"חבל שאי אפשר להיפטר מכל העיתונאים"
(עמיר מולנר, "7 ימים")
איור: דניאל מורגנשטרן
על סמך קריאה שלי את העיתונים בימים האחרונים, אני רוצה לשתף את הציבור האוהד ואת מלקטי המידע של אויבינו בכל מה שלמדתי על המב"ס המובס. אל"מ ארז רון (מעריב, 3) גדל באיילת השחר, יש לו שתי אחיות, אחת שמה סיגל, להוריו קוראים אסתר ויהודה והם עלו ממרוקו בשנות השישים. את הצילום של אשתו, העובדת בתפקיד בכיר בחברת ההיי-טק מטריקס אפשר למצוא ב"24" של חמישי. גם את הצילום שלו בצעירותו, הוא למד בבית הספר היסודי מבוא גליל ובתיכון האזורי עמק החולה, אפשר למצוא שם. סא"ל צפריר בן-ארי, טייס אל על, היה איתו בקורס טייס לפני 27 שנה.
עת גיגלתי כדי לאמת את המידע הגעתי לכאן , ומתברר שאשתו של כבר עלתה על זה לפני חודש.
הידד לפיקסולים, לקסדה על הראש ובכלל ליכולת של כלי התקשורת לשמור סוד ולכבד את חוקי הצנזורה (שיכול להיות שהם מגוחכים, אני לא אומרת).
בהארץ, שתי הידיעות עליו די חוזרות על עצמן.
תמוהה היא כתבת השער של "סופשבוע", על תעשיית מסיבות הרווקים, וארוכה הרבה מכפי צורכה. שישה עמודים על כמה גברים משועממים, שהולכים עכשיו להשתעמם עוד כ-40 שנה בהערכה אופטימית, בחברת נשותיהן. מה קורה במסיבות האלו? שותים רד בול ומדברים על החתן. ויש גם חשפניות, כולן מהממות שחבל.
לפחות צילום השער מושקע ומעניין (אלכס ליפקין, רעיון טוב, הבובות)
מאוד מטרידה הכתבה על יובל תמיר (20, אבל איזה הפניה נוראית בתוכן, "גרמניה האחרת"), קצין השייטת שמצעיד את חולי הסרטן למרפאה בגרמניה. בעיקר מאחר שרופאיו טוענים שהוא החלים כתוצאה מהטיפולים הקונבנציונליים שקיבל בארץ, ושהגיע לגרמניה בריא.
אבל מה הכי הדאיג אותי? שהרופא הגרמני שלח אותו להחליף את כל האמלגם בסתימות, עובדה המתחברת לכתבת טיפולי השיניים המכאיבה של שושנה חן ב"כלכלה" (ידיעות). ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות: ללכת להחליף את כל סתימות האמלגם בפה (לסתימות לבנות)? מצוקה.
ב"7 ימים" מוקדשים שני עמודי מכתבים לכתבת האימוץ שאכן עוררה סערה בקרב המאמצים, כפי שטען האב המאמץ שכתב פה בשבוע שעבר. מאחר שיש בהם בין היתר טענות כנגד המחקרים המציינים את מספר הילדים שסובלים מבעיות פסיכיאטריות, מן הראוי היה להביא את תגובת הכתבת, כדי שנבין מה בעצם קורה, והאם יש צדק בדברי המתמרמרים כנגד הנתונים.
אי אפשר לקרוא את ההפנייה בשער "7". היא ארוכה מדי, צפופה מדי, וביחד עם הצילום הלא מצודד של שר האוצר אברהם הירשזון, לא ברור למה בכלל להתאמץ, גם אם מדובר בתחקיר המאה על המיליונים שגויסו להשבת הרכוש היהודי שנגזל בשואה.
כל מי שזקוקים למחליף לזאב רוזנשטיין יכולים למצוא את מבוקשם בעמיר מולנר, בן השוטר שסרח.
שימו לב לצילום בכתבה על סל התרופות (38). הכיתוב: "מאושפזים במסדרון. 'הכבוד האישי ניטל'". למצולמים אין קשר לכתבה, ובצילום נראית אישה מבוגרת שוכבת באותו מסדרון. מישהו שאל אותה אם היא מוכנה להצטלם? אם היא מסכימה שתמונתה תפורסם? ואולי כבודה האישי ניטל כאן?
