לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Velvet Underground - לא רוצה להתעטף בקטיפה כג'ורג', וכבר לא במחתרת [email protected]

במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את הטלוויזיה, העיתונות ומה שביניהם, ורק נדמה לכם שאתם יודעים. עכשיו יש את מי לשאול


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


6/2006

פסיב-אגרסיב


                           "הוצאה לאור היא הדרך הכי ג'נטלמנית להפסיד כסף"

                           (יוסף כהן, מו"ל "עברית", הארץ "ספרים")

אם כך מר כהן, יש לי הצעה בשבילך.

 

 

בניגוד לכותרת "חיים במחתרת נעים בלילה" על מעלליהם של המיועדים לסיכול הממוקד (צירוף שבכל אגפי העיתונים משתמשים בו בהנאה גדולה) (ידיעות 2) אצלי "חיים במחתרת ישנים בלילה".

כלומר, לא ממש חיים.

 

ומה אכפת אגב, לכתוב את תוארו של סאיב עריקאת?

  

הקרב ניטש כרגע בין אלוף מאיר כליפי ("לא 155 מ"מ") לשלומי אלדר, הכתב לענייני ערבים של ערוץ 10, שכתב ב"דעות" מעריב כנגד חקירת צה"ל. עיקרי דבריו – "מהות הדמוקרטיה לשאול שאלות... תפקיד העיתונאי להטיל ספק ולפקוח עיניים. עיתונאי המקבל דברים ככזה ראה וקדש הוא עיתונאי עיוור". המאמר הוא יותר הגיגני, ולא עוסק בניתוח האירוע פר-עובדות. אני תוהה מה יהיה הערב הצעד הבא שלו.

 

ובינתיים רכבת הטעויות ממשיכה לדהור.

 

קראתם על הרופא שעוזר לילדים האתיופים חולי האיידס (ידיעות שער, 6)? כמה לא ייאמן זה ששמו פרופ'  דניאל אנגלהרט?

  

חקירת עו"ד דורי קלגסבלד מתנהלת בעצלתיים.

ו"מאגף התנועה של משטרת ישראל נמסר ל-ynet כי חקירת תאונת דרכים קטלנית עשויה להתארך אף יותר, עד מספר חודשים".

טוב שהחבר'ה תומכים.

 

למרות רגישות הנושא, אולי אפשר להימנע מקלישאת "כשהחלה החופה כמעט שלא נותרה בסביבה עין יבשה"? (ידיעות 5)

 

מה הקשר בין הלוגו (הרענן והמקורי) "הגודל לא קובע" לידיעה על עכברים בלשכת שר הפנים (ידיעות 11)?.

יגיד העורך: הרי כתבתי במשנה "מה גרם לעובדי לשכת שר הפנים לברוח מהלשכה? לא משהו גדול: עכבר"

ואני אומרת, אתה לא רציני (או את).

 

"גורמה במשכן" כותרת ענק (מעריב 26) על שדרוג מזנון הכנסת. לא, אתם לא באמת מאמינים בזה. הכתבה מדברת בכלל על אוכל בריא יותר, פחות פחמימות, יותר ירקות. גורמה במשכן זאת בדיחה, ואני לא מאמינה שמישהו מאמין שזה מה שיאכלו ח"כינו, לא?

 

דן ראדר (כך הארץ), ראד'ר, על פי הנוסח של תפוצת V  מדבר. העניין הוא שבעיתונים לא נהוג להוסיף גרש ל-ד' או לת'.

 

לקובי ריכטר יש 900 מיליון דולר ולא מיליארד (ידיעות 13). לביל גייטס יש 50 מיליארד והוא הכי עשיר.

 

זוכרים את דוד הטוקבקיסט שהפך לבעל טור (בערך)? מאחר שלא התרשמתי עמוקות מהטור (וגם מסיבות אובייקטיביות) זכיתי למענה הולם המבטא היטב את יכולותי, כישורי ומעמדי בעולם. בכיף, באמת. ולשמשון טאווילי, כן, ראיתי, אך תודה, וכבודי מונח לו ומשומר בפורמלין לנצח נצחים במוזיאון גוף האדם.  

