטוקבקים המועלים לדיון. כמו שאני רוצה שיתוקנו טעויות שלי, כך אני סבורה שאם מישהו שוכח לרווח שתי מילים עלי לעשות זאת כאקט חברי, לא?
אביגיל בכלר, 22:21 12/6/2006: אם תערכי, איך ידעו הקוראים מה לחשוב על המגיב? לשון התגובה וניסוחה הן חלק מהתגובה.
עריכה אינה הוצאת דברים מהקשרם, ולא לכך התכוונתי.
ובנוסף: אי אפשר לערוך טוקבקים. מגוחכת בכלל המחשבה על כך כרעיון, ככוונה כללית או כמשהו בר ביצוע. אני חוזרת, הטוקבקים עולים פה באופן חופשי, הם לא עוברים שום בקרה. אני קוראת אותם יחד עם כל השאר. הפריבילגיה היחידה שלי היא היכולת למחוק אותם, אך לא לתקנם או לעצור את עלייתם.
על הכורסה
19:00 צרפת-שוויץ
22:00 ברזיל-קרואטיה
גלינג גלינג, עורו נא: עברתי לג'ימייל, בבקשה אל תשלחו ליאהו, זה מזכיר לי ימים אפלים.
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