"שליחות קטלנית" נעלם, ועדיין אין מדור רכילות חדש כתחליף.
העמלצת מפציעה פעמיים, בראשונה בראיון עם הסופרת איריס מיטלמן, שמציעה לנשים לסלוח לבעליהן הבוגדנים, ומספרת שזאת הדרך לשמור על הנישואין. לזכות המראיינת ייאמר שהיא תוקפת אותה על כך עד זוב דם. בפעם השנייה, במדור, אני מתאכזבת: מתברר שבת צומחת בכרסה, הדומה בשלב זה לצ'אקי, הבובה המפחידה, אלא שהיא רצתה בכלל בן. אבל חוץ מהאכזבה הקשה והבסיסית הזאת הטור היה סופרב.
סחתיין לכותרת על כתבת המכנסיים הקצרים, "בקיצור".
לא הבנתי את שער "מוסף הארץ", שמתייחס למסיבת ילדי האלפיון. מי הן שתי האלפיונאיות הצעירות שבשער? אין להן שמות. אולי הן לא בנות של? אולי הן סתם טרמפיסטיות? בכתבה עצמה הן מופיעות בכפולה המתארת מסיבה בברברלה, כפולה נטולת כיתובים. אבל מיהם כל המצולמים? ומיהן הפריס הילטון והניקול ריצ'י הללו? מישהו יפתור את התעלומה?
אבל כתבת הפופיק חיננית להפליא.
רעיון מצוין הראיון של רז שכניק עם פיני זהבי ב"7 לילות" (ואם כבר ראיינו אותו עשר פעמים השבוע במוספי הספורט, עם המראיינים הסליחה). יט"ב מנתח את התנהלותה של צ'רלטון, רק לא הבנתי את המשפט "...דיל די הוגן בסצינת התשלום תמורת צפייה הגרידית". מה זה, משפט שקוצר?
גם מונופול "רטוב וחם", על טרנדי הקיץ שווה מבט.
ז'אן-פול אגון, נשיא לוריאל, מעניק ריאיון בלעדי וראשון ל"G". אהבתי את כותרת השער, "קוסמטיקה היא טכנולוגיה בצנצנת", אבל חוץ ממנה אין שום דבר ראוי בריאיון, גם לא כותרת הכתבה, הכוללת את הביטוי "עוגן-מפתח". מה זה עוגן מפתח? הייתי מסתפקת בעוגן. חוץ משאלות כלכליות על נתח שוק ואסטרטגיית שיווק, אין בראיון כמעט שום התייחסות לקוסמטיקה.
ועוד דבר שלא קשור לראיון: על פי הצילום שלו, אגון בן ה-49 הוא פרסומת רעה מאוד, אם הוא אמור לדבר בשבחי הקוסמטיקה ולגרום ללקוחות להאמין בצנצנות שלו.
רותי זוארץ קוראת ברביעי פה על ידיעות בשקל בתחנת רכבת, ממהרת ומפנימה, ומעלה את הידיעה ל"נתח שוק" של גלובס בחמישי.
עמיר פרץ מתראיין לשלושת העיתונים, וכמו שנזף בו אתמול רביב דרוקר, זה נקרא "גוזר על עצמי שתיקה"? לא אוהבת, וכבר כתבתי זאת לא פעם את נוסח הראיון הזה של "שאלתי" "ענה לי" (ידיעות). זה מאוד מסרבל את הקריאה, ולא תורם כלום לדברים. בשלושת העיתונים הוא הצטלם בלשכה שלו. בידיעות צילם אותו זיו קורן באופן ממלכתי ביוחד, אך חבל שהמסכים שלימינו מוחשכים כולם, במעריב רואים את ארון הספרים היהודי והקצת דל שלו, ואילו בהארץ החיתוך (אלון רון) הוא האכזרי מכל, מאחר ששממונם של המדפים מאחוריו זועק השמימה.
