Velvet Underground - לא רוצה להתעטף בקטיפה כג'ורג', וכבר לא במחתרת [email protected]

(סטיבן הוקינג)

כדאי באמת.

המבט על כותרות האינטרנט של אתמול בערב, אחרי ניתוק לכמה שעות מזירת ההתרחשות היה עקום כי העין והמוח לא יכלו להאמין שזה יכול לקרות שוב תוך זמן כל כך קצר, וכך דבקו בתודעתי שני אירועים שונים לאחד. נכון לרגע זה צה"ל מכחיש בתוקף קשר לאירוע בשפת הים בעזה בסוף השבוע, אך מודה באחריות להרג 11 האזרחים בלב העיר.  גדעון לוי בהארץ שיבח את שלומי אלדר על ששאל את השאלה הנכונה – למה צה"ל לא יכול היה לעקוב אחר מכונית הטילים עד שתצא מהרחוב הראשי בעזה ואז לפגוע בה.

ואם כבר טיV, יט"ב הלך על ברזיל-קרואטיה. כמי שלא נוהה אחר כדורגל, כפי שכתב, הוא מפגין עניין די גדול (תיקון: כן אוהב כדורגל, לא רוצה לשלם עבור צפייה). אבל בקרליבך איש לא היה פנוי לכתוב ביקורת טלוויזיה אמש. 

במעריב (19) מעניקים ליגאל עמיר שיזכה ללדת בהכשר בג"צ כשני שליש עמוד כולל פרשנות משפטית של משה גורלי, ואילו בידיעות מפנים אותו לטור צד, 21, עם הכותרת "זרע הפורענות של יגאל עמיר". אפילו אני לא הייתי נותנת כותרת שכזו. גם בהארץ שמרו על איפוק: "בג"ץ: עמיר יוכל להיות אבא" (א11).

שמעון שיפר מרגיז את טוני בלייר. דומה שהבריטים מתעקשים לא להיות ישראלים. מעניין למה.

מה זה: "...באחד ממקטעי נשימותיו התפרץ לדבריו הכתב המדיני של ידיעות אחרונות, שמעון שיפר, ששאל" (לא מה זה במובן מה זה, אלא איזה מין ניסוח מפוקפק).

פטריק קים חוזר ויהפוך לסרט. למה מנחם גולן ודורון ערן חושבים שאפשר להחיות את תשוקות הסבנטיז הקלוקלות לא ברור.

רשת אורט שלחה מכתב פיטורים למורה שהייתה בשמירת הריון. המכתב הגיע יום אחרי שילדה (ידיעות 14). במכתב אותו קיבלה, כך בידיעה, נכתב גם שידוע שאסור לפטר אותה לפי חוק. תגובת רשת אורט: מותר לפטר. יולי תמיר ביקשה ממנכ"ל הרשת שיבדוק שוב אם צריך לפטר אותה. לא סיפור רב סתירות?

זוכרים ששופטי פרס ספיר תהו למה הספר של צרויה שלו, "תרה", לא נשלח אליהם על ידי ההוצאה? ובכן רם אורן טוען ששלח את הספר, ולכן פנה להנהלת קרן ספיר וביקש להקים ועדת חקירה.  

נראה לי שעל כל פרס, על כל מעשה פה ולכל גוף צריך להצמיד ועדת חקירה מראש ומלכתחילה, כי הרי ממילא יבוא היום שהנושא, כל נושא ייחקר, אז למה לא להתחיל לחקור כבר קודם?

אסי דיין ימשיך לעונה נוספת של בטיפול. לא הייתי אומרת שההצהרה "פרסום ראשון" מדויקת מאוד, מאחר שזה נכתב ופורסם בהזדמנויות שונות בעבר. חוץ מזה עד שזה לא יקרה, זה לא יקרה.

סוף סוף, הרגע לו חיכיתם, בקשה לתביעה ייצוגית נגד הוט ויס.

נמרוד קמר מראיין את אמיר בן-דוד עורך טיים אאוט ל"פירמה" .

אפשר ללמוד די הרבה על התנהלותו במערכת, על סגנון העריכה שלו, על עברו בתחום ועל תפישתו את השבועון שלו, אבל חסרה לפחות פסקה שלמה על חייו האישיים. כל מה שנכתב בנושא זה שהוא גר בשכונת ביצרון. נשוי? רווק? גרוש? ילדים? גיל? אף מילה. למה? לא מגיע לנו לדעת?

רק תארו לעצמכם שהמרואיינת הייתה אישה. הרי את נשמתה היו מוציאים עם השאלות האלו, ואיך היא משלבת בין הבית לקריירה וכל זה, אבל עורך טיים אאוט נותר נער בועה, ככותרת הכתבה.

אגב, שתי השאלות בסוף על קמפיין המונדיאל קצת לא רלוונטיות לגיליון שיוצא כמה ימים אחרי הסתערות ההמונים.

מח' הגהה: מהמהדורות, לא מהמדורות. אני חושבת שאי אפשר לתרגם ממדורות כלום (ע' 58 אמצעי למטה)

ויהושע סימון קורא עיתונים ב"פירמה" אבל לא תמיד אפשר להבין מה הוא חושב עליהם. על בלייזר ועל עלמה דעתו ברורה – פויה, אבל על מותק לא ברור מה הוא חושב, כי חוץ מלספק מידע מפורט על תכולת העיתון והבנה בסיסית שכנראה זה לא המגזין שאת עמודיו הוא סוקר בשירותים, אין פה אמירה כלשהי.

זאת הטרגדיה האמיתית של הנשים: היעלמותם המתמשכת של תחתוני הכותנה מהשווקים, וארנה קזין מקוננת בצדק.