  

ניר ברעם מראיין את שרת החינוך החדשה, פרופ' (לפילוסופיה) יולי תמיר.

אני רוצה לתקן לשרה את שם הספר של וירג'יניה וולף, כלומר אולי לא לשרה אלא למראיין שלה, "מרת דאלוויי" ((Dalloway ולא כפי שנכתב, דאולווי.

ועכשיו לקטע המצחיק:

"אני לא קשורה לזרם אחד. אני סופגת אלמנטים מזרמים שונים ואף מנוגדים. אם תרצה יש לי ארגומנטציה ליברלית, סנטימנטליות לאומית ואמפתיה מרקסיסטית".

(זה בגלל שברעם אילץ אותה לכלוא עצמה בהגדרות).

אבל כמה שורות אחר כך מסבירה תמיר למה היא מתקשה לקרוא את כתב העת "תיאוריה וביקורת":

"...ואולי סיפור קטן ימחיש מדוע: על דלת חדרו של אחד המרצים באוניברסיטה היה מצוטט משפט מכתב העת: "הציונות עברה משלב הקונסטרוקטיביזם הפרומטרי לשלב האסקפיזם האינדיבידואלי", ואז מתחת מישהו כתב: ?מה זה לעזאזל ציונות?'".

כפי שכתבו לי כאן אתמול, הפוסל, במומו פוסל.

  

ארנה קזין יוצאת נגד הנשים העוסקות בצריכה וטיפוח. מדבריה עולה שזה מה שנשים עושות למעשה,

"אבל נראה כי זו בדיוק הבעיה: נשים אינן יכולות להפסיק לקנות. וכשם שגברים הצופים במונדיאל אינם יכולים להבקיע שער מהכורסה, כך הפסיוויות של נשים - המתבטאת בצריכה ובטיפוח וגם מיוצרת באמצעות הצריכה והטיפוח - סותרת ומעכבת את היכולת שלהן לפעול בעולם".

מה זו ההכללה הזאת? אם הייתי אישה הייתי מתעצבנת, ומאחר שזה בדיוק מה שאני, אני מתעצבנת. ובכן סליחה גבירתי, זו שאינה עוסקת בטיפוח וברכישה, אין שום סיבה להשליך על כל בנות מינך בוץ. ועוד דבר: טיפוח וצריכה אינם מבטלים שום עיסוק אחר. 

  

לחנן כהן, במיוחד בשבילך (וגם לעורכי Themarker) זה יפה, הטוש, אבל נדמה לי שלי. דרור זכויות היוצרים, ואני לא רוצה לקחת בלי רשות.

הצעה לשכתוב המשפט:

"גינדין הציג נתונים שלפיהם המעבר ל-IP יהיה כרוך בצמיחה הולכת ופוחתת ברמת ההכנסות של החברות."

 

1. על פי הנתונים שהציג גינדין, המעבר ל-IP  יביא לירידה בצמיחה ברמת ההכנסות של החברות.

או:

2. גינדין הציג נתונים לפיהם, רמת הצמיחה של הכנסות החברות תפחת בהדרגה עם המעבר ל-IP.

רק תבחר.

 

אין ביניכם כאלו פה, נכון?

 

"תוצאות האתמול" (מעריב 23) - התוצאה של המשחק בין טרינידד לפרגוואי הפוכה, כאילו הטרינידדים החביבים ניצחו (תודה לשבתאי ח.)

 

צל"ש הקטיפה

 

לשושנה חן ול"זמנים מודרניים" על שכתבת הכביסה לא הופנתה לנשים. השבח לאל.

 

ולטור המצליח של יקיר אלקריב, על ההריון המסובך שלו, שהולך וממריא ככל שההריון מתקדם.