כותרת מעולה "עו"ד יותר משפיל" לכתבה ("המוסף לשבת") על העונש הקליל לו זכה עו"ד אייל שפר, שהתעלל מינית בילד מגיל 7-16. לא מבינה למה כל עורכי הדין שהעסיקו אותו בעבר או עובדים איתו היום נזעקו להגן עליו ולהגיד כמה הוא מצטיין בעבודה שלו. מה זה קשור? איך יכול להיות שלאיש מהם אין לב, או ילדים קטנים שיכולים להיות קורבנות של כל מיני אנשים ישרי דרך? לא יכולה לדמיין את הסיטואציה, ולא יכולה להבין איך אשתו של שפר, עובדת סוציאלית קלינית "התחייבה לשקם את בעלה". איך היא בכלל יכולה להמשיך לישון איתו באותה מיטה מהרגע שנודע לה על מעלליו?
"המוסף לשבת" ו"מוסף שבת" הזדרזו להביא פרופיל של דנה אולמרט, שמסרבת, ובצדק, לדבר. לא אוהבת את הכותרת בידיעות, "דנה שמאלמרט", ובטח שלא את זאת שבמעריב, "מה לך בחוץ ילדה". מבין שני הפרופילים אני מעדיפה את זה של ידיעות, שהצליח ללקט עוד כמה פרטים. ואגב, זה לא נכון ששמענו רק על החתול של צ'לסי, היא כיכבה לא מעט בזמנה, לידיעת אבי אורנן ממעריב.
מח' הגהה: (ידיעות) טור שני צ"ל התבלטה, לא התלבטה.
וגם: מה זה "אג'נדה לסבית פרובוקטיבית"? (ידיעות)
גם יוסי שריד כותב עליה, אבל מאחר שזה טור אישי, זה יצא הרבה יותר טוב.
נדב הולנדר קורא ב"פרומו" לעיתונאים ללכת לאירועי תרבות בלתי מיוחצנים, ולשלם על כך מכספם. כאידיאה זה יפה מאוד, אבל קשה לי לראות את המערכות משתפות עם זה פעולה ומחזירות לעיתונאים את כספם.
נורא הייתי רוצה ללכת להופעה של רוג'ר ווטרס, אבל נמאס לי כבר לקרוא בכל עיתון בשבועות האחרונים על הטיול שעשה שוקי וייס לעיתונאי התורן לשדות החומוס של נווה שלום. בהעיר הלכו על קונספט חדשני ושלחו את בועז גולדברג למסע למוחו של ווטרס. סיכום: אהבתי את איור השער של מירה פרידמן.
עדי עוז בכתבה שנייה בסדרה על תעשיית הזנות, אבל הקרדיט מופיע רק בשער. בכתבה עצמה אין קרדיט, לא לה ולא (בגדול, בקטן יש) למאיירת עפרה עמית.
כותרת המשנה הנוראית של היום, ואני מקווה שציבור המורים יעוטו על מערכת ידיעות בזעם, בע' 26 ב"המוסף לשבת":
"אין ילד שעיניו לא נדלקות כשהוא שומע סיפור, אבל תוכניות לימודים עבשות ומורים תשושים (או שטחיים) מצליחים לייבש גם את הסיפור המורכב ביותר * 3 דיוקנאות של מורים מזן אחר, שחובה לטפח
גם את העורך/ת שכתבו את המשנה הזה חובה לטפח.
אחד המאמרים היותר מוזרים של היום, על הבדלי הקריאה בין גברים לנשים, ואני מסרבת לקבל את הקביעה שבו. קראו גם את המתגבבים.
כנראה שאודיש בחופשה, אבל אין ספק שהוא היה צריך להודיע לי, כדי שאוכל להכריז על כך. לכן אין "משחק מילים" היום.
אבי אפרתי כותב ב"עיתון תל-אביב" על מקום חדש בבצ"א, מרתה, ופותח ב"לא ברור איך אף אחד לא חשב על זה קודם". התשובה היא שחשבו, והמקום כבר סאן איזה קיץ או שניים לא מזמן.
אחרי שכבר זנחתי את אדם ברוך חזרתי ליקירתי שלו, מאחר שהוא מצטיין היום:
"יקירתי, עושה רושם שאת האחרונה".
מי לא היה רוצה לשמוע משפט כזה (בתנאי שזה הדדי כמובן)?
טור פרידה של שירה ברויאר? הנה.
חובות מחמישי
מעריב "עסקים" שער, מודיע על פרישת השופט בדימוס דניאל ארנסט ממשרד חיים צדוק ושות'.