לחם עבודה

בועז גריילסמר חזר מ- TheMarkerל-NRG ניהל שיחות רעים עם nrg.

במסגרת גל העזיבות ב-nrg עליו דווח פה שלשום עוזב גם רביב שכטר, סגנו של אבי לן.

לידיעת האשלא"ש: גנור, לא גנאור.

שרון גל מונה לכתב משטרה בערוץ 10,  ועל היותו מועמד נכתב פה כבר ב-9 במאי. סיגל בן-דוד תחלוש על חיפה, חיים הר-זהב על ירושלים ונדב פרי מהכנסת.

עוד עדכון מזירת הקרבות של קומה 5 בקרליבך: מוספי "עסקים סופשבוע" (שישי) ו"מגזין עסקים" (שלישי) מבוטלים. במקומם ייצא בכל יום מוסף "עסקים" מגזיני מורחב, ממש כמו "דה מרקר".

אבירמה גולן נאבקת על גורל הפרילנסרים בחינוכית.

 פגוש את הבלוגר

עורך אייס, אורי רודריגז-גרסיא טקבק לעידוקי בענייני (את את את, כל היום את).

אודי שרבני עושה כבוד. טוב, לא מדויק, בערך. בסוף הוא סותם עלי את הגולל.

הלוחץ החברתי יואב ריבק מסביר את שיקולי העריכה שלו. אפשר להסכים או לא, אבל הנה שיעור מפי הגבורה.

ובעניין "הד"ר", לא חשבתי שזה עניין של האקדמיה, זה פשוט יידוע כל כך מגוחך, שאני יכולה רק להתבונן בו בהשתאות ולהתפלל שמישהו כבר יפטור את העולם מעונשה של ה-ה"א.

כתב ביקורת התקשורת של וושינגטון פוסט, הווארד קורץ (כמו הקולונל) מספר על כנס בלוגרים ליברלים בלאס וגאס. בין היתר נערכו שם דיונים על מעמד הבלוגרים - עיתונאים או אקטיביסטים.

 Eat the press של אריאנה הפינגטון.

FishBowlDC

בלוג לענייני תקשורת, בעיקר בוושינגטון ("הכי דומה לולווט", חושב השולח המסור)

באזמשין

וביקורת עיתון התקשורת של אוניברסיטת קולומביה, קולומביה ג'ורנליזם רוויו, סי ג'יי דיילי 

תודה ל-underpaid על ההשקעה והמאמץ. אני כבר אתגמל אותך.

פינת הטקבוק

יש גלים כאלו בטוקבקים, שבאים בשרשורים ארוכים או קצרים, למשל גל השנאה. מגיע מישהו אאוט אוף דה בלו ושופך את מררתו עלי, ככה סתם, בלי שנשמתי אפילו. ואני שואלת את עצמי, אה? מה פה קרה? על איזה יבלת דרכתי? ומיד אחריו, בשצף קצף, עוד כמה אנשים מלאי זעם וטינה מחרים-מחזיקים. אנתרופולוגית זה מחזה מעניין מאין כמוהו.   

אני אני אני , 17:13 14/6/2006: כמו הרבה אנשים (מיהם?) גם את וולווט לוקה בתסמונת האומללה של שנאת נשים והערצה לגברים (למה שנאת נשים והערצת גברים? השתגעתי? אם כבר להפך, הערצת נשים ושנאת גברים). יבוא יום, תתחתני, תלדי, תביני גם זה טפשי (מה טיפשי ומה אבין?), אבל אז כבר לא יהיו לך הרבה חברות (למה לא יהיו לי הרבה חברות?). בינתיים את כל כך עלובה עם התסבוכת הזאת  (איזה תסבוכת?) שממש בא לבכות (זה בריא, מטהר את העיניים). וגם האני, אני אני הזה שלך (זה לא אני, זה את/ה), כולם מדברים עליך, חושבים עליך (מה? מתי? למה?). יש לי חדשות עצובות מלב הברנז’הף (אני רוצה לפגוש את לב הברנז'ה כבר הרבה זמן) הבלוג הזה כבר לא מעניין יותר (נכון, הוא אף פעם לא עניין) ולולט (כנראה "ולולא") אביגיל ביכלר (בכלר! בכלר!) הבלתי נלאית לא היו על זה הרבה קופצים (אה, קופצים לפה בגללה?). פשוט משעמם. ככה זה כשבלוגרית חסרת אומץ (כבר אמרתי שאני פחדנית). אבל עשית דבר גדול אחד, פילסת את הדרך לבלוגר הבא שיהיה הוא או היא, חשובים, אמיצים וידעו להביע דיעה. על כך תודה תודה תודה (אני בטוחה שאת/ה, הדבר הגדול הבא).

צל"ש הקטיפה

להוד , 08:59 14/6/2006: אני מקנא בך שיש לך תשובות נחרצות, כי האמת, גם אני הצלחתי להתבלבל מהם.

במסגרת הדיון "דרכו של מאבק" – איך להתמודד עם הקסאמים ובכלל עם המצב.

היזהרו לכם מתשובות נחרצות, על כל דבר אגב, וממציאת פיתרון חד משמעי שאינו קיים. וגם אני יכולה רק לקנא בבעלי התשובות הברורות לכל תחלוא, כי לי אין.

לפני פיזור

לי.פ – תודה, גם אני אוהבת אותך.

מתחת לכורסה

19:00 טוניסיה-ערב הסעודית

22:00 גרמניה-פולין

ותודה גדולה למאייר הבית, דניאל מורגנשטרן.

[email protected]