 

וסמרטוט הקטיפה לכתבה הסתמית – העוזרים הפרלמנטריים של הגמלאים ("24"). הידיעה אתמול היתה במקום, כולל התבטאויותיו של שרוני. ככפולה היום זאת מריחה.

  

לחם עבודה

 

"מי שידליף לולווט - יפוטר לאלתר" (אבי לן, עורך nrg, היום, בישיבה הדו-שנתית)

 

עינת פישביין עזבה את דסק העריכה ב"7 ימים" ותתמקד בכתיבה בלבד - כך הודיע ניר חפץ לכתביו.

 

מאיה להט-קרמן ויצחק גרבוז מצטרפים למחלקת התוכניות והפיתוח של קשת.

 

תסריטאי תל"י הפסיקו את המו"מ עם הוט.

 

עוד דרכים להתפרנס אם אינכם שייכים ל-7,400 המיליונרים המקומיים - להיות פרזנטורים של משהו. אפילו ליאור דיין יכול.

 

בלוג חדש, דוסנילנד, לדודי זילברשלג, מו"ל השבועון החרדי "בקהילה". נמשיך לעקוב.

 

מז"ט

 

לפרנצ'סקה טוטי ולמאוהב, המנהלים פה מתחת לאפינו רומן בתחילת דרכו. שאציע לכם חדר? מייל? מס' טל' וירטואלי?

 

שרון אילון וארז אלוביץ' ילדו בת.

 

ולמיכל ינאי שחוגגת היום 34 באג'נדה. לא, אתם לא מוזמנים.

 

אוי Vיי

יקירת V, לב"ג, נפצעה בלוס אנג'לס בעת מילוי תפקידה. לב"ג, החזיקי מעמד, העם איתך וגם אני. נחכה לך בנתב"ג.

 

70 אחוז מהישראלים גרים בדירה משלהם. 23 אחוז בשכירות. 7 הנותרים מתארחים ולא משלמים. מפתיע ("כלכלה" ידיעות)

 

Breaking news לידיעת דנה קסלר: אנדי ניקולסון, הבסיסט של ארקטיק מאנקיז פרש. לכו תבינו.

 

יזכור

10 שנים למותה של גילי פתיר. מישהו זוכר? מכיר?

 

פינת הטקבוק

 

וזה מה שיש לאביגיל לומר על עבודותיו של דניאל מורגנשטרן.

מר מורגנשטרן קורא את דבריה של ולווט בטרם הוא מחליט על נושאי האיור(ים). כשהוא לבסוף מחליט, הוא בונה על מה שנדמה לו שהיא הרמה האינטלקטואלית הרווחת כאן, בקרב קוראי הבלוג. לכן האיורים הם רומזניים, סמליים, ומהווים איזושהי הפשטה של תמצית הנושא שבו בחר המאייר.  אלה איורים שנעשים במחשב, בעזרת כלים גראפיים. בחלקם משובצות תמונות (גם הן מעובדות במחשב), ומבחינת הביצוע מר מורגנשטרן מושלם. לא פחות. נאה דרשה, אבל אביגיל, אם תומס כבר פה, איך יש לך זמן אלינו?

 

נבו נדרש לענייני שפה וכתיבה (מקוצר ומסופר בקצוות)

יש ציבורים (ואני חושד שלא מדובר דווקא בטוקבקיסטים למיניהם), ששפתם עשירה ומבטאת עושר, אבל בגלל שהעושר הזה לא בא לידי ביטוי על פי כללי האקדמיה, גם היא נכנסת לקטגוריית העילגות. לצערי אני מתקשה לחשוב על דוגמא טובה מתחום העיתונות (ואשמח לסיוע בעניין), אבל דוגמא מצוינת היא ספרו של דודו בוסי "ירח ירוק בואדי", שמדבר בשפה שאצלי בשכונה לא הייתה מוכרת בתור שפה תקנית, אבל היא מבטאת המון. אולי אפשר לכלול גם את הטורים שלו בדוגמא, אבל אני חושד ששם הוא עושה יותר מאמץ "לכתוב נכון". שפה דלה מובילה לחיים דלים, נכון, אבל לא כל הגירסאות השונות של השפה העברית שנשמעות ברחוב הן דלות כפי שאנחנו מאמינים. זה עניין בלשני/פילוסופי/עקרוני או איך שלא תרצה להגדיר אותו. השאלה האם הדיון הזה צריך להיכנס אל תחום העיתונות.

