"השעות הקרובות קריטיות" (13:30) נוווווו? מה נהיה?
אולי האזרחות הצרפתית תעזור, אם כי אהוד יערי סקפטי.
ידיעות ומעריב תמימי דעים בכותרת: "להחזיר את גלעד", כותרת לאיחוד העם והשורות, הכי רגשית, הכי סוחפת. מעריב בשער חגיגי, בפורמט שישי, לוקח לעצמו את תפקיד הלב עם כותרת הגג "מדינה שלמה מתפללת לשלומו של חייל אחד".
אבל מכאן מתחלקים העיתונים:
ידיעות, שער: "מדוע לא ננקטו אמצעים למרות שהייתה התרעה ממוקדת על כוונה לחטוף חייל?"
מעריב, שער: "צה"ל: לא קיבלנו התרעה ממוקדת לפיגוע"
לא שופטים אנשים בצערם אבל לא יכולתי להימנע מיהלומי הכתר:
דן חלוץ: "היינו מוכנים תודעתית לפיגוע הזה, אבל לא היינו מספיק מוכנים בשטח" (בן כספית, מעריב 4) בפעם הבאה אני מציעה לחלוץ לשנן קודם דרך הרגליים, ורק אחר כך לשכנע את המוח ולטפח את התודעה.
אולמרט: "אנחנו נפעל במדרוג ובכמה שלבים" (מעריב, 5)
השר איתן כבל: "בעדינות רבה אני מייחס את דברי וילנאי על פרץ לפליטת פה לא פרוידינית, לא צריך להעליב את עמיר פרץ".
מציעה למעריב להחליט אם פלשתינאים (4, 5) או פלסטינים (6, שם, במסגרת של עמית כהן יש שימוש חופשי בשתי הצורות).
לא מבינה את הניסוח (נניח הארץ 3) "גלעד עדיין בחיים". מה זה העדיין הזה? אי אפשר להסתפק בגלעד חי? מה, אנחנו מחכים שלא יהיה בין החיים?
איור: דניאל מורגנשטרן
המשך הסיפור מבית המשפט בנצרת
מתברר שעל אמירת ה"נהנתה" אחראי רק השופט-הזכר, אהרון אמינוף (הכו ברעשן וכו'). שתי השופטות שהיו איתו בהרכב מסתייגות, ואף ביקשו ממנו למחוק את האמירה הזאת. ידיעות, שזה הסיפור שלו, מקדיש לכך את כל ע' 12 כמעט. השתיקה נמשכה מעט מאוד זמן, והיום הנאנסת כבר יודעת על המשפט ההוא. גם מעריב כבר מתייחס לסיפור (19), אם כי בחוסר חשק ובקטנה.
בפקולטה למשפטים באוניבסריטה העברית (ככה כתוב במעריב 19, מה לעשות) ילמדו משחק. בשביל מה? הרי זה מה שעושים עורכי דין מהיום הראשון בו הם ניצבים בבתי המשפט: משחקים, לא?
הייתי משוכנעת שזה מובן מאליו שלא עושים ניתוחים להגדלת חזה מתחת לגיל 18, מהסיבה הפשוטה שהגוף עדיין לא סיים את התפתחותו, אבל עכשיו, כשח"כ אורית נוקד רוצה שזה יהפוך לחוק, והפלסטיקאים מתנגדים, אני ממש לא מבינה. איך זה יכול להיות, ולמה הפלסטיקאים וההורים משתפים פעולה? ומה, בנוסף לכל ההשקעה של הורים בילדים שלהם עכשיו גם צריך לאסוף כסף להגדלת חזה? וויי וויי וויי, איזו אומללות ("המגזין").
מודי קרייטמן (ידיעות 23) מדווח על רב מורכב המבלה גם בבתי זונות. בהחלט מפתיע, לא ידענו כלל וכלל. הכתב (או העורך) כה מתלהבים, וממהרים לשבץ דברי בדיחותא: "מתברר כי הרב שאינו מוכן ללחוץ את ידי הנשים מוכן בעונג ללחוץ איברים אחרים בגופן". אהה.
איך התחתנה ניקול קידמן?
"החתונה נערכה בטקס צנוע בכנסייה קטנה שעל ראש צוק" (ידיעות אחורי)
או "בניגוד לטקס הצנוע ברוח כת הסנטולוגיה" (מעריב 22)
ובהארץ מתוארת החתונה "בסגנון אגדת ילדים וללא זוהר הוליוודי"
אריאל פרקש? ההוא מ"סוף הדרך"? יתחיל בקרוב להתמחות בניתוחי חזה ולב בבילינסון, ולכן בין היתר זוכה לעמוד ב"24" (עם כותרת משונה, "אריאל אולטרה", ואין צורך להסביר לי מהיכן זה לקוח). ומה שואלת אותו גאיה קורן? "למה שלא תהיה פלסטיקאי? גם תתעסק בחזה כמו שאתה אוהב וגם אחלה הכנסה". נפלא. מקסים. חד ומחודד. משהו.
