איך אפשר לחלק את תשומת הלב כך, בין אליהו אשרי (לא קרוב, נכון?) לגלעד שליט?
איור: דניאל מורגנשטרן
משמיט לסתות, לא?
הכותרת הכי טובה - מעריב
1. "מלחמת עצבים" (מעריב) - מאחר שהיא ממצה ומאפיינת את מצב הרוח הבטחוני והלאומי, הפרטי והאישי.
2. "גורמי תיווך: משעל מונע שחרור החייל החטוף" (הארץ) - קונקרטית, ספציפית ומידעית, טובה יותר מידיעות, אך לא מספיק סלוגנית ומושכת.
3. "מצור, ביתור הרצועה ניתוק של מים וחשמל" (ידיעות) - מפורטת מדי ונטולת דרמה.
צל"ש הקטיפה לצילום של אדי ישראל (מעריב 5) - הטנקים בדרך לעזה. מאיים וכוחני - מים, חול ומתכת אכזרית.
נוהל חניבעל, לא חינבעל (מעריב, במסגרת על התמונה, ע' 9).
ההפתעה של כותרת הארץ היום היא הפנייה לכתבת "קפטן אינטרנט" על חשבון הנפש של הבלוגרים בעקבות התאבדותה של רפונזל.
מה למדתי ממנה? מה המסקנה? שום דבר מיוחד. "אמנה שתסדיר את היחסים בתוך הבלוגוספירה"? אחד הרעיונות המופרכים ששמעתי בזמן האחרון, ושמעתי כבר כמה. והרי על בוטות ורשעות מדובר פה מדי יום. בכל מקרה, לשיפוטכם.
הביטוי "ירד מהפסים" נהיה נורא פופולרי באחרונה. בשבוע שעבר היה זה קרמשניט שירד מהפסים, ועכשיו מתן וילנאי (ידיעות 6). קצת נמאס, לא?
שתי תביעות מוזרות כנגד צה"ל: באחת טוענת פקידה לשעבר שכשרצה לענות לטלפון נקעה את הקרסול. זה קרה לפני שמונה שנים ועדיין היא מתלוננת על כאבים. היא קיבלה אחוז אחד של נכות. בתביעה השנייה טוען חייל שמאחר שאכל הרבה בורקסים בשק"ם חלה בצליאק (ידיעות 14-15)
ומה לכם קרה בעקבות השירות הצבאי? התשובות הנבחרות יונצחו בפינת הטקבוק.
מכתבת הפרופיל ("24") על השופט אהרן אמינוף, אביו של הראל נוף ובעברו שחקן כדורגל בבית"ר ירושלים עולה אדם שכנראה לא תענוג גדול להימצא באולם הדיונים שלו. מה שמעניין זה שאישתו, שיוצאת להגנתו בסוף הכתבה טוענת שהמילה "נהנתה" כלל לא הופיעה בהכרעת הדין. חלק מהמרואיינים טוענים שקשה לשאת אותו, האחרים גורסים שנעשה לו רצח אופי. אוהבת את הסיקור התמציתי על אודותיו ואת העיצוב, עם הפרופיל שלו בימין הכפולה, וגם את הכותרת בשער "אולי הוא נהנה".
עוד תרגיל בעריכה: קחו את שתי הידיעות על שוטר מג"ב שאנס בת 70 (או 69, תלוי בעיתון) - מעריב 18, ידיעות 21. שתיהן מתבססות על כתב האישום שהגיע לידי הכתבים, אבל ערוכות הפוך לגמרי. אני מעדיפה את גרסת מעריב הפותחת באונס ולא בכל שקדם לו.
למעשה את זו של הארץ, המתומצתת.
אני משתדלת לא לחזור ולתקן טעויות הגהה נפוצות כדי לא לשעמם אותי ואתכם, אבל אני חוזרת שוב - לב-לבי (ולא ליבי, ידיעות 5)
"הקסאם הפסיק החשמל בביתו של שר הביטחון" (ידיעות 2) אולי עדיף הקסאם גרם להפסקת חשמל בביתו של פרץ, או הקסאם פגע בקו מתח גבוה, או מה?
גילוי גילנות לא נאות: "בגיל שבו אחרים מנמנמים על ספסל בגינה, 15 צנחנים בני יותר מ-70 ישחזרו הבוקר את הצניחה ההיסטורית במיתלה" (ידיעות 14). מאחר שמחר בטח יהיה דיווח מהצניחה אני מציעה למדווחים להיזהר לבל אגרום להם לנמנם לנצח על ספסלי גן עדן.
ועוד אחד: שגית פסטמן ("מעריב עסקים המגזין") מראיינת את עופרה שטראוס ואת חיים הורביץ. ומה היא כותבת על שטראוס? "פניה נקיות מקמטים". מהם קמטים אם לא לכלוך?
אין כוח לזוועות המתרחשות במשרד החוץ, אבל ממש לא.
ומה יהיה עם הנשים בשירות המדינה, שמצטופפות בדרגים הנמוכים, ולפיכך גם מרוויחות פחות?
דרושה מהפכה, לא פחות.
200 אלף שקלים יעלה טיפול עשרת אלפים לשאגאלים שעל קירות הכנסת. שווה כל גרוש אם המלאכים ימשיכו לעופף (ידיעות 16).