העניין הוא לא ניפוק שבועי של חוויות. אוחובסקי ומוהר לא עושים הרבה יותר, לכאורה. העניין הוא שמוהר (המצטיין שבחבורה, בעיני), עושה זאת כך שהקורא נכנס לעולמו, תוך כדי שהוא מצליח לגרום לכך שנושא הטור יהיה העיקר ולא הוא עצמו. העניין הוא פחות בשפה ויותר ביכולת התיאורית. מדובר במספרי סיפורים, ויש ציבור גדול שמעוניין לקרוא את הסיפורים האלה ולקבל תמונת עולם שאינה רק סדרה של עובדות.

...אם כבר מדברים על עצלות של עורכים, אני דווקא מעריך את הניסיון להתרכז באיכות של כתיבה על חשבון הנושאים (כמאמר העורך הממוצע: רק תכתוב את הכתבה ואני כבר אהפוך אותה לקריאה), אבל אולי צריך קצת יותר פיקוח על העסק, קצת יותר הכוונה לכיוונים שהם יותר מאשר קמתי/התלבשתי/הלכתי לשתות.

העיתונות הכתובה היום לא מנסה להיות אבן שואבת לכותבים, בנוסף לשאר חולייה. אין כמעט אנשים שאפשר לשלוח למשימות שדורשות קצת העמקה ותחקיר ולכן יש מרדף אינסופי אחרי החומרים שזמינים באותו הרגע. לכן גם אין זמן (או יכולת) לחשוב על מטרותיו של המדור האישי. אין זמן ומשאבים למצוא את מה שאינו עילג אבל מדבר בשפה אחרת. מה שנשאר הוא מי שיכול לספק 2,000 מילה בזמן הכי קצר ובאיכות שהיא מעט (אבל לא יותר מדי) מעל הממוצע. מי שרוצה כתיבה איכותית, שיילך לקרוא את הניו יורקר.

 

זהו. ועכשיו לכו לקרוא את הניו יורקר.

 

לא שייך לפינה, אבל קשור נושאית.

שוקיג על בלוגים וכתיבה.

שאלה שמעסיקה אותי די הרבה, איך אני מבדילה בין שני סוגי הכתיבה האלו, המכופתר והמשוחרר. אין לי תשובה חד משמעית, חוץ מהמהירות בה פוסט יכול לראות אור יום, או היד הקלה על המקלדת. קלה מאחר שהטכנולוגיה מאפשרת את זה, לא מאחר שאינני בוררת פה את מילותי בקפידה. אני עושה זאת, ומוטרדת הרבה יותר פן אמעד.

 

לפני פיזור

 

לשניידר: 15 מעלות? תשכח ממני.

 

זהירות פן תתקעו בפקקים לרוג'ר ווטרס מחר. היוצאים מתל אביב מתבקשים לעשות זאת בארבע-חמש. אל תגידו לא אמרת.

 

מתחת לכורסה

22:00 הולנד ארגנטינה

22:00 חוף השנהב-סרביה

 

איור: דניאל מורגנשטרן

 

היום הוא היום הארוך ביותר בשנה. 14 שעות אור. תחגגו.

 

 

 

 

נכתב על ידי Velvet Underground , 21/6/2006 19:32  
79 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לאעורך ב-25/6/2006 01:04



כינוי:  Velvet Underground

מין: נקבה




495,766
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , החיים כמשל , תרשו לי להעיר
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVelvet Underground אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Velvet Underground ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)