עצה אישית לפרקש: אל תתראיין יותר. עזוב.
עדכון: מתברר שפרקש התעצבן לא פחות ממני וכתב מכתב מחאה לרפי גינת על דבריו שהוצאו מהקשרם וכו'. גם קורן, המראיינת, אמרה ל-nrg שהופתעה מהכתבה.
שאני אבין, "העלוקה", נוזף בציפי לבני על שלקחה את החמולה שלה למסעדה במקום לבשל?
"ספורט ידיעות" עוד לא נגמל מכותרות "אבאל'ה" "אמאל'ה", והיום בקהאם הוא האבאל'ה. די!
לפחות "ספורט הארץ" לכד את תשומת לבי עם צילום אוהד צבוע-פרצוף בצבעי הדגל האדום-לבן (מעל הצילום הבלתי נמנע של בקהאם השואג).
היום מצורף למעריב "מדריך אלקטרוניקה" עם הכותרת "המדריך המקיף לחוויית הצפייה המושלמת במונדיאל". רק מה לעשות שאנחנו כבר באמצע המונדיאל לפחות? טיימינג זה דבר חשוב.
ריקי כהן, זאת שפחדה מילד אחד, כבר בהריון שני. ומה הלאה?
VTV
מה יעשו עכשיו עם עודד דסאו, "הכריש", בערוץ 10? לא נעים.
איציק מרדכי יפתח את הפה ב"עובדה", רביעי, תוכנית סיום העונה.
לשניידר יש הצעה: להפעיל בטלוויזיה את מנגנון ההשהיה, זה שימנע מאנשים כמו רוני דניאל לפלוט במקום לקלוט. אני לא מוצאת סיבה להתנגד לכך.
יט"ב מתמקד בניצן וב"הצילו", ובכך מפספס את זירת האירוע החדשותית, ואילו אודיש מנתח רק את דברי החכמים, מרוני דניאל ועד אהוד יערי. מה, אודיש לא שם לב ל"תרתי משמע" הטיפשי של חלוץ?
לא נורא, בשביל זה אני פה, אודיש פה כדי להתלוצץ על קיפוד ראשו של הנייה.
נו גבי, איך התמודדת עם הביקורות? אפילו לעטרה היו פה תלונות.
נחש צפע
מסמך מרתק מבית היוצר של טיים אאוט, שנשלח מהעורך הראשי אמיר בן-דוד לעורכים שעובדים תחתיו.
וקודם רקע:
כותבים של טיים אאוט מכרו לעיתונים/אתריםאחרים כתבות שלהם אחרי שהתפרסמו בשבועון (כולל הכותרות שעורכי העיתון נתנו לטקסטים). לכן יצאה ההוראה הגורפת הבאה, ובצדק כמובן:
: איסור מוחלט לפרסם בכלי תקשורת/אתרי אינטרנט אחרים ללא אישור
שלום לכולם
לאחרונה נתקלנו בכמה מקרים מרגיזים בהם כותבים בטיים אאוט פרסמו כתבות בכלי תקשורת אחרים.
כל העורכים מתבקשים להזכיר לכתבים העובדים איתם, כי כל מי שמעוניין לכתוב בטיים אאוט צריך להתחייב לבלעדיות לעיתון על התחום אותו הוא מכסה. מי שמעוניין לכתוב באתרים/עיתונים אחרים על תחומים שאותם אינו מכסה לטיים אאוט יוכל לעשות זאת אחרי שיקבל לכך אישור מפורש ממני בלבד. מי שיכתוב ללא אישור לא יעבוד כאן יותר.
אמיר
פינת הטקבוק
זהו, מילה אחת של ביקורת והעמלצת נטשה אותי לאנחות ועברה ל- נחשו - אביגיל!
והנה דבריה:
דנה ספקטור: נשלחתי לראות איך את מגנה עלי ואין מה לומר, קאונסלרית בכלר, הגלימה השחורה יושבת יפה מאוד על חיטובי לשונך וקימורי דעתך המגניבים בלי שום קשר למה שאני אישית מרגישה כלפי הטור שלי. הקטע הזה פשוט מעניין וכתוב נהדר. תודה, מההיא עם האוברול שעוד מעט תקבל מה שמגיע לה בתא המעצר של קל"פ.
תוספת
הערס הפואטי מאוד יוצא נגד דברי ומביא מראי מקום ראויים, שלא בהכרח מדברים בגנותי. אני רוצה רק להזכיר, מר ש', שאתה מנתק את הדברים מהקשרם, ואלמלא הייתה פה האווירה ההיא של הדרמה בבסיס חיל האוויר והשופט המשתטה הייתי מניחה לגבירה ע' ולפנטזיות שלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