במשך כמה דקות הופיע אתמול בערב, בידיעה הפותחת של nrg שמו של החייל החטוף כגלעד שנהב, עורך בדסק החדשות של מעריב.
צילום מסך, מישהו? יש! תודה ללחץ חברתי.
לא כל כך ברור לי למה הבלוגרים הזדעזעו מההצעה לשתות יין, אבל הנה כל הסיפור, והמסקנה שלי מכך: הם ממש לא רוצים להיות עיתונאים.
ספורטיvי
ראיתם בשער "ספורט" מעריב את פרנצ'סקו טוטי היפה, שעל שמו קרויה פרנצ'סקה טוטי שלנו, ואת המחווה בכותרת "טעות, טועים, טוטי"? בטוח המאוהב (בעל מצגת הכזב) נתן אותה. ובידיעות והארץ טוטי מוצץ אצבע. יפה לו.
vtv
יט"ב התעלה על עצמו היום, עם האבחנה הבאה "כבר ישבנו בבתי קפה ובברים עם אחינו בעלי התודעה הצרכנית והורדנו בירות בעלות כפולה מזו של כופר הצפייה בתשלום".
וגם עם התיאור המוצלח: "במקום האולפן החגיגי המתבקש קיבלנו את מאיר איינשטיין וניר לוין מכווצים בעמדת השידור... מצולמים מזווית עילית המייצרת אפקט גמדיות מעוות...כל כך קרובים שמספיק שאחד מהם יתעטש כדי שהשני יתבע אותו על הטרדה מינית".
אחרי שבע שנים יפנה מחר יצפאן את הלוקר שלו באולפני הרצליה.
וגם אנדרה אגאסי תולה את המחבט בסופשנה.
לחם עבודה
זוכרים מה כתבתי ב-22.6?:
האמנם בידיעות לא אוהבים את העובדה שעפר שלח משתקע בנינוחות בערוץ 10?
והנה מתברר שאכן כך, הוא לא יישאר בידיעות מסיבה זו בדיוק.
פינת הטקבוק
תינוק עט
בבקשה די ומספיק לריב. לכו לקרוא את ננסי פריידי ואת "נשים מעל". דנה עשתה מסוכן, לא נכון, לא חכם, מרושל, טיפשי, מפחיד, רע פוליטית, מדיח, מסית. מה שאתם רוצים. אבל היא בסך הכל נתנה לכולם הצצה לסל הפנטזיות הנשיות. כולנו גדולות ויודעות שפנטזיות, בראש, בחדר הסגור, בבקתה הכחולה, בצימר, בשירותים- מותר. הראש הוא הגבול. מותר לדנה לפנטז גם על שלושים גמדים בביריות סגולות ונעלי קרקס עם שפיץ ואפילו לעשות את זה עם סמורים קראולים ואלפקות אפגניות (מחווה, מחווה).
אני מעריכה אותה על האומץ ועל קלות הדעת המרובה שבה כתבה את דבריה. זה בהחלט מעורר קינאה, היכולת לשלוף ככה פנינים מסוכנות בלי לתת על כך את הדעת באמונה ילדותית ודי מקסימה בשקיפות מוחלטת. ברור שתגובות נגד מזדעקות יעוררו את ההפך המוחלט ויגרמו לה באמת לחשוב שאנחנו פמינסיטיות משופמות מצוקצקות ומכוווצות רקטום, עם כר פנטזיות מצומצם ובלי כנפיים להמריא עליהן. מספיק עם זה. יש לדבריה ערך בקונטקסט תרבותי, אקדמי, פמינסטי וגם רכילותי. היא סיפקה סחורה נהדרת, מתולתלת ושובבה, ילדותית להפליא.
כל מה שצריך כאן זה מבוגר אחראי (עם שפם) כדי שיעשה קצת סדר וישלח את כולם לסדנה העצמה נשית כולל מעגל-נשים אינדיאני (אפשר עם אלפקה?). ושיהיה לכם ברור- רק לנו, הנשים, מותר להשתמש בחומרים האלה. זה שלנו. זה החדר הכחול שלנו. גברים, סורו מבקתת הפנטזיות שלנו. גברים לא יודעים לפנטז, הם רוצים כאן ועכשיו והכי חזק שאפשר.
נשים, הן יודעות לחלום, הן יודעות לספר סיפור, זו הסיבה היחידה, דנה, שאני כועסת עלייך : זה שלנו. לא צריך לשתף אותם בזה, את הגברים. זה המקום היחיד שהם לא חודרים אליו. ברגע שדרכה כף רגל גברית שעירה (עם פטרייה) בג’קוזייה הנשית, הכל נהיה מלוכלך וכל כך, לעזאזל- ממומש! וכעת, מי אמר "מכווצות רקטום"? תנו לי מזה הרבה, ועכשיו, ומיד, או שאני יורה.
אין לי מה להוסיף. שירה צרופה.
לידיעת המתגבבים, רתם קלינה מ-nrg היא היא ולא הוא.
לפני פיזור
מתחת לכורסה
18:00 ברזיל-גאנה
22:00 ספרד-צרפת
יום הדין קרב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