"ארנסט הוא ידיד אישי של צדוק, ששמח לקלוט אותו עם צאתו לשוק", כך בידיעה, אלא שצדוק (לשעבר שר המשפטים והתעשייה) הלך לעולמו ב-2000 ואילו ארנסט הגיע למשרד לפני פחות משנה.
"כוכב נולד" מעסיקה גם את המגזר, מתברר מאתר כיפה (שני). שלושה ימים אחר כך, ב-12:23 גילה סקופ את התשובה המרעישה ושלוש שעות אחר כך nrg יהדות.
אבל מה יפה פה? שיש לפחות קרדיט לכיפה.
גם רע"ש מוסיף שמן למדורת כוכב נולד ב"7 לילות", וב"תיק תקשורת" עושה את זה יאיר אלוני, המנכ"ל היוצא של רשות השידור, שקבע חד משמעית, "'כוכב נולד זה לא תרבות', 'רוקדים עם כוכבים' זה לא תרבות".
ואגב, אי אפשר היה לערוך החוצה את השנייה בה חיים זיסוביץ' מקשיב למה שאומרים לו באוזניה, ותוך כדי לוחץ על אוזנו? זו לא טרגדיה, יש גדולות יותר, ובכל זאת.
מילים שתבעתי להשמיד, אבל הן מקפצות בתזזיתיות ממקום למקום: "יבשושי", "משמים" ("המגזין" חמישי, בשער על בר מצוות ובכתבה על כך); "עבש" - ספרות "המוסף לשבת".
במפעל הפיס לא מבינים מה רם אורן רוצה מהם, וטוענים שלא קיבלו את הספר של צרויה שלו, אך את זה של עדנה מזי"א, "רומן משפחתי", גם הוא בהוצאת קשת, קיבלו גם קיבלו.
מה שלא ברור לי זה למה לליאורה ("סופשבוע") אומר מנהל קרן ספיר "מהוצאת קשת קיבלנו רק ספר אחד. אני לא רוצה לנקוב בשם הספר והסופר כי אינני רוצה לפגוע בסופר".
ואחת מרביעי: צודק מורסי בה, הצילום של סוכנות הידיעות אי אף פי בידיעות 3 ובו פלשתינאי מזנק מהתופת היה באמת מושלם.
פינת הטקבוק
צל"ש הקטיפה (לא אומר שאני מסכימה, אבל צחקתי)
ל-העם: מינויים חדשים: שלומי אלדר: דובר החמאס, רוני דניאל: דובר צה"ל, גדעון לוי: הרשות הפלסטינית, אמנון אברמובי’ץ: ערוץ אגו, יעקב אילון: ערוץ החיים הטובים.
לחם עבודה
הידעתם שכל ישראלי דוחס ללועו 3,545 קלוריות ליום? למה?
דן ראדר עוזב את CBS אחרי 24 שנה.
V בהוליווד
אומה תורמן הגיעה לביקור של ארבעה הימים, ותשתתף בחתונה של עמליה דיין. במעריב אחורי יש צילום שלה עם מישהי. מי זאת?
ואיילת זורר גם בהוליווד, עם המשפחה, מנסה לקטוף את פירות "מינכן".
Vtv
לא הבנתי את כתבת "ביטוח ישיר" המסרב לבטח רכב בשדרות (חדשות 10). הרי בסופה מתברר שהמדיניות היא בגלל גניבות רכב, ולא בגלל הקסאמים, אז לא נראה לכם שאין קייס?
ולמה צבי יחזקאלי מדבר על חבילת מונדיאל ב-400 שקל? הרי זה מזמן לא 400.
ומז"ט למיקי חיימוביץ' ששלשום מלאו לה 44.
לפני פיזור
קומפיוטקס, 20-22 ביוני, גני התערוכה: ב-21 ירצו יט"ב (האם אפשר להפוך לכוכב באמצעות האינטרנט), ערס פואטי ועו"ד י. קלינגר (הצמחוני) על קניין רוחני.
עידוק שינה את הסלוגן מתחת לשם אתרו, חדר 404. כנראה השתכנע שהוא לא ולווט.
גיא ריילי, כתוב לי בבקשה לג'ימייל (בטח גם אתה החלפת כתובת), יש לי עניין פעוט אליך.
תודה למברכים ולסופרים (אביגיל עסוקה).
איור: דניאל מורגנשטרן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
